מכתב 97 - יקותיאל - 29.1.1918
שם הספר  נתראה ואולי לא
שם הפרק  מכתב 97 - יקותיאל - 29.1.1918
כותרת משנה  חלב, י"ו שבט, יקותיאל בהרב

 

חלב,  י"ו שבט  [29.1.1918]

יקותיאל,

 

 

תמול כתבתי לך ולפיני מכתב בדואר שדה על-פי מען פיני בדבר חשוב. הנני לחזור עליו: הגיעה שאלה למנזיל פה מן החַיִל בדמשק, בחתימת פואד, אם יש כאן בצבא אופיצרים או תורגמנים יהודים שגמרו או שהיו תלמידים בגימנסיה העברית ביפו עם דרישה להודיע מייד את השמות, אם יימָצאו כאלה.

 

מן המנזיל ענו בדבר שניים עם פירוּש השמות - ביכמן ולוקצ'ר, שניהם נַמְזֶדִים, הראשון מֻלְחַק[1] של הקִיסְם[2] השלישי בשֻעְבֶּה[3] הראשונה בארכן-חרביה[4] של המנזיל; השני - תורגמן במשרד ההובלה הצבאית. אני מסרתי מודעה על עצמי, אבל לא התחשבו בה ועל-כן כתבתי לגֶ'וַוד-בּי, ראש לשכת העניינים הפרטיים בחיל. הצו היה "משוּפרָר".[5]

 

אחר הרבה שַקלות וטַריות וצירופי חשבונות והנחות וסברות שונות בדבר הסיבה והתוצאה לשאלה זו, באתי לכלל דעה זה:

 

עוד בהיותי במעאן זכורני, כי יצא חוזר מהמפקד הראשי בקושטא בדרישה מן הגדודים להודיע את הכֻּנְיוֹת[6] של הבורחים אל האויב (ובאמת איני זוכר בדיוק, אולי דרוש היה להודיע את כל הבורחים בכלל גם כן).

 

והנה אני חושב, שבהיאסף בחיל בדמשק הידיעות מן הגדודים השונים, משכה את תשומת לבם העובדה, שהרבה צעירים יהודים מיפו נמצאים ביניהם, וכשביקשו את הצד המשותף שבאלה מצאו, כי כולם יוצאי חלציה של הגימנסיה ביפו. על כך אמרו: נדעה נא, אם יש עוד בנו מן היסוד המורעל הזה.

 

יכול להיות, שתוצאות המֶחקרה הזו יהיה צו לשַלח את כולם למרכז החיל, ושם אולי יעשה בהם איזה דבר - כגון הוצאה מן הצבא, גירוש וכו'. אפשר גם שיעיינו בשאלה הזו לא בדרך כלל, כי אם בכל פרט ופרט, ויאמרו: בן-אדם זה אינו נמצא במקום שיכול לסגלו להזיק, ע"כ יישָאר בו. אבל בן-אדם זה עשוי מתוך סגולות משׂרתו להזיק. על-כן יוחלף וישַמש בעבודה זו וזו, וכו'.

 

הרציתי לפניך את סברתי זו, והוספת עליה מחריפות דעתך, ואם עוד טרם ידוע לך פשר דבר ועודך חוקר ומחפש – תוּאר לך אולי דרכך ע"י השערה זו.

 

בכל אופן, איני מתחרט על אשר נהגתי "קום ועשה" בעניין זה. אם תצא באמת רעה - לא צריך להתכחש לַמוֹצָא ברגע כזה, בייחוד אני צריך לעשות זאת ואולי גם ישמש שמי הטוב ללמד זכות על הכלל ולהראות, כי הנה, בתוך קבוצה זו ישנו בן-אדם שאין להטיל ספק ביושרו ובמסירותו.

 

אני חוזך על דרישתי, שתודיע תיכף ומייד את פשר הדבר.

 

היום קיבלנו פה את מכתבו של ה' דיזנגוף[7] בנוגע לסידור ועד ההגירה. מחר תיקָרא אספה. מלבד האנשים שהוצעו במכתב הנ"ל, נכנסו לוועד בוודאי גם שניים-שלושה מחשוּבי המקומיים, שעזרו הרבה עד כה בתמיכה למהגרים.[8]

 

כמו כן קיבל גליקשטיין היום מכתב מאנקורה, מן היהודים הרומינים. מצבם רע, לדבריהם, מחוסר כסף וגם מפחד להיות נשלחים לפנים הוִוילַיֶת. הם עצמם מוסיפים, אומנם, כי אולי יעלה בידם להשתדל שישאירום בעיר. אך רוצים היו, שיִשְתֻדַּל בעדם בקושטא להעבירם שמה. בקבוצה הראשונה שנשלחה לאדנה (א'[ברהם] שפירה, צבי נדב וכו') פגשו בקַרַה-פּוּנָר (על-יד בוזנטי) כשהם נוסעים לקושטא. האומנם נכון הדבר? אנו חשבנו עד כה, כי גם הם באדנה.

 

השלום לך? הידיעה על מחלת פיני החרידתני. תלגרפתי לך היום, כי תודיע מה שלומו. מי ייתן וקיבלתי ממך מחר תשובה מַשְקֶטת.

 

שלום,

משה


[1]  מסופח.

[2]  האגף.

[3]  במדור.

[4]  המטה הראשי.

[5]  מוצפן, מלשון chiffre (צופן, צרפתית).

[6]  תעודת הפרטים האישיים של איש-הצבא.

[7]  מדמשק. מאיר דיזנגוף, שהיה ראש ועד ההגירה בימי גירוש יפו-ת"א, הלך עם המגורשים לחיפה ומשם הגלוהו השלטונות לדמשק. עם כיבוש י-ם בידי הבריטים נותק הקשר בין רופין בקושטא והמשרד הא"י, וכל מערך הסיוע ליישוב שבצפון הארץ התארגן מחדש בניהולו של דיזנגוף מחיפה ואח"כ מדמשק.

[8]  נראה שמ"ש היה אחד מן המוצעים ע"י דיזנגוף; מכל מקום, לדברי עקיבא גליקשטיין "מ"ש היה הרוח החיה בוועד זה" בחלב (ר' מכתב 99 עמ' 295 ועדות ע' גליקשטיין, עמ' 363).

 

העתקת קישור