יום ה',  3/10/1957

בבוקר עם צפורה לירושלים. בדרך סרנו לבית נקופה ובפעם הראשונה ביקרתי בביתם של קרמנים, בו לימדה צפורה כשנה את האישה ובתה עברית. ראיתי זוג עמֵלים, שעשו חיל רב במשקם החקלאי והשמחים, כנראה בחלקם (עולים מרומניה-הונגריה).

בבית עברתי עם אלישיב על צרור התמונות של המסע באסיה ובחרנו את הראויות להיכנס לספר.

אחה"צ תרגמתי לעברית את הנאום שנשאתי בוועידת האיגוד הבין-פרלמנטרי בבנגקוק על מנת להכניסו בשלמות לספר על מסע אסיה. יעקב הרצוג עוררני לכך לפני נסיעתו לארה"ב - כיוון שבעצמו הופתע, בהזדמן לידו נאום זה, באיזו כוח הגינותי על מסע סיני מעל דוכן בינלאומי זה, וטען כי אין הדבר ידוע בציבור וחשוב כי ייוודע [ר' "משוט באסיה", ע' 290-286].

לתה אצל [אריה] שנקר ורעייתו בבית הכרם - ביקור שנדחה מערב רה"ש. היה שם עוד מישהו ושוחחנו רוסית על דא ועל הא. כשקמנו ללכת נזכרה שנקרית כי לא שמעו מפי דבר על מסעותי והוכרחנו להסכים לבוא לארוחת ערב במוצאי ראשון של סוכות.

לארוחת ערב אצל הקונסול הבריטי [ויליאם (ביל)] וילסון. הוא ורעייתו [סילביה] אנשים נעימים שהתקשרו בנפשם לירושלים העברית. הסעודה נערכה לכבודו של הקונסול האמריקני החדש. אף זוג זה אהוד והגבר בייחוד מגלה יחס לערכים רוחניים. סיפרתי באוזניו את שערוריית ספר ג'ילאס - נתכוונתי כי ייוודע הדבר בחוגים ממשלתיים בוושינגטון כהכנה לפירסום שאולי אזקק לו. ההנחה הייתה כי הקונסול ידווח את השיחה למח' המדינה.

הבוקר ב"הארץ" צוין כי בהכריז ב"ג על נגינת ההימנון האמריקני - ועל נגינתו תחילה - עבר רחש באולם. "מעריב" מלא תיאורים וסיפורים על סטייה זו מהנוהג. רק "דבר" מילא פיו מים. לעומת זה הפליא "דבר" לעשות בדיווח הקונצרט: קטע עלוב, משווע בקוצר ידו, וכותרתו: "קונצרט פרידה".