יום ג',  12/11/1957

 

בע"ע נחרץ גורל תמונות ועידת בומביי. למגינת לבי יצא דינה של תמונת הופעתי בוועידה - לגניזה. בייחוד הצטערתי על שנגזרה על ידי כך העלמה על שילוש מנהיגי "פראג'ה": ג'יפ"י, אשוק מהטה וקריפאלאני. ירוחם וכל הסובבים העדיפו את תמונת נשיאות הוועידה ופסקו החלטית כי בשום פנים אין לתת שתי תמונות מאותו המעמד.

כשעתיים טרחתי בעריכת ג'ילאס - עבודת פרך ממש.

במפלגה הכתבתי ל[עזרא] חדד מבוא לספר הערבי שהוטל עליו לחבר לקראת חג העשור. הכתבתי, כמובן, עברית אבל זרקתי לו הרבה מונחים ערבים ואנגלים למען הדיוק. כללתי במבוא סקירה על התהוות תנועת שיבת ציון והציונות המדינית. לא סיימתי - נשאר להכתבה כל הפרק על גורמי הבשלת העצמאות ופרשת ייסוד המדינה.

נערכה עלי התנפלות חדשה: מינהל הסברה דורש הופעתי בסוף החודש לפני כינוס של בחירי ההתיישבות החדשה בצפון, 500 במספר, שיכונסו ב"אוהלו". שאלתי לנושא. ענו: "או 'עשר שנים ל-29 בנובמבר' או 'שנה לסיני' או כל העולה על רוחך". סוף שזיווגתי את השליח עם אריה נשר ללבן את הדברים. ברור כי הרעיון על סיני הוא רעות רוח. לעומת זה חשבתי כבר כי כדאי לי להרביץ הרצאה הגונה על כ"ט נובמבר - אך האומנם ב"אוהלו" ולפני עולים חדשים דווקא? ובכלל - היבינו הללו את הדברים? הן לא אשוב שם לסורי על ידי דיבור באידיש ובצרפתית!

איש קיבוץ דורות בא לבקש עזרתי. אצלם משבר האמונה הסוציאליסטית שגרם לעזיבה מרובה. החליטו לחזק יסודות נפש ולשם כך קבעו ירח עיון. פוצרים בי לבוא ולהרצות על בעיות הגשמת הסוציאליזם בעולם.

ארוחת צהריים עם כתריאל כץ, צירנו בוורשה. חקרתיו שתי וערב על הליברליזציה, האנטישמיות, שורשי העלייה הנוכחית, גורלה נוכח מדיניות השלטון וכיו"ב. אם כי הממשלה מעוניינת להיפטר מהיהודים הריהי גם חוששת לערעור יסודות המשטר מבחינה מסוימת עקב עלייה ממושכת ולכן יש סכנה להפסקת העלייה. ההדים מהארץ על תהליך הקליטה הולכים ורעים ואינם מסייעים להאצת הקצב. הממשלה מצידה אף היא מעוניינת להאט, כדי למנוע רושם של מנוסה מבוהלת כאילו משוֹאה.

חזרתי לע"ע. נתקבלו הדפסים של רוב התמונות [ל"משוט באסיה"] וישבתי עם ירוחם על קביעת מקומה של כל אחת בתוך החומר, לפי ההגהות. נסענו יחד לדפוס ובדקנו את מצב ההגהות ערב התחלת העימוד. השיאני יצרי ושוב הרבצתי "תשלובת".

רק כעשרים דקה עשינו בדפוס נידח וזעיר זה - וכאילו שבה רוחי לתחייה. כאילו נתלקחה בלבי מחדש אהבת נעורי - לאווירה זו של תערובת רוח עם חומר, מכונה מורכבת עם מוח אדם, לכלוך וסבר פנים, כתמי צבע ודיו עם האור הגנוז באותיות ובדפים. בשבתי אל שולחן מוכתם ורעוע לכתוב בחטיפה פיסקה נוספת בתוך המולת התקתוק והדיבור שמסביב - צלחה עלי השראה עליונה, נשתררה בנפשי שלווה עמוקה והייתי מאושר.

בשובי לחדרי עסקתי בפירסומת לספר: חיברתי נוסח של מודעה ראשונה בעיתונות ופתשגן יותר נרחב להדפסה על המעטפת. טילפנתי שני אלה ליעל בירושלים וישרו כעיניה.

לארוחת ערב ברמת אביב, לכבוד מורגן פיליפס, מזכיר מפ' העבודה הבריטית, ורעייתו נורה. נפגש איתי בחמימות יתרה. אל השולחן הסבו גם גיורא, ראובן ומרים ברקת, הוגו מורט ואשתו, שמעון פרס ומתי דגן ואשתו. את מתי איש "הבריגדה" לא ראיתי זה שנים והיו לי שלוש אפתעות:

ראשית, כי הוא עובד זה שנים ב"משביר המרכזי" כמנצח על המנגנון;

שנית, כי הוא חבר המפלגה;

ושלישית, כי הוא הוזמן על ידי גיורא להיכנס למטה הבחירות המוקם מעתה ובעיצומו של יום זה נכנס לעבודה ברח' הירקון, יחד עם יוסף יזרעאלי.

משונה היה בעיני כי גיורא קבע סידורים אלה מבלי לרמוז כלל להם בשום שיחה מהשיחות איתי.

עם תום הארוחה היו נאומים קצרים, בכללם שלי על מנהיגות מפ' העבודה הבריטית בעולם הסוציאליזם הדמוקרטי.

בשובי לחדר טילפנתי לצפורה. אף לה קראתי את פרשיות הפירסומת לספרי והתפעלה מסגנונן. כתבתי יומן וקראתי בספר של צ'ריקובר. בלילה נדדה שנתי. זה ימים אני מפשפש בזיכרוני שמא יש עוד מה להוסיף לספר מתוך מערכת העיונים והניתוחים שנתגבשו בהרצאותי - כי אז יש לעשות זאת מייד פן אאחר את המועד. אומנם גמרתי אומר כמה פעמים לא להוסיף עוד - אך בכל זאת! והנה בלילה עקץ אותי פתאום הזיכרון - כל פרשת הניתוח של עלבון השיעבוד המעיק עדיין בכל כובדו על הדור [האסייני] הזה עם המסקנות הנובעות ממנה - נפקד מקומם. החלטתי נחרצות כי עלי לכתוב זאת.