מכתב 11 - ילדים יקרים וחביבים (האחים יהודה בן 15 וגאולה בת 12) - 7.5.1916
שם הספר  נתראה ואולי לא
שם הפרק  מכתב 11 - ילדים יקרים וחביבים (האחים יהודה בן 15 וגאולה בת 12) - 7.5.1916
כותרת משנה  בעל-בק

                                                                    בעל-בק, [7.5.1916]

 ילדים יקרים וחביבים[1]

 

 אחרי המכתב הארוך והרחב לאימא כמעט שאין דבר להוסיף. רק יש חשק לדבר קצת בשפתנו.

 אני יודע, שתרבינה עתה ההתנפלויות עלי, על אשר בעקשנותי ללכת דווקא בדרך הישרה[2] הבאתי עלי את הרעה. יימָצאו בוודאי גם אנשים טובים, שיאשימוני בהשפעה על אחרים שהלכו אחרי ובדרכי.

 ועל זאת תענו בשמי: ראשית, איני יודע אם הגעתי לרעה. את העתיד בכלל אין איש יודע. שנית, אני מקבל עלי את הדין ואיני ירא. מאחר שהחלטתי ללכת בדרך, שוב אין לחזור ממנה. ואשר להשפעה - על איש לא השפעתי בפועל. לכל אחד תיארתי את המצב בצביונו הנכון ואם צעדי בלבד, כשהוא לעצמו, השפיע - אין אני חייב.

 ילדים, מי יודע מתי נתראה. זיכרוני, ולמעני - אל תתנו למרה השחורה וליגון התמידי[3] להשתרר בבית. שימרו על אימא מסכנה זו, התחזקו וחזקו אותה.

 שימרו את ספרי ויתר חפצי.

 שלום לכם ונשיקות אין מספר. מיסרו שלום לחבריכם ולחברותיכם בשמי.

 

שלום לכם, משה


[1]  אחיו ואחותו הצעירים של מ"ש, יהודה (אז בן 15) וגאולה (אז בת 12) (על שניהם ר' נצ"ב).

[2]  שגרמה למ"ש להכריז ולא להסתיר את היותי בוגר גימנסיה, החייב כדרישת החוק, ב"שירות המקוצר" ובשיגור לבי"ס לקצינים (מתוך נאמנות ל"דרך הישרה" פסל מ"ש לפני כן את האפשרות להיפדות בכסף, כמשה וולפסון, או להשתמט, כיצחק אולשן [נצ"ב] ואליהו גולומב). הכרזתו זו של מ"ש גרמה, שעבודתו במשרדו של וילבושביץ בדמשק לא זיכתה אותו בפטור, שאותו ביקש להשיג במסגרת החוק, שהרי בקשתו הוגשה למפקד החיל הרביעי ג'מאל פשה.

[3]  לבל תוסיף הדאגה למ"ש על אווירת האבל, שלפתה את משפחת שרתוק במות ראשה יעקב ולא פגה ימים רבים.

 

העתקת קישור