חלב,  ד' ניסן ע"ח  [17.3.1918]

יקירַי!

 

 

את מכתב יהודה עם מכתב רבקה קיבלתי.[1] לתשובה הגונה דרוש לי פנאי ומוח טרי ואלה אינם עתה, מרוב הטירדה במשרד ומחורבת המחשבה. אם אפָּנה ואנוח - ינבע החוצה כל המפכֶּה בַּקֶרֶב והֵצפתי גיליונות בשטף דברי.

 

שלחתי לכם מכתב - גם לאימא ברוסית ועוד - לדמשק ולחיפה על-ידי הבחור ולוול, שנסע מפה לזיכרון להביא את משפחת קז'דן (הנגר ביפו, שהיה גר פעם בשכנותנו על שפת הים[2]), העובד פה אצל גליקשטיין, וקיוויתי לקבל על-ידו בחוזרו תשובות ממקומות רבים. והנה בא היום הבחור עם המשפחה הכבודה הנ"ל והודיעני, כי את המכתבים התחכם לאבד בדרכו לדמשק. על-ידו שלחתי 1 לירה זהב – לאימא. הוא צריך היה למוסרה לבהרב על-מנת שישלחה לכם, ככתוב במכתב אליו. גם לאימא כתבתי וגם ציינתי את תעודת הסכום המצער הזה (יכולתי לשלוח קצת יותר, אבל אני דואג שמא סוף סוף ישלחוני - פן אשאר מחוסר כסף) - בגד ליהודה לפסח.

 

והנה מסר הברנש את הזהובה (לשון חלב) אבל לא בדרכו שמה, כ"א בחוזרו ובהרב שואלני בפתקה, שנתן לו לאישור הקבלה, מהו כסף זה, כי המכתב הרי נאבד.

 

אני כותב על-ידי צ'ק - מוביל מכתב זה מחלב - לבהרב על הלירה שוב.

 

שלשום תלגרפתי לכם עפ"י מען קרניאל[3] בגרמנית: בריא. חופשה עתה נמנעת. מקווה לקיץ. נשיקות.

 

ובקוראי תמול את שורות אימא - לחץ כאב חריף את לבי. אבל מה אעשה - ואי אפשר.[4]

 

עד כה הייתי בר-מזל, וקיבלתי

 

[ההמשך אבד]