יום ב', 11/11/1957
ב"עם עובד" ישיבת ועדת הביצוע - אני וירוחם ושני המנהלים - נוהג חדש שקבעתי, אחת לשבוע. ביררנו בעיות פירסום והפצה וגורלם של כמה מיבצעי מולו"ת. ההוצאה נתונה בסד משתי סיבות: קיצוץ התקציב ומיעוט כוחות העבודה הקבועים.
בא אחד מל"ו, אליעזר שוחט מנהלל, ואיתו [בנימין] וֶסט ויוסף שפירא, לדון איתי ועם יהודה ארז על הוצאת ספר על יוסף ויתקין, אשר א' שוחט עובד זה זמן בהתקנתו לדפוס. ברור כי הספר הפסד ברובו. מרכז התרבות של ההסתדרות התחייב על 500 כרכים, כפר ויתקין על 250. אין זה די. שוחט בטוח כי תהיה תפוצה לספר. שאלתי את שפירא בפתק בן כמה הוא. ענה: "מעבר לגבורות". התפלאתי - סבור הייתי כי הוא בן 75. מרחק הנערים עכשיו ממנו הוא בן כמה דורות.
דנתי עם יהודה ארז על מסגרת מדור "עיינות" שבתחום "עם עובד" - ספרי תנועה ואישי תנועה. יש לדרוש למדור זה הקצבות מיוחדות הן מהוועה"פ הן מהמפלגה.
במפלגה עם אריה נשר על מומי חוברת ניסיהו. התחנן כי אגמור את העריכה - אין איש אחר שיעשה מלאכה זו. אני מתחיל להתפוצץ מריבוי המשימות ומאופיין המפורר. הנה עד עכשיו לא הספקתי לערוך לדפוס את נאומי בוועידת "האיחוד" - ועלי לטרוח על חוברת זו שאינה לוקחת לבי כלל.
עם אנשי ב"ב על התוכנית ליום סיום המחזור של המכון להשכלה ולמחקר ביום ה' זה.
אחד ששמו עו"ד פוגל הציק לי בטלפון פעם ופעמיים ושלוש כי אקבלנו ואשמע מפיו דבר חשוב. נתגלה כבטלן וכטרחן, מרבה דיבור, צורה גלותית, מיעוט שכלו משווע. התברר כי חשקה נפשו להיכנס לשירות החוץ והחליט בלבו כי בידי להכניסו לטרקלין זה. החלטתי להוציא כסל זה מראשו אחת לתמיד ואמרתי לו כי הוא בלי ספק אדם כשר וישר ואזרח מועיל אך לשירות החוץ לא יצלח בשום פנים. אין זה פסול מוסרי, חלילה, אך מוטב לו להסתלק ממחשבה זו ולא להשלות עצמו בשווא. יצא בפחי נפש.
אחד ששמו ארקדי [תימור], לשעבר קצין בצבא הסובייטי, עלה ב-1946, נלחם במלחמת השחרור, חיבר ספרים ומאמרים, שוב מאוד לא חכם אך כנראה אדם הגון, בא לספר כי אנשי מפ"ם הציעו לו עריכת שבועון רוסי שיש בדעתם לגשת להוצאתו, נוכח מציאותם של קוראי רוסית בקרב העלייה הפולנית החדשה והסיכוי לעלייה ישירה מבריה"מ. הוא חבר המפלגה אך אנשי מפ"ם אינם יודעים זאת. כחבר ראה חובה להודיע. מעניין.
ארוחת צהריים עם כסה ב"גת רימון". חזר לפני שבועות אחדים מאנגליה מלא וגדוש, אך מבלי שתתמלא מחצית משאלת לבו, כי יצא על מנת לשהות בלונדון לפחות מחצית שנה והוכרח לחזור כעבור ג' חודשים, משום שגויס חֵירוּמית למזכירות הסניף בת"א. בכל זאת קלט ולמד עולם ומלואו. מלא התפעלות מאנגליה והערצה לאותו עם כשם שהייתי לפני שלושים שנה ומעלה כאשר חזרתי מלימודי בלונדון. סיפר הרבה ובעניין רב על הרוחות המנשבות באותה ארץ והמצב הפנימי במפלגת העבודה. הוא ציין את מצב המפלגה –
ראשית אחדות בצמרת וברחבי התנועה;
שנית תאוות השלטון של שכבת ההנהגה הצעירה;
שלישית עליית משמרת חדשה, צעירה ורעננה, לראשות התנועה המקצועית והופעת האיגוד המקצועי כמחנה לוחם, מרחיק לכת בתפיסתו המדינית ולא שמרן כלל;
רביעית ביטחון בניצחון המפלגה בבחירות הקרובות.
יונה המריצני מאוד להיפגש עם [אנוארין] ביוואן אגב ביקורי באנגליה בפברואר. הוא יהיה שר החוץ, הוא דוגל בהסכם מרובע ובקבלת הדין על כניסת בריה"מ למזה"ת, יש להזהירו מ"מכירת" ישראל.
אחר הצהרים עם סימה ארלוזורוב, קובי וגדעון לראות בית בהרצליה, השייך לנאווה, בתה של סימה, זו שנמצאת עם בעלה האנגלי בלונדון, כדי לבחון אם יתאים למגורי יעל וגדעון.
כתבתי יומן כשעה וחצי וניגשתי אל מוליה [עמנואל] ושרה רסין, לקבלת הפנים שערכו בשביל משלחת המסחר הצרפתית. שכחתי על קבלת הפנים שהוזמנתי אליה בבית בז'רנו, לכבוד משלחת המסחר היפנית.
בערב ישיבת ועד "הקרן האמריקנית" בבית סוקולוב.
ושוב כתבתי יומן וקראתי בספרו של צ'ריקובר.
נתקבלו מברלין תצלומי ועידת בומביי.
