מרחביה,  יום ב'  [משוער: 31.12.1917][1]

רבצ'קה!

 

 

היום - יום שני ואני עדיין במרחביה. את תימהונך אני משער, אבל קרה מה שקרה וכך הוא.

 

ביום החמישי יצאתי את ראש-פינה.[2] באתי לטבריה בלילה, אחר חצות. בבוקר מצאתי אונייה לסמך. בבואי סֶמְכָּהּ עמדה רכבת מוכנה לזוז לעפולה, קפצתי בה ונסעתי. הכל הלך למישרים ולבי עלז.

 

אבל בבואי לעפולה... הגעתי אחר-הצהריים והרכבת החיפתית הלכה מאז הבוקר. ומודיעים לי כי אין רכבת מחר, כי אם רק מחרתיים. ואני, הרגיל יותר מדי לחשב הכל מראש ולהחליט החלטות על תנאי במוקדם - זאת אומרת אם יהיה כך, הרי אני עושה כך וכו' - החלטתי מקודם, כי אם איני מוצא רכבת בו ביום, שב אני מייד ומוותר על חיפה.

 

איזה שוטה אני! העיקר שכחתי. בטבריה, בלילה בבואי אל קרסננסקי,[3] מספר לי הלז מתוך תרדמה, כי אליהו ומשה כרמי כבר מעֵבר.[4] ובבוקר פגשתי בדיין הדגני[5] וחקרתיו, ונודע לי: משה כרמי נסע עם העגלות הדגניות שנסעו לעזרת פתח-תקווה. בכרכור או בזיכרון פגשו באליהו; נילווה אליהם ויסעו הלאה. מפתח-תקווה לא שבו הבחורים.[6] גם אהרון ז'יטלובסקי מכנרת נשאר שם.

 

שערי את כובד המהלומה! אליהו שם, העמוד האחרון! המחשבה הראשונה הייתה לחדול מן הנסיעה לחיפה - מתוך ייאוש, אבל אחר-כך החלטתי שלנסוע דווקא נחוץ מאוד. אולי השאיר איזה דבר לפני נסעו? אולי התנו דבר-מה? וכו'. וגם רציתי, כמובן, לראות את צפורה.[7]

 

אבל שאלת הזמן הייתה מבעתתני. והחלטתי שאיני מאחר [לשוב ליחידה] בשום אופן, ולכן נחפזתי ומבלי להרהר שוב שמא יש לערער על ההחלטה הקודמת, עליתי מייד על הרכבת השבה לסמך. הרצפלד[8] ממרחביה היה בה, והוא סיפר גם כן על נסיעתו של אליהו.

 

ואחר שהחלה הרכבת נוסעת... החלו כיליותי מייסרות אותי וטופחות איוולתי על פני. למה שב אני ומאין אני שב. הגעתי עד מרחביה ולחיפה לא הלכתי. ולא אתראה עם צפורה ולא אשמע דבר ברור על נסיעתו של אליהו. והכל משום מה? מחשש פן יגער בי עלי פואד בֵּי![9] לעזאזל ילך הוא ולעזאזל גערתו. אבל הרכבת הולכת, רבצ'קה! ופתאום נראה לי כדבר ברור, כי דווקא מחר תלך רכבת לחיפה, כי מאין יודעים הם, הפקידים, להגיד את אשר יהיה למחרת. ואם לא רכבת, הרי סוס אפשר לקחת. ובבית-שאן פוגשים אנו ברכבת ההולכת לעפולה. ואני מחליט, קופץ ועולה, ושוב אני בדרך לעפולה.

 

וכאן מתחיל עונשי. נסיעתי ארורה כזו לא ראיתי עוד. מבית-שאן לעפולה נסענו כ-18 שעות. כל הלילה לא ישנתי. הייתי עייף ורעב ומחוסר שינה ואכוּל רוגז וכו'.

