מכתב 89 - רבצ'קה! (אחותי) - 31.12.1917
שם הספר  נתראה ואולי לא
שם הפרק  מכתב 89 - רבצ'קה! (אחותי) - 31.12.1917
כותרת משנה  מרחביה, יום ב', תאריך משוער

 

מרחביה,  יום ב'  [משוער: 31.12.1917][1]

רבצ'קה!

 

 

היום - יום שני ואני עדיין במרחביה. את תימהונך אני משער, אבל קרה מה שקרה וכך הוא.

 

ביום החמישי יצאתי את ראש-פינה.[2] באתי לטבריה בלילה, אחר חצות. בבוקר מצאתי אונייה לסמך. בבואי סֶמְכָּהּ עמדה רכבת מוכנה לזוז לעפולה, קפצתי בה ונסעתי. הכל הלך למישרים ולבי עלז.

 

אבל בבואי לעפולה... הגעתי אחר-הצהריים והרכבת החיפתית הלכה מאז הבוקר. ומודיעים לי כי אין רכבת מחר, כי אם רק מחרתיים. ואני, הרגיל יותר מדי לחשב הכל מראש ולהחליט החלטות על תנאי במוקדם - זאת אומרת אם יהיה כך, הרי אני עושה כך וכו' - החלטתי מקודם, כי אם איני מוצא רכבת בו ביום, שב אני מייד ומוותר על חיפה.

 

איזה שוטה אני! העיקר שכחתי. בטבריה, בלילה בבואי אל קרסננסקי,[3] מספר לי הלז מתוך תרדמה, כי אליהו ומשה כרמי כבר מעֵבר.[4] ובבוקר פגשתי בדיין הדגני[5] וחקרתיו, ונודע לי: משה כרמי נסע עם העגלות הדגניות שנסעו לעזרת פתח-תקווה. בכרכור או בזיכרון פגשו באליהו; נילווה אליהם ויסעו הלאה. מפתח-תקווה לא שבו הבחורים.[6] גם אהרון ז'יטלובסקי מכנרת נשאר שם.

 

שערי את כובד המהלומה! אליהו שם, העמוד האחרון! המחשבה הראשונה הייתה לחדול מן הנסיעה לחיפה - מתוך ייאוש, אבל אחר-כך החלטתי שלנסוע דווקא נחוץ מאוד. אולי השאיר איזה דבר לפני נסעו? אולי התנו דבר-מה? וכו'. וגם רציתי, כמובן, לראות את צפורה.[7]

 

אבל שאלת הזמן הייתה מבעתתני. והחלטתי שאיני מאחר [לשוב ליחידה] בשום אופן, ולכן נחפזתי ומבלי להרהר שוב שמא יש לערער על ההחלטה הקודמת, עליתי מייד על הרכבת השבה לסמך. הרצפלד[8] ממרחביה היה בה, והוא סיפר גם כן על נסיעתו של אליהו.

 

ואחר שהחלה הרכבת נוסעת... החלו כיליותי מייסרות אותי וטופחות איוולתי על פני. למה שב אני ומאין אני שב. הגעתי עד מרחביה ולחיפה לא הלכתי. ולא אתראה עם צפורה ולא אשמע דבר ברור על נסיעתו של אליהו. והכל משום מה? מחשש פן יגער בי עלי פואד בֵּי![9] לעזאזל ילך הוא ולעזאזל גערתו. אבל הרכבת הולכת, רבצ'קה! ופתאום נראה לי כדבר ברור, כי דווקא מחר תלך רכבת לחיפה, כי מאין יודעים הם, הפקידים, להגיד את אשר יהיה למחרת. ואם לא רכבת, הרי סוס אפשר לקחת. ובבית-שאן פוגשים אנו ברכבת ההולכת לעפולה. ואני מחליט, קופץ ועולה, ושוב אני בדרך לעפולה.

