יום ב',  28/10/1957

במצבה של צפורה אין שינוי. עזבתיה שוכבת למעצבה בודדה בבית ויצאתי לחיפה. אומנם היום יום בחירת הנשיא וחובתי הייתה להופיע בכנסת. בעצם נדברתי עם צפורה כי נגזר עליה לנסוע לחיפה לבדה לקבלת פני הבת, אך עד שהגיע התאריך חלתה והחלטתי להיעדר מהכנסת ולנסוע. הגעתי ל"עם עובד" בת"א ושהיתי שם שעה קלה. אחר כך אספתי את קובי מהקרייה ויצאנו צפונה. חיים נכנס דווקא היום לקורס של קציני מילואים ונבצר ממנו לפגוש את אחותו. בחיפה מצאנו את שלמה מנווה-ים ואת מנדלי מיגור - ונהי משלחת קבלת-פנים בת ארבעה גברים. דוד הכהן היה דרוך להשתתף בטכס זה, אך נגזר עליו להישאר בירושלים כדי להשתתף בבחירת הנשיא. לבי נקפני על שנפל בגורלי להיעדר במעמד חגיגי זה - בחירתו של [יצחק] בן-צבי לתקופת כהונה שנייה. אילו צפורה בריאה, הייתי מוותר על קבלת פני בתי בחיפה ומשתייר בירושלים. עתה שצפורה חולה, לא ראיתי מנוס ממעילה בחובתי הפרלמנטרית. לפני צאתו את חיפה ציווה דוד עלי את [יצחק] אלטוביה המהולל, מנהל ענייני "סולל בונה" בנמל חיפה. בבואנו לשער הנמל פגשתנו משלחת של ועד הפועלים. מייד הופיע אלטוביה ופסק מוסמכות כי נסעד תחילה את לבנו. כל החבורה הוסעה למיסעדת "אפינגר" המפורסמת ואכלה שם לשובע. חזרנו לנמל ומצאנו את האונייה "ציון" כבר בתוכו - הולכת ומתקרבת אל הרציף. הזנו עינינו בפני הניצבים על הסיפון והמציצים מתוך החלונות, אך זמן רב עבר עד שאורו עיני בהבחיני בפניה החמודים של יעל - נושאת תינוק על זרועותיה וגדעון מציץ מאחורי כתפה. כשהשיקה האונייה ברציף והורד הכבש הורשיתי אני בלבד לעלות בו וזכיתי בפגישה נרגשת עם בתי אהובת נפשי ועם בנה הבכור - נכדי אשר זו הייתה פגישתי הראשונה איתו, תינוק בן שבעה חודשים. גם הפגישה עם גדעון הייתה לבבית.

האונייה "ציון" באה מאמריקה והיו בה כ-300 איש נוסעים, רובם חוזרים וקצתם תיירים ועולים - בכלל האחרונים אב ואם ושבעה ילדים מקנדה. הטיפול בי ובמשפחתי היה נלבב ביותר. אומנם דוד נתן כנראה הוראות נמרצות לאנשי "סולל בונה", אבל גם היחס האישי אלי - של מנהלי העבודה והפועלים בנמל וצוות האונייה והשוטרים ואנשי המכס - נגע עד הלב בחביבותו.

יעל עם הילד, אני וקובי, עלינו אל ברכה להר הכרמל, ואילו גדעון נשאר להמתין למיטען בחברת שלמה ומנדלי ובחסותו של אלטוביה הכל-יכול. חילוץ המטען נמשך זמן רב ורק בשעה מאוחרת נסתיים. בינתיים לא היה ערוֹך להכנסת האורחים של ברכה. יצאנו כבר עם חשכה, הורדנו את שלמה מול נווה-ים, המשכנו דרומה ונכנסנו לצהלה להוריד את קובי ולראות את המשפחה שם והשמחה הייתה רבה, משם היגענו לחולון למשוש לבם של סבא וסבתא לראות את נכדתם עם בעלה ואת נינם ולאחר שסעדנו לבנו שם יצאנו לירושלים ומצאנו את צפורה במיטתה פורשת זרועותיה.

המשפחה החדשה הסתדרה בחדר המגורים המרווח ואוכלוסיית הדירה גדלה מ-2 ל-5.

בתוך צרור הדואר שנתקבל במשך היום מצאתי מכתב ממחלקת החשב הכללי עם המחאה בסך 5,500 ל"י. זהו הסכום המגיע לי לפי חוק מילגות השרים לשעבר שנתקבל בכנסת בסוף יולי. החשבון קובע כי בהתאם לוותק שירותי - בממשלה ובסוכנות יחד - עלי לקבל עכשיו משכורת מלאה של שר, פירושו תוספת חודשית על משכורתי מהכנסת בסך 350 ל"י (לאחר ניכוי מס ההכנסה). סכום ההמחאה הוא תצבורת התוספות החודשיות מיוני 1956 - תאריך התפטרותי - ועד היום. לפי אותו חשבון, אם אתפטר מהכנסת או אם לא אבחר מחדש, אקבל רק את המילגה - קצת יותר ממה שקיבלתי עד כה בלעדיה אך בהרבה פחות ממה שאקבל מעכשיו. אין זה שיקול קובע כלל ועיקר, אך בינתיים חל ויחול שינוי ניכר לטובה במעמדי הכספי, שהיה לחוץ למדי.