יצאנו בבוקר עם משפחת קובי. הורדנו אותם בצהלה והמשכנו צפונה. הגענו לתל יוסף ומצאנו פה את חיים. אמש נאם ב"ג בעצרת ענקית, בה נכחו המוני נוער. יש אומרים כי לא הגיד דבר חדש, יש קובלים כי לא אמר דבר ללב האנשים, יש מלמדים זכות כי התכונן להרצות על המצב המדיני בישיבת הוועידה ולפתע נתבע לשאת דבריו לפני קהל עצום תחת כיפת השמים.

בבואנו מצאנו את ישיבת הבוקר בעיצומה. הוּבלנו לחדר ובו התפרקנו קצת. חזרנו לוועידה והקשבנו למספר הופעות - בכללן חשובות ורבות תוכן. מהצעירים הצטיינו אהרון ידלין ומאיר זרמי. חיותה בוסל כיושבת ראש השיגה שיא חדש בבטלנות ושלמה לביא התלבט בביטויו ולא הגיד כמעט ולא כלום. בלט מאוד ההבדל בין שני הדורות - לטובת הצעירים.

כשנקראתי לעלות על הדוכן פרצו תשואות רמות וחמות. דיברתי לפי רשימות, במסלול קבוע מראש ומחושב לכל שלביו. הרגשתי כי אני אוחז בציצית ראשם של העניינים, כי הקֶשֶב טוב, כי הדריכות הולכת וגוברת וכך גבר ביטחוני העצמי ונתעלתה יותר ויותר רמת הביטוי ונצטללה המחשבה. ההערכה הייתה למעלה מכל מה שיכולתי לצפות.

לאחר ארוחת הצהריים נשתהינו עוד כשעתיים תוך שמיעת המשך הוויכוח. יצאנו בין השמשות, ביקרנו בבית החולים של עפולה את אליעזר שושני, מזכיר ה"איחוד", המוטל שם מחמת רגלו השבורה, והגענו לירושלים קרוב לחצות.