יום ה',  24/10/1957

החום הבוקר למטה מ-°36. לעומת זה אצל צפורה מתעקשת השפעת לא להרפות. במחציתו הראשונה של השבוע היא טיפלה בי ואילו בשנייה נתהפך הגלגל. התהלכתי כל היום בבית, עסקתי בהגהות ספרי וכתבתי תשובות על מכתבים שנצטברו.

אחר הצהריים יצאתי לת"א, סרתי לדקות מספר ל"עם עובד" והמשכתי למלון "השרון", לארוחת ערב חגיגית לכבוד משלחת "המגבית". האורחים היו למעלה ממאה, עם הישראלים הגיע מספר המסובים עד קרוב למאתיים. נחום גולדמן ישב ראש. נשא נאום נרחב, שבו ניפח ללא שיעור וללא תכלית את חומרת המשבר ביחסים בין ישראל ובריה"מ. אשכול נאם אף הוא נאום שהיה כולו עץ. לא ידעתי לשם מה בעצם נסעתי. לנתי ב"השרון" וחשתי בדידות איומה.