 

וכאן מתחיל עונשי. נסיעתי ארורה כזו לא ראיתי עוד. מבית-שאן לעפולה נסענו כ-18 שעות. כל הלילה לא ישנתי. הייתי עייף ורעב ומחוסר שינה ואכוּל רוגז וכו'.

 

באתי בשבת אחר-הצהריים לעפולה. רכבת באמת לא הייתה באותו יום, אבל מייד רצתי אל הקואופורציה[10] ופגשתי בגרשום[11] ותבעתי סוס... ונתנו לי! השמעת? הקואופורציה נתנה לי סוס לחיפה. יצאתי ב-4 וחצי אחר-הצהריים. כן, עלי להגיד, כי בדרך חזרה לעפולה החלטתי כי נוסע אני לחיפה ויהי מה. עניין שלי חשוב יותר מעניינו של עלי פואד בי, וילך הכל לעזאזל!

 

וכאן המשך עונשי.

 

באתי לחיפה קרוב ל-10. עד אשר מצאתי חאן וסידרתי את הסוס כבר הייתה השעה 11. ואני שבור ורצוץ, אי שֵנה של שני לילות, טלטול ברכבת, אכילה במידה זעומה, ופרפרת לכל זה רכיבה של 5 שעות כסדר על סוס עבודה פשוט עם אוכף ערבי, שאיני רגיל בו. ואני יוצא אל הרחוב. חיפה עיר זרה לי, ועתה אסורה שם ההליכה ברחובות לבשי-בוזוקים ואין איש ואין שביב אור. ואני מתהלך כשעה, מחפש איזה פרצוף של בית מוכר, איזה איש שיוכל לענותני – ואָין. ו"בלב שבור" הוכרחתי להיכנס לאיזה מלון נבזה של יהודי ספרדי שליוֹמוֹ וללין שם בלי ארוחת ערב, והעיקר מבלי ראות איש.

 

מילא. למחרת בבוקר יצאתי ומצאתי דרך. החלטתי לקבוע לנמל את השוורצים.[12] פגשתי דווקא בקלימקר הזקן[13] והוא הובילני. הצעירים עוד ישנו. העירותים.

 

מייד הריצו את דנקה[14] לכל השדים. באה צפורה, באו שמואל ואליעזר,[15] ונודע בחיפה כי משה שרתוק בא.

 

מה עשיתי בחיפה?

 

ראיתי את כל המכירים:[16] הייתי אצל הגורביצ'ים,[17] אצל הגברת גולומב,[18] גרינשפונים,[19] בהרבצ'יכה,[20] מטמון,[21] טולקובסקי,[22] חנה כהן וכו'. דיברתי עם החבריא, טיילתי קצת עם צפורה.

 

חשבתי לשוב באותו יום, אך הפצירו בי להישאר. ואני ניאותי! מה תאמרי! ממש יצאתי מן ההקף שלי. שרתה עלי איזו רוח בֶּזְשַבַּשְנַיה [רוסית: משולחת-רסן, הפקרית] אם כן - עוד יום, מה בכך. והאמת שהייתי עייף כמת.

 

אם כן, שמא תחשבי שעם חשכה שכבתי לישון? לא היו דברים מעולם. והרי זה כל כך מובן! נתאספה חבריא אצל השוורצים: הם וצפורה ושמואל ואליעזר וטובה קרול,[23] שאול מאירוב. וישבנו והתווכחנו ופטפטנו על עבר והווה ועתיד עד שעה 2 בלילה. בשעה 2 נרדמנו קצת כולנו אצל השוורצים, כי לצאת אי אפשר. ובחמש קמתי (לילה רביעי) והלכתי לאורווה, רכבתי ולצהריים באתי הנה. אכלתי בקואופורציה (עם גרשום סְחַבּ) ובערב אסע דמשקה.

