יום ג', 29/10/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  יום ג', 29/10/1957

 

 

יום ג',  29/10/1957

 

אמש שררה התרגשות כבושה בבית, עם שוב הבת לקינה. איחרנו שבת והארכנו בשיחות. מצאתי בבואי צרור הגהות נוסף של ספרי ועבדתי עליו. שכבתי בשתיים וקמתי בשבע.

בשמונה יצאתי לת"א. הנסיעות התדירות הללו מתישות כוחי ואינני יודע מה יהיה בסופי תוך אורח חיים זה של התנודדות בלתי פוסקת שנגזר עלי.

ב"עם עובד" מסרתי צרור הגהות וקיבלתי צרור הגהות חדש. זו צריכה להיות ההגהה האחרונה לפני העימוד ועדיין אני מתקן ואף מוסיף קטעים שלמים - דברים שחשבתים בשעתם ולא רשמתים ועתה עם הקריאה מתברר כי הם חסרים לקורא.

במפלגה תפסני גיורא שוב בעניין הטיסה לניו-יורק בדצמבר למען "המגבית". תבע אותי נמרצות לאחריות וטען כי לא תהיה שום הצדקה אישית וציבורית לסירובי הפעם. הרגשתי כי הגנתי מתמוטטת.

שלמה תמיר מתל יוסף, ליפסקי לשעבר, בא לקבול באוזני מרה על הרוח השוררת במזכירות "המרכז" - הוא נכנס לבית זה כזר, חוזר ומציע עצמו למשימות ואינו נענה, בפעם הראשונה בפרשת חייו החלוצית הגיע למצב של כלי אין חפץ בו.

עוד זה מדבר וזה בא. מרדכי קרן מבאר-שבע בא להודיע כי עליו לנטוש תפקיד מזכיר המפלגה במחוז - "אין גיורא אוהב אותי", אך האמת היא, לדעתו, כי "גיורא איננו במקומו כמזכיר המפלגה", העניינים מידרדרים במדרון ולנו "היושבים בבית הזה" אין מושג ממצב הדברים לאמיתו. הוא עצמו מיוצאי גבעת ברנר עקב הפילוג, התיישב במושב קדרון ליד גדרה, אשתו והילד עודם בגבעת ברנר, הוא בונה משק ומשקיע בו, הכרחית לו עבודת חוץ, שאיפתו עכשיו להיכנס ל"עמידר" ובקשתו שטוחה כי אדבר עם [המנהל אליעזר] פרי.

אנשי "בית ברל" באו לישיבה השבועית. עלה בדעתם כי מוטב להזמין את ב"ג לפתוח את יום העיון על אפשרויות האיחוד. לא היה לו בכלל מגע כלשהו עם חוגי הצעירים במפלגה שמספרם ופעילותם במעלֶה וכדאי ליצור את הקשר - על כל פנים להציע לו זאת. ראיתי מייד במה כרוך הדבר בשבילי אישית - לא אוכל להסתלק מישיבת ראש רק משום שב"ג הוא המרצה, אך אם אשב ראש לא אוכל להימנע מפנייה אליו ומדיבור איתו. ממילא מובן כי אישרתי את הרעיון אבל אמרתי לבחורים כי עליהם עצמם לפנות - כמובן, באמצעותו של נחמיה [ארגוב] הכל-יכול.

לפי בקשת שאול הצעתי העברת "הספרייה הרוסית" של קובי למכון המעקב אחרי יהדות הגוש הסובייטי המתייסד בירושלים כשלוחה בלתי רשמית של האוניברסיטה. הבחורים הסכימו וסימנתי שתי אפשרויות: או נשארת הספרייה רכוש "בית ברל" והיא מושאלת למכון הירושלמי על מנת שאם יתחסל הריהי חוזרת לאכסנייתה או שהיא מופקעת כליל מרשות "בית ברל" ואז משלם המכון את כל הסכומים שהוציא כבר "בית ברל" על הספרייה.

אחר הצהריים על הגהות ספר-אסיה.

לפנות ערב "מילגוֹם" (הצעה ל"מסיבת קוקטייל") אצל התורכים במלון "תדמור" בהרצליה לכבוד חגם הלאומי. לשעה יותר מאוחרת הוזמנתי אצל אברמוב הרוסי והייתי בטוח כי שגריר זה יָקֵר רגליו הפעם מהמסיבה התורכית, עקב המתיחות ביחסים שהגיעה לשיאה בימים אלה. אך לא היא. מצאתי את אברמוב ורעייתו ניצבים בטבור המסיבה שמחים וטובי לב, אוכלים ושותים ומשוחחים וצוחקים. אף אותי פגש הרוסי בתרועות גיל והזהירני שלא לאכול פה יתר על המידה למען אשמור על תיאבוני לסעודתו. במסיבה זו הוקפתי משום מה על ידי הסגל הבריטי - הרכבו נתחלף כולו והחדשים ביקשו לעשות הכרה.

בין מסיבה זו לבין הארוחה הסובייטית דחקתי ביקור לקובי בצהלה. טעיתי ונכנסתי לבית שכן. עד שהועמדתי על טעותי יצא בעל הבית נרגש ונסער ושאל אם הקשבתי לשידור שעה שבע. לא, לא האזנתי, וכי מה קרה? אירע דבר מחריד ומזעזע - נזרקה פצצה בתוך אולם הכנסת בשעת ישיבה. ב"ג וגולדה ועוד מישהו מהשרים נפצעו פצעים קלים. משה שפירא פצוע אנוש ויש כנראה סכנה לחייו. זורק הרימון נתפס מייד. אין איש יודע מיהו ומה טיבו. אפשר סתם מטורף.

