יום ו',  25/10/1957

בארוחת הבוקר ב"השרון" התיישב לידי אייב הרמן והחל לדבר על לבי, בנפשיות המיוחדת לו, כי אסכים לטוס לניו-יורק בדצמבר. תיאר בלשון משכנעת מאוד את הכרחיות הנסיעה. עמדתי במירדי. אמרתי כי לאחר שהכרזתי באוזני כל כי מנוי וגמור עימדי לא לזוז שנה תמימה, אהיה בוש בעיני עצמי ולא אוכל שאת פני לבריות אם יתברר כי נכנעתי ללחץ. מותר לי לדרוש חופש לעצמי שנה אחת מכל התחייבות של שליחות הכרוכה בנסיעה לחו"ל. גם לא מן היושר להטיל עלי משימה שתוקיע אותי לפומביות - תעמידני מול כל מיני שאלות וקושיות שאין בידי לענות עליהן כהלכה וכאשר היסכנתי. נסתתמו טענות אייב והוריד ראשו ביגון.

עשיתי שעה בע"ע ואחר כך שעה במפלגה. הצצתי לישיבת המזכירות בה נערך סקר מאלף ולא לגמרי מעודד על מצבנו בגזָרות השונות מבחינת סיכויי הבחירות. לארוחת הצהריים היגעתי לירושלים וכל מותר היום עסקתי בהגהות. כדאי היה לרשום את מספר השעות שגזל ממני ספר זה.