 

עתה על אליהו. הוא נסע מבלי דעת בבירור אם יישאר, אך כמובן בתקווה לזה. עצם נסיעתו הייתה מטעם ועד ההגירה להוביל כסף לפתח-תקווה - תמיכה למגורשים. כפי הנראה יצא במקרה, שגם משה כרמי נזדמן איתו יחד. הם נשארו בפתח-תקווה כשהייתה עדיין תורכית - וכעבור חצי שעה אחרי צאת העגלות בחזרה גלילה,[24] נכנסו בה האנגלים ותקום להם לנחלה עד היום הזה.

 

שום דברים מיוחדים לא השאיר אליהו. כתב רק פתקה מזיכרון לצפורה וביקשה שתודיע לך, כי הוא נוסע. עלי לא היה לו כל מושג. בדרך הוא שאל את לֶדֶרֶר, אם אין איזו ידיעה עלי.

 

עתה המצב הוא כזה:

 

[בפסקה הבאה הוצפנו מספר מילים בגירסה של צופן "א=ת-ב=ש" המסורתי, שהיה מקובל בקרב תלמידי ג"ה. לפי שהוסכם עם רבקה, שתי האותיות הראשונות במילה המוצפנת הראשונה הן המפתח, ובמקרה שלפנינו, האותיות בד פירושן שכל אות במקור תוצפן באות השנייה הבאה אחריה בסדר האל"ף-בי"ת כלומר בי"ת תוצפן כדל"ת.]

 

[להלן הפסקה המקורית:]

 

עד אתמול הייתה בדזיטלב שלנו בקו מנמלנלז-דלתז. הד"ר בירם אמר לי, כי בקרוב לפהח גיחת, והיום אמר לי התאס (מפי זהתסעלס) כי כבר קעח את אמס ואולי גם כחן-מתס. בכל אופן, העניין הולך וקרוב, היה כדאי מאוד אם אפשר היה למצוא אדם בטוח אלאד באחת ססחאדחב אחסתחע. כי בוודאי יהיה שם מה שהיה בק"ב ועל-ידי זה יבוא מצב שאנשים אולי יימָצאו יום ברשות אחת ולמחרתו בשנייה, ועל-ידי זה אפשר יהיה אולי נשדן לולצחב וזה חשוב מאוד. רציתי לדבר על זה עם וללס קחולשחד. הוא פה, כמדומני, וגם הייתי הולך נקחתלז להתראות עם נדעפחע.

 

[הפסקה המפוענחת:]

 

עד אתמול הייתה החזית שלנו בקו כלכיליה-בירה. הד"ר בירם אמר לי, כי בקרוב יסגו אחור. והיום אמר לי גרשום (מפי הגרמנים) כי כבר פינו את שכם ואולי גם טול-כרם. בכל אופן, העניין הולך וקרוב. היה כדאי מאוד אם אפשר היה למצוא אדם בטוח שישב באחת ממושבות שומרון. כי בוודאי יהיה שם מה שהיה בפ"ת ועל-ידי זה יבוא מצב שאנשים אולי יימָצאו יום ברשות אחת ולמחרתו בשנייה, ועל-ידי זה אפשר יהיה אולי לקבל ידיעות וזה חשוב מאוד. רציתי לדבר על זה עם חיים צודיקוב.[25] הוא פה, כמדומני, וגם הייתי הולך לפורייה להתראות עם לבנסון.[26]

 

כתבי דעתך על זה לדגניה - עד בואי, ואם לא במשך השבוע - שיחזירו את המכתב.

 

עתה על עיקר העיקרים.

 

שמעי אחותי! אפשר מאוד מאוד כי לא אסע לחלב, כי אם אשוב מדמשק הנה, לעפולה, לעבוד יחד עם הד"ר בירם. הוא התנפל עלי כאן כעל מציאה. כבר תִלגרפו מפה דמשקה בבקשה לשנות את ההחלטה, כי פה יש משרד ל-ETRA,[27] ויכול מאוד להיות שיעלה הדבר בהצלחה ולאושרי לא יהיה קץ.

