יום ג', 5/11/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  יום ג', 5/11/1957

 

 

יום ג',  5/11/1957

 

ב"עם עובד" ישבתי עם ירוחם [לוריא] על קביעה סופית של מערכת התמונות לספר אסיה. מרגיז אותי היעדרן של שתי תמונות עיקריות שאיחרו להגיע - של אולם ועידת האיגוד הבין-פרלמנטרי שבוששה לבוא מבנגקוק ושל הופעתי בוועידת בומביי שהובטחה לי... מברלין.

סיימתי את התוספת הגדולה של לֶקח ישראל לאסיה בפיתוח דמוקרטי ומייד פתחתי בתוספת חדשה, על החלטת [מפלגת] "פראג'ה" [ההודית] בעניין [מסע] סיני, בוועידתה שלאחר ועידת בומביי, לשם השוואה בין שתיהן.

במפלגה קיבלתי את רנה דפני, הכותבת בשביל [השבועון האמריקני] "לייף" תיאור כ"ד השעות הראשונות של המדינה. התברר לי לבושתי עד כמה זיכרוני לקוי. הייתי סבור כי את חיבור המברקים לשרי החוץ של אומות העולם, בהם בישרתי דבר הקמת המדינה ושיחרתי הכרתה, התחלתי רק ביום א' 16 במאי ולא עצרתי בשום אופן כוח להיזכר במה עברה עלי אותה שבת, פרט לזכר יציאתי בפיג'מה אל גזוזטרת דירתם של אלי וחוה קירשנר, אצלם התאכסנתי, כדי לחזות במפציצים המצרים שהתחילו ממטירים פצצות על ת"א. נתן השם בינה בלבי לטלפן לאייגה [שפירא] אשר לה הכתבתי את האיגרות המיברקיות ההן, והנה התברר כי זיכרונה עדיף משלי והיא מצהירה בשבועה כי ניגשנו למלאכה בשבת בבוקר, מייד למחרת ההכרזה על העצמאות.

בא אחד ששמו [יהודה] באואר, בוגר המיכללה הירושלמית, הכותב חיבור על הפלמ"ח - לברר מפי יסודותיו המדיניים ומסיבות התהוותו של כוח זה. בנושא זה מצאתי עצמי בקי כהלכה ומתמצא בפרטי פרטים - לא של האירועים השונים, אלא של התהליכים והשיקולים, אשר הלא הם העיקר.

אחד ששמו רוזנטל, חלוץ העלייה השלישית ולבסוף שוטר רוכב בעמק, שהתגלגל לאוסטרליה וניגש אלי באסיפה במלבורן ובכה לפני כילד ותינה סבלו ואדיר חפצו לשוב והבטחתי להושיט לו יד בשובו - בוא בא והופיע במפלגה לגבות שטרו.

ארוחת צהריים ב"דן" עם דוליק הורוביץ שחזר מארה"ב, שם השתתף בוועידת הבנק העולמי וגם הופיע באסיפות "המילווה" שלנו. סיפר על התדהמה העצומה והדיכאון העמוק שתקפו את הציבור האמריקני עם התפרסם הידיעה המרעישה על הלִוְויָן (הצעת חידוש שלי למושג satellite -ספוטניק) הסובייטי. לא זו בלבד שהאויב המושבע והאיום הקדים את ארה"ב בכיבוש אדיר, אלא במאבק בין המשטרים הוכיחה הרודנות הטוטליטרית לכאורה את יתרון כושר יצירתה וכוח ביצועה על פני הדמוקרטיה. קרנו של אייזנהאור ירדה פלאים בימים אלה. אשר למצבנו הכספי רואה דוליק כתמיד שחורות אבל אינו סבור כי ניכשל בשנה הבאה עלינו. הסיכויים לאזן את תקציב המטבע הקשה טובים למדי. אבל הצרה היא כי אין אנו מתקדמים באיזון המשק - הפער בין היבוא והיצוא עומד בעינו עם גידול שניהם - ואין לנו מנוס ממדיניות של חומרות יתרות בענייני שכר ואשראי. הביע צערו על שלאחר תקופה ראשונה של השתתפות פעילה בדיונים כלכליים במפלגה מייד לאחר התפטרותי, משכתי ידי מנושא זה ואני נוהג אדישות כלפיו. המריצני לחדש התעניינותי בתחום המדיניות הכלכלית.

דוליק סיפר גם על ביקורו באנגליה ומסר דרישות שלום אישיות נלבבות מאוד מטוני גרינווד, מדיק קרוסמן ומאחרים.

אחר הצהריים מעלתי ביומן ובשאר משימות כתיבה שנצטברו בתיקַי. המשכתי בקריאת ספרו של צ'ריקובר.

ב-5 ישיבה במפלגה על נושא החורג לגמרי מכל מסגרת פעולותַי: גורל "בית שטורמן" בעין חרוד. ראה זה פלא, כל המוזמנים באו עד אחד: אילת, און, ברקת, המלין, וכמובן היוזם עצמו, [שמואל] סבוראי. התוצאה הייתה כי הוטל עלי לעמוד בראש ועד שמטרתו תהא לגייס 50,000 ל"י להציל את המוסד ממשבר.

לאחר הישיבה נשתייר אליהו והצגתי לפניו בעיה: עתה שנעתרתי - או נכנעתי - ל"מגבית" בארה"ב והסכמתי לטוס לניו-יורק לשם הופעה אחת בלבד, האם לא שומה עלי להציע מאמץ מוגבל כזה גם ל"מגבית" הבריטית, פן יאשימוני ידידי הלונדוניים באפליה לטובת ארה"ב ובזלזול כלפי הציונות האנגלית? אליהו תמך ברעיון זה והיה סבור כי התנאי שאני מציג - רק הופעה אחת, והיא בלונדון, ותו לא - תתקבל על ידי ראשי "המגבית". רק ביקש כי אשאר עוד ליום אחד למען יוכל לערוך קבלת פנים בביתו.

בשובי הביתה טילפן דוד הכהן מירושלים: אעשה-נא צעד של נדיבות-לב - אבקר את ב"ג בבית החולים! עניתי בשלילה נחרצת. אמרתי כי אסון אינו מחפה על זיוף. החל להתרגש. אמרתי כי אבוא מחר לירושלים ומוטב כי נדבר. הספיק לומר כי אילו קרה לי מה שקרה לב"ג הוא בטוח כי ב"ג היה מבקרני. לא הספקתי לענות לו כי ב"ג לא ביקר את מַמה לאחר האסון של דב ורבקה ותרצה וציבה, וכן לא ביקר את עדה כשחזר מחו"ל לאחר מות אליהו [לימים לא השתתף בהלוויית מ"ש].

בערב סיימתי את שתי התוספות לספרי.

באה עדה וישבה ארוכות. עניין מסובך וכאוב. ערעור רציני בפיה על הערכת שאול את פועלו של אליהו ב"הגנה". שאול ועוזריו עוסקים עכשיו בחיבורו של הכרך השלישי לתולדות "ההגנה". באותו כרך מגיע תורו של אליהו להיפקד ועדה כולה חרדה לאופן הצגתו על ידי שאול.

יצאתי עם עדה אל "קלרה" והשקיתיה קפה ושילחתיה במונית הביתה מחמת הזרזיף שניתך וחזרתי וכתבתי עד 2.

 

העתקת קישור