יום ד', 16/10/1957
הצצתי הבוקר ב"ג'רוסלם פוסט" וחרקתי שן - הַכחָשתי הופיעה לא בעמוד ראשון אלא בשלישי והעיקר לא כלשונה אלא בסיכום שעשתה המערכת תוך עקירת כל "השיניים" מתוכה.
ל"עם עובד" הבאתי את כל הצרור הגדול של הגהות ספרי, בכלל זה תוספת הנאום באיגוד הבין-פרלמנטרי בבנגקוק. אני עושה כל מאמץ להחיש צאתו של ספר זה שאיחר הרבה בלאו הכי - עברו כבר 13 חודש מיום צאתי לאותו מסע! התייעצתי עם ירוחם על התמונות והמפה ונתתי בידו את ההקדמה.
במפלגה קראתי אלי את מוריק ואמרתי לו כי יש לדרוש מאותו בחור כי יודיע עכשיו לאנשי "למרחב" כי הוא הוכשל באותם הימים וכי התברר לו עכשיו לחלוטין כי כל אותו סיפור הוא להד"ם.
בא אלי העו"ד מקוב, אחד מקציני יחידותינו במלחמת העולם השנייה, אשר לפני שנה-שנתיים לקה בשיתוק חלקי בכל גופו. בא לבקש המלצה לקבלת מישרה בבנק החדש לתעשייה - כיוון שמצבו הגופני שולל ממנו אפשרות לעמוד זמן ממושך על רגליו, כפי שמחייבת ההופעה בבתי-משפט. קשרתי אותו מייד עם שנער.
קראתי לזיוה [שחורי] ממחלקת ההסברה והודעתי לה כי אני מכריז הפוגה מנאומים והרצאות לכל חודש נובמבר - פרט להתחייבויותי ב"בית ברל" ולהופעה אחת באילת. קצתי בחיי מרוב הדיבור בפומבי בשבועות האחרונים והרגשתי היא כי אני מוכרח לנוח משמיעת קול עצמי ברמה.
ארוחת צהריים עם דוד הכהן במיסעדת "צלי-אש". המחיר הפליץ: 16.800 ל"י! אתמול שילם שנער בעד שנינו בגת רימון 11 ל"י, וגם אז נדהמתי.
דוד עודנו מגלגל בשאלת נסיעתו לעצרת בניו-יורק לשם גאולת כבודו. אמרתי לו כי יצדק אם ידרוש זאת מגולדה, אך מסופקני אם תיענה או אם יסתייע בידה הדבר. לא היא הקובעת.
אחר הצהריים נשתקעתי בהכנת הרצאתי הערב בהרצליה. לקהל סתם יקשה להאמין באלו מאמצים ולבטים וייסורי נפש עולה לי כל הופעה, העוברת לכאורה כה חלק. נטפל אלי צבי שילוח, איש "הבריגדה", עכשיו ראש וראשון במפלגה בהרצליה, כי אהיה הנואם בעצרת המסורתית שלהם בשמחת תורה. חלשה דעתי והבטחתי. אחר כך נרתעתי וביטלתי את ההופעה. קמה תאניה ואניה ונכנעתי. לאחר שהרציתי כבר כמה פעמים על הנושא "ישראל בעיני האומות" אמרתי אשנה הפעם את הנוסח וקבעתי כנושא "ישראל, הגולה והעולם" - מאוד יומרני ומסוגל להקיף ארץ ומלואה, תבל ויושבי בה. אך כיוון שכך אמרתי לעצמי אין להקל ראש, אלא יש להתכונן כהוגן, ואף אומנם הקדשתי כשעתיים לציון ראשי הפרקים. יתר הזמן שנותר כתבתי יומן.
ב-7.30 לארוחת ערב עם נחום גולדמן במלון "השרון" בהרצליה. שמעתי הרצאה מזעזעת על מצבה הכספי השוֹאתי של הסוכנות - שאינו אלא ראי למצבה הכספי המחריד של הממשלה - שכן העומס העצום, הכפול ומכופל, שניחת פתאום על תקציב הסוכנות אינו אלא תולדה מקוצר ידו של האוצר הממשלתי לשאת בהוצאות אשר קודם נתחלקו בין הסוכנות לבין האוצר. כן שמעתי קיטרוג על הממשלה בשל טיפולה המגושם במדיניותה כלפי בריה"מ. מכל מקום, נחום ראה את [השגריר הרוסי] אברמוב שלוש פעמים - לדבריו, על פי יוזמת אברמוב, וזאת יש לבדוק - ונוכח באיבתם העזה של הרוסים לישראל עקב מדיניותה "התוקפנית" של ישראל כלפי הערבים. לדברי נחום אמר לו אברמוב כי לא יוסיף לשוחח עם גולדה שכן שוחח פעם וכל דבריו הופיעו מייד בעיתונות. לא התפעלתי הרבה מקטרוגו של נחום שחל בעיקר על עניינים שבסגנון ובצורה ולא על הלכות יסוד של המדיניות - פרט לביקורת המשתמעת על עצם יוזמת [מערכת] סיני, שהיא עניין לחוד, וברור כי כל הסבך החמור בינינו ובין הרוסים יש בו חלק מהמחיר שאנו משלמים בעד אותו ניצחון.
בשל שיבושי תובלה הגעתי לאולם "תפארת" בהרצליה באיחור של רבע שעה. מצאתי את הצמרת מעוצבנת במקצת. האולם הענקי על יציעו הנרחב היה מלא מפה לפה - למעלה מ-1,500 איש ועוד מאות עמדו בחוץ. דיברתי כשעה וחצי והריתוק היה רב ומוחש מאוד. אחרי הכל לא חידשתי הרבה ומאוד ציפיתי לשמוע תגובות נבונות שיעידו על הערכת הדברים, אך מלבד קריאות "יישר כוחך" ולחיצות ידיים חמות ואילמות לא קלטתי דבר.
לאחר האסיפה הוזמנתי עם כל פני העדה לביתם של משה ואידה קהת, מי שהיו שליחי ביל"ו במוסקבה ונתבקשו לשאת רגליהם תוך כ"ד שעות. משה הוא עכשיו מנהל "בנק הפועלים" בהרצליה ואידה מזכירת ארגון אימהות עובדות. דירתם נאה ונחלתם שפרה אבל עזים געגועיהם למוסקבה ולחייה הדרמטיים של השגרירות. שתינו תה ושוחחנו. הרוח הייתה טובה אך לא כאותם החום והלבביות שבחולון - לא ביחס אלי אלא בין איש לרעהו בקרב המקומיים.
יצאתי בחצות, הובלתי חבר אחד לגבעתיים והגעתי לירושלים קרוב לשתיים.
מצאתי את צפורה נים-ולא-נים. ישבתי לידה וסיפרתי על התביעה המופנית אלי לנסוע לניו-יורק ועל התגלית המוחצת בדבר אהוד. לגבי ניו-יורק חיזקה ידי להתנגד. אשר לאהוד - זה כבר נהרס אמונה בו. שכבתי קרוב לשלוש.
