יום ג',  8/10/1957

כל היום הייתי לבדד והיה לי ניסיון נדיר בהתקיני לעצמי ארוחת צהריים.

לא ידעתי באיזה מענפי המשק המוזנחים שלי אשלח ידי תחילה ולבסוף החלטתי "לעדכן" את הדואר הפרטי: כתבתי במשך היום עשרים וחמישה מכתבים לאנשים בארץ ובחוץ לארץ.

מאורע היום - הופעת המקרר החדש, דגם "אמקור". המקרר הישן, בן כ"ד, יוצא מאיתנו בדימוס ויעבור לחמדיה.

אחר הצהריים בא דוד הכהן לתנות את הפורענות שבאתהו עקב אותה פליטת פה בלונדון. חמסו על ב"ג ששלח לו מברק חריף ביותר - לדעתו, פרי הסתת סביבתו. הראיה, את המברק הזה הראה נחמיה ארגוב לסופרו המדיני של "דבר" חגי אשד על מנת שיפרסמו, ואלה תולדות הסיפור שהופיע ב"דבר" [ב-23.9.57] כי דוד הכהן לא ייסע לאו"ם אלא יחזור לארץ. עכשיו טוען דוד כי למען ניקוי שמו הוא מוכרח לנסוע לניו-יורק. אמרתי אדרבה, יסדר-נא זאת עם ב"ג וידאג היטב לקבוע מה ייאמר ממשרד רה"מ באם ישאלו עיתונאים מה קרה ומדוע אחרי הכל אושרה חברותו של הכהן במשלחת לעצרת או"ם. דוד סיפר על פגישתו עם ב"ג - הצהיל פנים לקראתו כאילו לא קרה דבר. אמרתי כי אמיתיותו של "הזקן" מן המפורסמות. לדברי דוד זו הפעם השנייה אמר לו ב"ג כי "עניין משה" אינו נותן מנוח והוא אובד עצות מה יש לעשות. שוב שיא הכנות. דוד הביע תדהמתו לְמַה ששמע מפי מרי סירקין, כי כאילו אין בדעתי לעמוד לבחירות לכנסת הבאה. אמרתי ודאי, כלום חדשה היא בשבילך? דוד טען כי אסור לי להעלות על הדעת פרישה זו. עלי לעמוד ברשימה ודווקא שני אחר ב"ג. אמרתי כי לא אתן ידי ושמי למיפגן כזה של זיוף. וכן לא אסכים להיכנס לכנסת על מנת לשמור את מועמדותי "לעת מצוא". אני מבין היטב כי נוח למפלגה לתלות אותי על וו כמעיל גשם - שמא ייזקקו לי, ובינתיים מה איכפת לי אם אני "תלוי". מצידי הנני מוותר על תפקיד מכובד זה.

בערב הרצאתי השנייה ב[מועדון] "בארי" על אסיה. היה מתח גבוה והקהל יצא מרוצה ביותר. "מה מה", כמו שהיה אומר משה [אבי יהודי] מנוחין [תלמיד המחזור הראשון של הגימנסיה "הרצליה"], אבל להרצות עודני יודע.