יום ו',  4/10/1957

ערב יום כיפור. החלטנו לצום הפעם - שנינו - גם ללכת לביה"כ.

ישנתי לילה ארוך ויבוא הדבר כשיקוי בעצמותי [ר' משלי, ג' 8].

מצאתי בבית הגהות של מאמרי ב"מולד" הקרוב - העם היהודי בין מזרח ומערב - ועבדתי הרבה על תיקונן.

אחה"צ ערכנו ביקורים לרבנים הראשיים, "נדחים" מערב רה"ש. אצל הרב ניסים נתקבלנו על ידי כל המשפחה - הרב והרבנית, בן ובת כנציגת החמש, ואילו את הרב הרצוג מצאנו על ערש דווי ולא ראינו פניו, ורק הרבנית המודאגת והמדוכאה מאוד יצאה אלינו ובירכנוה.

בשובנו אכלנו את הסעודה המפסקת ומיהרנו ל"ישורון".