יום א',  10/11/1957

בבוקר - יומן.

נסעתי עם דליקה וענת לת"א. הצצתי לע"ע. ישבתי עם אריה נשר במפלגה על תוכניות הסברה. שמעתי מגיורא על שיחתו עם ב"ג. הוא מקטרג מעיקרא על מיזוג ע"ע עם "עיינות". הבטיח נאמנה כי אין לערעורו שום קשר איתי. אדרבה, הוא בטוח כי אילו ניתן לו לשוחח איתי היה משכנעני בצידקת עמדתו. מה למפלגה כי התפרקה מסמכותה בשדה ספרות ובעולם הרוח? הוא כופר כי יש בעיית התחרות בין ע"ע ובין "עיינות", אבל אילו הייתה כי אז עמדת המפלגה הייתה חייבת להיות חיסול ע"ע ולא "עיינות". על כל פנים הוא טוען כי העניין לא התברר בשום מוסד מוסמך וכנראה לדידו יש להעמידו מחדש לבירור. מכל ההצגה הזאת של העניין ברור כי אין ב"ג רואה שני דברים:

ראשית, מניין למפלגה הכספים שההסת' יכולה להשקיע בע"ע?

שנית, לא הרי יחס הסופרים והקוראים להוצאה הסתדרותית כהרי יחסם להוצאה מפלגתית.

אחר הצהריים כתבתי יומן וקראתי בספרו של צ'ריקובר.

בערב ישיבה אצל סימה ארלוזורוב בדבר כרך מקוּבּץ מכתבי חיים: היא ושולה ושאול ואני ויהודה ארז.

בשובי הביתה התיישבתי על עריכת חוברת של מרדכי ניסיהו על המפלגה. חיבור זה מונח אצלי זה עידן ואריה נשר אינו נותן מנוח. לא לחינם חשתי רתיעה ממלאכת עריכה זו. מרדכי ניסיהו ישר מחשבה וישר לב אך כולו עיון וניסוח, ורוח חיים אין בו. החוברת כולה מסכת עקרונות, כולה סטטיקה, תלושה מהמציאות ונעדרת דינמיות. עשיתי כשעה בעבודת סרק וחדלתי. תהיתי על גורלו של דור זה, בוגרי האוניברסיטה, שנתפס להלכה שדופה וניתק מהקרקע.