 

באתי בשבת אחר-הצהריים לעפולה. רכבת באמת לא הייתה באותו יום, אבל מייד רצתי אל הקואופורציה[10] ופגשתי בגרשום[11] ותבעתי סוס... ונתנו לי! השמעת? הקואופורציה נתנה לי סוס לחיפה. יצאתי ב-4 וחצי אחר-הצהריים. כן, עלי להגיד, כי בדרך חזרה לעפולה החלטתי כי נוסע אני לחיפה ויהי מה. עניין שלי חשוב יותר מעניינו של עלי פואד בי, וילך הכל לעזאזל!

 

וכאן המשך עונשי.

 

באתי לחיפה קרוב ל-10. עד אשר מצאתי חאן וסידרתי את הסוס כבר הייתה השעה 11. ואני שבור ורצוץ, אי שֵנה של שני לילות, טלטול ברכבת, אכילה במידה זעומה, ופרפרת לכל זה רכיבה של 5 שעות כסדר על סוס עבודה פשוט עם אוכף ערבי, שאיני רגיל בו. ואני יוצא אל הרחוב. חיפה עיר זרה לי, ועתה אסורה שם ההליכה ברחובות לבשי-בוזוקים ואין איש ואין שביב אור. ואני מתהלך כשעה, מחפש איזה פרצוף של בית מוכר, איזה איש שיוכל לענותני – ואָין. ו"בלב שבור" הוכרחתי להיכנס לאיזה מלון נבזה של יהודי ספרדי שליוֹמוֹ וללין שם בלי ארוחת ערב, והעיקר מבלי ראות איש.

 

מילא. למחרת בבוקר יצאתי ומצאתי דרך. החלטתי לקבוע לנמל את השוורצים.[12] פגשתי דווקא בקלימקר הזקן[13] והוא הובילני. הצעירים עוד ישנו. העירותים.

 

מייד הריצו את דנקה[14] לכל השדים. באה צפורה, באו שמואל ואליעזר,[15] ונודע בחיפה כי משה שרתוק בא.

 

מה עשיתי בחיפה?

 

ראיתי את כל המכירים:[16] הייתי אצל הגורביצ'ים,[17] אצל הגברת גולומב,[18] גרינשפונים,[19] בהרבצ'יכה,[20] מטמון,[21] טולקובסקי,[22] חנה כהן וכו'. דיברתי עם החבריא, טיילתי קצת עם צפורה.

 

חשבתי לשוב באותו יום, אך הפצירו בי להישאר. ואני ניאותי! מה תאמרי! ממש יצאתי מן ההקף שלי. שרתה עלי איזו רוח בֶּזְשַבַּשְנַיה [רוסית: משולחת-רסן, הפקרית] אם כן - עוד יום, מה בכך. והאמת שהייתי עייף כמת.

 

אם כן, שמא תחשבי שעם חשכה שכבתי לישון? לא היו דברים מעולם. והרי זה כל כך מובן! נתאספה חבריא אצל השוורצים: הם וצפורה ושמואל ואליעזר וטובה קרול,[23] שאול מאירוב. וישבנו והתווכחנו ופטפטנו על עבר והווה ועתיד עד שעה 2 בלילה. בשעה 2 נרדמנו קצת כולנו אצל השוורצים, כי לצאת אי אפשר. ובחמש קמתי (לילה רביעי) והלכתי לאורווה, רכבתי ולצהריים באתי הנה. אכלתי בקואופורציה (עם גרשום סְחַבּ) ובערב אסע דמשקה.

 

עתה על אליהו. הוא נסע מבלי דעת בבירור אם יישאר, אך כמובן בתקווה לזה. עצם נסיעתו הייתה מטעם ועד ההגירה להוביל כסף לפתח-תקווה - תמיכה למגורשים. כפי הנראה יצא במקרה, שגם משה כרמי נזדמן איתו יחד. הם נשארו בפתח-תקווה כשהייתה עדיין תורכית - וכעבור חצי שעה אחרי צאת העגלות בחזרה גלילה,[24] נכנסו בה האנגלים ותקום להם לנחלה עד היום הזה.