קובי אף הוא היה כולו נפעם ממה שקרה. הצטערתי צער רב על היעדרי מהכנסת בשעת מאורע כה חמור בתוך תוכי הבית. חשבתי כי הנה אני נוסע עכשיו אל הרוסים - הם ודאי מלאים שמחה לאידנו זה ורואים בנקמה על פיצוץ ביתם לפני כמה שנים.

אצל הרוסים נתקבלתי בזרועות פתוחות. אברמוב זה, שלקראת סוף כהונתי כשר החוץ נהפך לשנוא נפשי, עד שהחלטתי לחדול מלהזמינו משום הגסות שנהג בשיחותינו האחרונות - הופיע כאהובי וידידי, כולו חיוכים ופיוסים. אף חברי סיגלו - המזכירים הראשון והשני ואיש הטקס - חיזרו אחרי באמונה. כן דבק בי בחיבה יתרה השגריר היוגוסלבי. הרכב המסובים היה משונה. האורחים הישראלים מלבדי היו הארדיכל [זאב] רכטר, אשתו ובנו [יעקב], ורחל אלישיב. כנראה חיכו לעוד אחדים ולא באו. שמעתי אחר כך כי גב' אברמוב התנחמה באוזני הגברות, כי ודאי עניין הפצצה מנע אחרים מלהופיע.

דבר הטלת הפצצה היה כמובן הנושא הראשון שהכל פתחו בו. אחד הרוסים אמר בחוכמה: "ברור כי היה זה משוגע, אבל בכל זאת לא הפריע לו שיגעונו לדעת כי עליו לזרוק את הפצצה קדימה ולא אחורנית!"

ההסבה הייתה אל שולחנות קטנים במפוזר. בשעת האכילה נצמד אלי אחד המזכירים, בחור נבון דבר ומהיר תפיסה, וחקרני בדבר הוויות החברה והמשק בארץ - פרצופי מפלגות, צורות משקיות וכו'. הופתע בשומעו כי 85% של אדמת הארץ מולאמים למעשה. עם גמר האכילה הצטרפו לשולחני כל הגברים, לרבות אברמוב, והתחילה שיחה כללית. גם אברמוב גם היוגוסלבי העלו כנושא ראשי את הכרזותיו המדיניות של נחום גולדמן. העתירו קילוסים על תבונתו ומקוריות גישתו. אותו מזכיר אמר: הן הוא עצמו אמריקני ואף על פי כן הוא מטיף לנייטרליזם, ועם זה הוא בטוח כי על ידי כך לא יבולע לעזרת ארה"ב לישראל, לא היהודית ולא הממשלתית. אברמוב והיוגוסלבי חתרו בכל מאמצי כוחם לגרות אותי להבעת דעה לגופם של עניינים - והעלו חרס. אמרתי כי אני נהנה עכשיו ממזל נדיר - היעדר כל חובה לגבש עמדות לעצמי. היוגוסלבי טען: "אבל הן לא ייתכן כי תטשטש את עצמך לאחר שתפסת מקום כה חשוב בחיי המדינה". אמרתי: "הנה מר אברמוב ודאי יסכים כי יש שאישים מאוד בולטים פורשים ממשמרותיהם ומטשטשים עצמם כליל". אברמוב לא הגיב אך אותו מזכיר נבון אמר: "כל חברי הסגל כאן בטוחים כי יש לך דעה ברורה בכל עניין מדיני העומד על הפרק". שוב ושוב חזרו לקלס את גולדמן עד שאמרתי כי הוא אומנם חכם ונבון אך מאי היותו אוחז בציצית ראשם של עניינים הריהו ממילא מרחף ומרפרף על פני השטח, מבלי שיזדמן לו להעמיד את דעותיו המוצהרות במיבחן של ביצוע. אברמוב והיוגוסלבי תבעו את עלבון נחום מידי, טענו כי הוא איש רציני היודע מה הוא סח, והרי היו גם הדים חיוביים בציבור הישראלי להופעותיו, וכלום אין מפלגות בארץ המזדהות עם קו זה וכו'. היה ברור כי ההרפתקנות של נחום בשדה מדיניות החוץ הישראלית עשתה שמות. אברמוב ביקש להיות בטוח כי אבוא לחגיגת 7 בנובמבר - השנה זהו יובל הארבעים למהפכה - ועד אז תבריא צפורה ונבוא יחד. כן ביקשני להבטיח כי אחרי אותה חגיגה ניפגש שוב, לשם שיחה של ממש.

בבית חזרתי להגהות - מלאכה טרדנית שאין לה סוף. משיחה טלפונית עם צפורה נודע לי על מברק מגדעון שגיא בניו-יורק: המו"ל של ג'ילאס, "פְּרֵיגֶר", מסכים לשלוח את כתב היד הסרבי. פירושו כי נכנע לאיום. פרטים במברק צפון שטרם הגיע. אגב, השגריר היוגוסלבי שאלני אם נכון הדבר כי "עם עובד" עומדת להוציא את ספרו של ג'ילאס. אמרתי: "נכון". אמר כי זהו ספר המבוסס כולו על שקר. אמרתי כי אלו הן דעות אשר הקורא ישפוט עליהן. תמה אם מוצדק שמפא"י תסמוך ידיה על ספר כזה. אמרתי אין כאן שאלה של סמיכת ידיים - זהו ספר שעשה רושם רב בעולם וחובת ע"ע להביאו לפני ציבור הקוראים הישראלי. רמז כי הדבר יעשה רושם של צעד בלתי ידידותי. לא הגבתי.

כל הערב הייתי נתון במועקה מפני ההרגשה כי כלתה אלי רעת הנסיעה לאמריקה, על אפי ועל חמתי. דחיתי כל החלטה פנימית עד לשיחה עם צפורה.

 

העתקת קישור