 

שלום ונשיקות,

 

משה

 

אישה שבאה מפתח-תקווה מספרת, כי דב הוא מפקד הז'נדרמים ביפו. בצלאל [יפה] ראש העירייה.

 

אני מוכרח לסיים. תספרי בבית שהייתי בחיפה וכמובן גם על התקווה להסתדר במרחביה, אך אל תספרי כי איחרתי כל כך. אללה כַרים.[28] מי ייתן ולא יצא מזה כלום - זאת אומרת מן האֵיחור. יכול להיות שאם אשוב, אסע דרך ראש-פינה באוטו.



[1]  מכתב זה, שנכתב ככל הנראה בסוף 1917, כ-6 שבועות אחר כיבוש יהודה בידי הבריטים באמצע נוב' 1917, הוא יחיד ששרד מימי ביקור נוסף של מ"ש בארץ (תאריך המכתב מתחוור ממכתב צפורה לרבקה מ-6.1.1918, מחיפה לצפת, שבו היא אומרת: "ביום הראשון שעבר היה פה משה. מחיפה נסע דמשקה. יש אפשרות שיישאר אולי בעפולה. ד"ר בירם משתדל בדבר". במכתב נוסף לרבקה, מ-28.1.1918, כתבה צפורה מחיפה: "על שאלתך ע"ד שהותו של משה בחיפה איני יכולה לענות לך אלא בלחיצת יד ובמבט" (אמ"ש). על נסיבות הביקור ידוע רק, שהוא התאפשר עקב מות מפקדו הישיר של מ"ש, אוברסט-לויטננט שירהולץ. סיבת המוות, מועדו ומקומו לא נודעו - לאור מכתב 88 הדבר היה במהלך נוב'-דצי 1917 - אך בעקבותיו הועבר מ"ש צפונה והוצב כתורגמן במינהלת תעבורת הרכבות הצבאית ('ETRA]) בחלב (ר' להלן הע' 27). מאמצי מ"ש להיות מוצב בעפולה עלו בתוהו, אם כי במהלך הביקור עדיין טיפח תקווה שהדבר יסתדר.

על פרשה זו שרדו שתי עדויות: במכתב מ"ש לחברו מאיר בוגדנובסקי במוצול, מאמצע יוני 1918 (מס' 118 להלן) הוא מספר על מות מפקדו הגרמני ומוסיף: "שְלָחוני עם עיזבונו דמשקה [---]  השתמשתי בהזדמנות זאת וחטפתי עוד פעם חופשה. הפעם הייתי רק בגליל, בר"פ ובחיפה". משהו על שירהולץ ומותו מבצבץ מתשובת מ"ב למ"ש, מ-30.6.1918:

ברוך דיין האמת! וימת שירהולץ! הרשני נא אחי, להשתתף בכזית לצרור הזיכרונות המרחפים, באין ספק, באחת מפינות לבבך סביב דמותו של "קדוש זה", אשר ניהלתו ממוקדון עד "הארץ הקדושה" מרחק תרפ"ט תחומי-שבת, כדי לקברו שם בקרבת "המשיח". "יחס" כל-שהוא יש גם לי לשירהולץ. כעין "מחוּתנות" רחוקה. עדיין זוכרני בדיוק את קריאתו: "מוֹזֶס", אשר הפריעה את שיחתנו בשבתי על ידך ב"זֶמְנִיק" [מחפורת, ברוסית] שלך בליל ביקורי הראשון - קריאה אמוּנה עלי בירה, המתארת את דמות הקורא ואת מבנה בטנו וכתפיו מבלי לראות את פניו. מה היה לו כי מת? המקום ינחמך בתוך שאר אבלים כמוך [---] (את"ה: אמ"ש).

