יום א',  20/10/1957

אשר יגורתי אמש - בוא בא. חומי למעלה מ-°38! כל גופי שיברון עצמות. גם שיעול תוקפני, גם נזלת פרצה. הרי שנצטרפו בי כל הסימנים המובהקים שמנו חכמים באותה שפעת אסיינית המשתוללת ברחבי הארץ ואשר ירושלים משמשת לה אחד המוקדים העיקריים. אילמלא מגפה זו הייתי סבור כי פשוט הצטננתי ולא נזקקתי לשום הסבר נוסף. עתה שקיימת מכת מדינה זו נפלתי גם אני קורבן לאותו דין אשר סידניי וֶב כינהו באחד ממאמריו "categories of tyranny" [רודנות הקטגוריות].

בתחילה דחיתי כל מחשבה על הזמנת רופא אך תקפה עלי גזרתה של צפורה והתחלנו חותרים להגיע לד"ר [משה] מרגלית. התברר כי להשיג את קופת חולים הירושלמית בטלפון קשה מלהתקשר מירושלים עם ניו-יורק. כשהגענו סוף סוף למרגלית למדנו לדעת כי מחמת חולשת הלב אין ביכולתו לעלות במדרגות לקומה השלישית. שלח רופא צעיר, פראנק שמו, לשעבר חבר טירת צבי, והלה פסק כי נפגעתי באותה מחלה ורשם לי תרופות. בינתיים עלה חומי והגיע למעלה מכובדת - °39.6! עם החום גברו גם השיעול והנזלת ושברון הפרקים ונוסף איזה לחץ משונה בחזה עם התקפות של בחילה. גם צמרמורת אחזתני. נוסף לכל הצרות לקיתי בעצירות קשה. בכל זאת קראתי רוב היום בספרו הענקי של סוחאנוב.