 

שום דברים מיוחדים לא השאיר אליהו. כתב רק פתקה מזיכרון לצפורה וביקשה שתודיע לך, כי הוא נוסע. עלי לא היה לו כל מושג. בדרך הוא שאל את לֶדֶרֶר, אם אין איזו ידיעה עלי.

 

עתה המצב הוא כזה:

 

[בפסקה הבאה הוצפנו מספר מילים בגירסה של צופן "א=ת-ב=ש" המסורתי, שהיה מקובל בקרב תלמידי ג"ה. לפי שהוסכם עם רבקה, שתי האותיות הראשונות במילה המוצפנת הראשונה הן המפתח, ובמקרה שלפנינו, האותיות בד פירושן שכל אות במקור תוצפן באות השנייה הבאה אחריה בסדר האל"ף-בי"ת כלומר בי"ת תוצפן כדל"ת.]

 

[להלן הפסקה המקורית:]

 

עד אתמול הייתה בדזיטלב שלנו בקו מנמלנלז-דלתז. הד"ר בירם אמר לי, כי בקרוב לפהח גיחת, והיום אמר לי התאס (מפי זהתסעלס) כי כבר קעח את אמס ואולי גם כחן-מתס. בכל אופן, העניין הולך וקרוב, היה כדאי מאוד אם אפשר היה למצוא אדם בטוח אלאד באחת ססחאדחב אחסתחע. כי בוודאי יהיה שם מה שהיה בק"ב ועל-ידי זה יבוא מצב שאנשים אולי יימָצאו יום ברשות אחת ולמחרתו בשנייה, ועל-ידי זה אפשר יהיה אולי נשדן לולצחב וזה חשוב מאוד. רציתי לדבר על זה עם וללס קחולשחד. הוא פה, כמדומני, וגם הייתי הולך נקחתלז להתראות עם נדעפחע.

 

[הפסקה המפוענחת:]

 

עד אתמול הייתה החזית שלנו בקו כלכיליה-בירה. הד"ר בירם אמר לי, כי בקרוב יסגו אחור. והיום אמר לי גרשום (מפי הגרמנים) כי כבר פינו את שכם ואולי גם טול-כרם. בכל אופן, העניין הולך וקרוב. היה כדאי מאוד אם אפשר היה למצוא אדם בטוח שישב באחת ממושבות שומרון. כי בוודאי יהיה שם מה שהיה בפ"ת ועל-ידי זה יבוא מצב שאנשים אולי יימָצאו יום ברשות אחת ולמחרתו בשנייה, ועל-ידי זה אפשר יהיה אולי לקבל ידיעות וזה חשוב מאוד. רציתי לדבר על זה עם חיים צודיקוב.[25] הוא פה, כמדומני, וגם הייתי הולך לפורייה להתראות עם לבנסון.[26]

 

כתבי דעתך על זה לדגניה - עד בואי, ואם לא במשך השבוע - שיחזירו את המכתב.

 

עתה על עיקר העיקרים.

 

שמעי אחותי! אפשר מאוד מאוד כי לא אסע לחלב, כי אם אשוב מדמשק הנה, לעפולה, לעבוד יחד עם הד"ר בירם. הוא התנפל עלי כאן כעל מציאה. כבר תִלגרפו מפה דמשקה בבקשה לשנות את ההחלטה, כי פה יש משרד ל-ETRA,[27] ויכול מאוד להיות שיעלה הדבר בהצלחה ולאושרי לא יהיה קץ.

 

שלום ונשיקות,

 

משה

 

אישה שבאה מפתח-תקווה מספרת, כי דב הוא מפקד הז'נדרמים ביפו. בצלאל [יפה] ראש העירייה.

 

אני מוכרח לסיים. תספרי בבית שהייתי בחיפה וכמובן גם על התקווה להסתדר במרחביה, אך אל תספרי כי איחרתי כל כך. אללה כַרים.[28] מי ייתן ולא יצא מזה כלום - זאת אומרת מן האֵיחור. יכול להיות שאם אשוב, אסע דרך ראש-פינה באוטו.