[2]  במכתב אל משה בחלב, מ-23.1.1918, העלתה רבקה את רשמיה מהתראותם החטופה בראש-פינה ובין השאר כתבה:

משה, יש לי לעיתים קרובות רצון רב לדבר איתך. [---] בייחוד חשתי זאת אחרי שהותך האחרונה בבית. אילו היית נשאר עוד ימים מספר והיית נח מעט ומתרגל לחברתנו, בטוחה אני כי היינו באים לידי שיחה ארוכה וגלויה, ויש לנו הרבה לומר איש לאחותו. יש לנו הרבה עניינים אשר שתקנו עליהם במשך שנים והם דורשים בֵירור וליבון. אך דבר זה בלתי אפשרי היה ברגעי פגישתנו הקצרים. [---]  צריך אתה למנוחה, לחום אהבה, ללטיפה. מה צר היה לי על כי עברו כה מהר ימי ראיוננו ולא הספקנו להתענג איש על רעהו כדבעי (אמ"ש).

[3]  בעל מלון בטבריה/

[4]  מעבר לקו החזית, כלומר ביהודה הכבושה בירי הבריטים.

[5]  שמואל דיין, איש דגניה ולימים ממייסדי נהלל. אבי משה דיין (ר' נצ"ב).

[6]  גירסה אחרת על עריקת משה כרמי, מאוחרת ולכן פחות אמינה, מובאת במכתב 82, הע' 2.

[7]  משפחת מאירוב המורחבת גלתה לחיפה. צפורה עשתה תחילה במושבות הדרום אך כעבור זמן-מה הצטרפה למשפחתה.

[8]  אברהם הרצפלד (ר' נצ"ב). על הכרוּת מ"ש עם א"ה באותם ימים מלמד מכתב ברכה, ששלח לו ב-7.9.1964, במלאות 50 שנה לעלותו ארצה:

הרצפלד יקירנו ואהוב נפשנו, מיום הכרותנו הראשונה, כאשר נכנסת בוקר אחד לחדרי במשרד ההתעתמנות בתל-אביב בתחילת מלחה"ע ה-1, ועד לפגישתנו בדמשק עת היית שקוע כולך במאמץ הצלת הגולים מן הארץ, ועד שנזדַמַנו במקרה יחד [אחרי המלחמה, כשעדיין שהה מ"ש בר"פ], הולכים ברגל מטבריה לכנרת כשבידך קומקום גדול, שי לקבוצת הפועלות אשר צפורה הייתה חברה בה, עד להופעתך בקבוצת מחניים [ככל הנראה בינ' 1919: ר' אחרית דבר, הע' 7] עם אחינו הגדול ברל באסיפה לקראת ועידת האיחוד [של "פועלי ציון" עם "הבלתי-מפלגתיים", שחברו להקמת מפלגת "אחדות העבודה"] בפ"ת, ועד לאותה ועידה [28.2.1919] ולוועידת [אחה"ע ב]כנרת כעבור שנה [---]  נשזרה בינך לבינינו שרשרת רעות ואחווה, אשר כה עז הרצון וכה דלה היכולת לבטאה במלאות 50 שנה לפרשת נפתוליך ועלילותיך על אדמת הארץ הזאת שלנו, האכזרית והברוכה, המסגפת והמעשירה, המענה ומנחמת כאחד [---]  (אמ"ש).

[9]  לא נתחוורה מיהותו של מפקד זה, שבשלב זה, ככל הנראה, כבר הועמד מ"ש לפקודתו בחלב, ואפשר שהוא המכונה "ַיֶור" (שליש) במכתבים אחרים. בשמו הוא מאוזכר גם במכתבים 96, 97, 108.

[10]  בגלגולה הראשון נקראה מרחביה "הקואופרציה", שכן ביישוב זה, שקם ב-1911, נעשה ניסיון להקים מושב שיתופי ראשון ברוח רעיונותיו של הסוציולוג והכלכלן היהודי-גרמני פרנץ אופנהיימר.

