יום ד', 27/11/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  יום ד', 27/11/1957

 

 

יום ד',  27/11/1957

 

הבאתי איתי מת"א צרור הגהות-עמודים אחרון של ספרי וטילפנתי את התיקונים ל"עם עובד".

נזקקתי למאמץ מיוחד של רצון ו"תודעה" כדי ללכת לכנסת. קצה נפשי בבית הזה - זוהי אמת לאמיתה. הפיתוי היחיד שנשאר - שתיית תה אגב הליכת רכיל עם דוד [הכהן] במיזנון, אך דוד איננו עכשיו, נסע לבריסל לרגל התערוכה, ואני אנה אני בא? בכל זאת התאזרתי והלכתי, ולו גם כדי להצדיק את המשכורת. נקלעתי דווקא לפרק מעניין - בעיית תאונות הדרכים הקטלניות, הנתונות במעלה תלול. מעורר השאלה [ישראל] קרגמן והשר משה כרמל האירו עיניים ודיכאו את הרוחות במספרים שנקבו.

נושא מרתק אחר היה עניין נגינת ההימנון האמריקני בחנוכת "היכל התרבות". סוף סוף הגיע תורה של מכשלה זו לשמש קרניים לנגח את הממשלה. "חירות" מזה ומק"י מזה נעצו ציפורניהם בב"ג - אבל על מה ולמה? רק על שום שההימנון הזר נוגן תחילה ואילו "התקווה" לאחריו. ההתקפה כולה איבדה על ידי כך את כל טעמה ומחצה. איש לא העלה על דעתו לטעון - מדוע בכלל הושמע באותו מעמד ההימנון הזר? ב"ג ענה בחריפות ובעצבנות חולנית, אפשר משום שזהו מיזגו בימים אלה ואפשר משום שלא היה בטוח בעצמו בעניין זה דווקא.

אחר הצהריים ישיבה בביתי עם דובקין וכרמלי וסורוקה בדבר מימון שיתופם ב"מכון להשכלה ולמחקר" של אחדים מעובדי הסוכנות.

הרי לוין בא לבקש עזרתי בביצוע תוכנית שהגה - הוצאת סידרה של ספרים על ישראל והמזה"ת, באנגלית בעיקר, לשם תפוצה באמריקה ובאסיה.

הלכתי אל דב יוסף לסוכנות לגמור איתו את עניין מימון לימודיהם של אותם עובדי הסוכנות. בניגוד לכל הסיכויים הצלחתי. ברני התאונן מרה על המפלגה, המוסד לביקורת מעורר בעיית חברותו בכנסת בעוד הוא גזבר הסוכנות. אבל המפלגה היא שהתחננה לפניו כי יקבל על עצמו תפקיד זה ואילו הוא, כשנעתר, היתנה בפירוש כי ישמור על כיסאו בכנסת. עכשיו ליבו מר עליו מאוד והוא מודיע כי בשום פנים לא יתפטר מהכנסת - עד ליציאה מהמפלגה.

ביקרתי את אייב הרמן לשאוב ממנו השראה לנאומי בניו-יורק. לא נכזבה תקוותי. אומנם הבאתי אמתחת מלאה רעיונות - אני חושב כל הימים על בעיית הנאום הזה ורושם קטעי דברים - אבל תגובותיו של אייב, גם התפעלותו מכמה נקודות גם הצעותיו להשלמה ולתוספות, היו מאוד להועיל.

ב-10 בערב הופיע אורח אמריקני - אחד ששמו משהו ג'ונס, יד ימינו של [אוורל] הרימן, עבר את כל אירופה לרבות בריה"מ במכונית, סייר בבירות ערב, עכשיו הוא מבלה מספר ימים בארץ. איש נבון ועושה רושם של ישר לב. נתון במבוכה עמוקה משום איבת הערבים לארה"ב מזה ולישראל מזה וטיעונם כי הראשונה תלויה בשנייה. הרבצתי בו ציונות בסיסית, לרבות לקח הניסיון של אנגליה במלחמת העולם השנייה - הבגידה בנו מזה ובגידת הערבים בבעלי הברית מזה. לא יצא ממני כשדעתו נוחה.

בלילה טדי. קיבלתי ממנו שני היתרים מוסריים: לסרב להופיע מטעם "המילווה" בניו-יורק ולטוס ב-10 בדצמבר בקל"מ במקום ב-8 ב"אל על".

 

העתקת קישור