[11]  גרשום-גרשון גפנר, מראשוני קבוצת הקואופרציה מאז יסודה. מרכז המשק (ר' נצ"ב).

[12]  צבי שוורץ ורעייתו רחל קלימקר (הורי רות דיין וראומה וייצמן), שניהם בוגרי מחזור ג' של ג"ה, הלכו ללמד עברית ב"קואופרציה" של מרחביה באוקטובר 1915 ובתקופה זו שהו בחיפה אצל אביה של רחל לרגל לידתה הצפויה של בתם רות (ר' נצ"ב).

[13]  דב קלימקר, אבי רחל שוורץ, כימאי ותעשיין. ב-1913 הפעיל את ביח"ר "עתיד" ("שמן") בחיפה (ר' נצ"ב).

[14]  דניאל קלימקר, אחיה הצעיר של רחל.

[15]  אליעזר אחי אליהו גולומב ושמואל גולדויגר-סבוראי (לימים איש עין-חרוד), היו מבוגרי מחזור ג' של ג"ה (עם צפורה מאירוב).

[16]  כולם, או רובם ככולם, מגורשי ת"א.

[17]  ד"ר מאיר גורביץ' ורעייתו תרצה (אחות רחל קטינקא). מ"ג היה מורה יוצא-דופן למתימטיקה ולהנדסה תיאורית בג"ה, שנהג להתרועע עם התלמידים (ר' סיפורה, עמ' 139).

[18]  אסתר גולומב, אם אליהו, אליעזר, שלומית ושמואל.

[19]  משפחת יונה גרינשפון, בוגרת מחזור ד' של ג"ה ומוותיקות דגניה א', רעיית יצחק בן-יעקב (ר' נצ"ב).

[20]  אם יקותיאל בהרב.

[21]  ד"ר יהודה-ליב מטמן-כהן ואולי בנו אברהם, בוגר מחזור ו' של ג"ה.

[22]  כנראה משפחת האגרונום, הפרדסן והעסקן שמואל טולקובסקי (אבי דן ט', לימים מפקד ח"א.)

[23]  כנראה אחות אליעזר קרול (איש "השומר" וכפר גלעדי) מזיכרון יעקב.

[24]  "אחד מצינורות הקשר הבודדים לצפון היו עגלות 'המשביר', שהגיעו מדגניה לפ"ת. ב-17 בנוב', היום בו נסוגו התורכים לראשונה מפ"ת, הגיעה למושבה העגלה האחרונה מדגניה" (מב"ה, 14.11.117, עמ' 744 [הערת המהדיר]; "בתקופת הגירוש מיפו ות"א היה מאיר רוטברג שומר בכנרת, שם נתן דעתו [יחד עם ברל כצנלסון] על מצוקת הרעב המאיימת בייחוד על הפועלים במושבות יהודה. להצעתו רוכזו אז היבולים של דגניה וכנרת והושגו אמצעים נוספים, בהם נקנתה עוד תבואה בגליל והועברה בעגלות ליהודה", תדהר, ד, עמ' 1748).

[25]  חיים צדיקוב - תלמיד הסמינר למורים בי-ם. ממייסדי דגניה. חבר "השומר". בימי מלהה"ע ה-1 מאנשי "הקבוצה היפואית", גרעין "ההגנה", אחיו הבכור אליעזר נהרג בשומרו בגליל.

[26]  זאב לווינזון, מראשי "השומר".

[27]  מנהלת התעבורה הצבאית ברכבות (Eizenbahn TRAnsport Abteilung). לעיל כבר צוין, שבמות המפקד שירהולץ התפרקה יחידתו, מ"ש הוצב אז במפקדת "אתרה" שבחלב ובתוך כך קיווה שארתור בירם, ששירת כקצין תעבורה בעפולה, יסדיר את הצבתו בבסיסו כעוזרו.

[28]  אלוהים רב-חסד.

 

העתקת קישור