יום ג', 17/9/1957
בבוקר המשכתי בעריכת ג'ילאס. נתקלתי בכמה מקומות סתומים לחלוטין, אשר המתרגם נכנע להם והניחם בסתימותם. לא הייתה לי ברירה אלא לפרשם על דעת עצמי ולתקן את התרגום בהתאם לזה. בשבוע שעבר הרצתי מכתב לגדעון שגיא מהקונסוליה בניו-יורק וביקשתי לבקר את המו"ל ולבקש בכל לשון את המקור הסרבי של הספר - אלא אם כן יצהיר כי הנוסח האנגלי שנתפרסם הוא שהוברח על ידי ג'ילאס מכלאו. היום נתקבלה תשובה משגיא - מברק האומר כי המקור אומנם קיים אך "אין להשיגו" - והמכתב המסביר זאת נמצא בדרך.
לארוחת צהריים בבית הנשיא יחד עם חברי המזכירות הפעילה של המפלגה. ודאי היה זה רעיון של רחל - על כל פנים הוזמנה המזכירות כדי לתת לבן-צבי את האפשרות לעמוד מכלי ראשון על המצב במפלגה והעבודה הנעשית על ידי המזכירות. תחילה לא הקשיתי על צירופי למניין, אך בהמשך השיחה התברר כי צורפתי כאחראי ל"בית ברל". היינו למעלה מתריסר. לפני הארוחה ישבנו בחצי גורן וסיפרנו על הפעולות. המעניין בסקירת הפתיחה של גיורא היה ציון עליית קרן המפלגה בקרב העולים החדשים ובשורות הדור הצעיר - הכינוסים הגדולים של נוער נלהב והתפשטות רשת של חוגי עיון - ולעומת זה ירידת מעמדה במחנה הפועלים השכירים עקב ניצולן הדמגוגי של מפלגות השמאל את מדיניות הקפאת השכר של מפא"י. בארוחה התנהלה שיחה על דא ועל הא ואחרי הארוחה שוב ישבנו במעגל ושמענו דברי הנשיא ורעייתו. בן צבי הטיף לעיברוּת השמות הזרים וגם הציע להוציא מילונים מיוחדים לדיאלקטים הערביים השונים של ארצות צפון אפריקה ואילו רחל טרחה להסביר לנו נרגשות כי העיקר בקליטת העלייה הוא תעסוקה של קבע. חברי המזכירות התרשמו כיאות.
אחר הצהריים ביקרני יוסף וייץ. סיפר על התפתחות מעניינת שחלה בשאלת עתידה וייעודה של הקה"ק. לאחר שתוכניתו המרחיקה של אברהם גרנות בדבר הקמת רשות מרכזית לקרקע לאומית - משותפת למדינה ולקה"ק - שבקה חיים עקב התנגדותו המוחלטת של ב"ג, עלה בידי וייץ להניע את ב"ג למינוי ועדה שתברר את בעיית הכפילות בין המדינה והקה"ק בתחום הניהול והפיתוח של רכוש הקרקע הלאומי ותציע הסדר. בוועדה: אשכול, ספיר, לוז, נפתלי, וייץ. הללו הגיעו להצעה לא לשנות דבר במשטר הבעלות אך להגיע לריכוז המינהל על ידי הענקת זיכיון לקה"ק, מוגבל בתקופת שנים, לניהול קרקעות המדינה למעשה, למען האחדת השיטה וייעול המשק. ימונה נציב קרקעות, קרי יוסף וייץ, ואחד השרים יהיה אחראי לו. יקום מוסד משותף, שלושה מחבריו ממונים על ידי הממשלה, בתוכם השר האחראי כיו"ר, ושניים על ידי דירקטוריון הקה"ק. הדירקטוריון כשלעצמו יוסיף להתקיים אבל לא כמוסד המנהל את הרכוש הקרקעי בארץ אלא כמנצח על המגביות בחו"ל. חייבתי תוכנית זו וראיתי בה הישג רציני. לדברי וייץ נתקל הרעיון בהתנגדותו של גרנות, הרואה בו חיסול הקה"ק. לבו של וייץ מר על גרנות בכלל, שהינו איש חולה, שבר-כלי, ואינו מבין כי עליו להתפטר. אין בכוחו לנהל ישיבה כהלכה, גם את מחשבותיו אין בידו לבטא כהלכה, הוא משרה ייאוש על ישיבות הדירקטוריון ואף על פי כן הוא אוחז בקרנות המזבח ומנוון את המוסד. ועד היום, טען וייץ, לא נמצא אדם שיעז לומר לו מה עליו לעשות. אפשר היה בדברים אלה רמז כי אקום אני ואציע לגרנות להתפטר, ואפשר היה רמז זה מטרת השיחה כולה. אך אפשר לא נתכוון וייץ אלא לוודעני על התפתחותו של עניין אשר כרה"מ הקדשתי לו זמן ועיון - כי אז היה הוא היחיד שהתעורר לעשות זאת והחזקתי לו טובה על כך. אשר להעזת פנים כלפי גרנות - הרי פעם עשיתי צעד כזה כלפי אליעזר קפלן המנוח כאשר הפצרתי בו להתפטר מהאוצר מחמת מחלתו.
בדרכנו לת"א נמלכתי בדעת צפורה ושתה לי עצה נבונה: לקחת תחילה דברים עם מירה גרנות, אשר היא בוודאי המתעקשת להחזיק את אברשה במעמדו, תוך הקרבת העניין הציבורי למען שלום נפשו ושארית בריאותו.
לת"א נסענו כשני מרצים - אני בת"א וצפורה בראשון לציון. התעכבנו בחולון ואכלנו שם ארוחת ערב. סבא על סף יום הולדתו ה-88 - שפוף ומצומק אך יושב בשקט וקורא עיתון בזכוכית מגדלת, גם שקוד על לימוד הצרפתית, מה אפשר לדרוש עוד בגיל זה? סבתה בת 83, זריזה כאישה צעירה בהילוכה ובתנועותיה, גופה כגפרור, אך מלאה ערות ופיקחות, שירתה אותנו כמלצרית חרוצה.
המיבצע שלי הערב - אותה פגישה עם קבוצת משכילי העלייה הפולנית שהועמדה בסופו של דבר על המתכונת שקבעתי לה. היא הועברה מהאולם הגדול שבבית סוקולוב לחדר אחר, הדוכן הוצא, מספר המשתתפים הועמד על פחות ממחצית אלה שהוזמנו בתחילה. מצאתי רק פגם אחד: במקום לסדר את הישיבה במעגל לאורך כל הקירות הושבו האנשים ליד שולחנות ארוכים כשפניהם אלה כלפי אלה ולא כולם פנימה. פתחתי ואמרתי כי נפלה אי-הבנה. לא באתי להרצות לפניהם על "תפקיד האינטליגנציה במדינה" כפי שהוכרז בהזמנות ובכלל אין בדעתי להרצות על נושא כלשהו. כוונתי היא כי יציגו לפני שאלות ואני אענה. כיכולתי. חזקה שנתקלו בארץ בכמה עובדות תמוהות ובעיות שאין פיתרונן מחוור להם - אדרבה, ישיחו את ליבם ותפקידי יהיה לעזור להם להתמצא. ציינתי את התמורה שחלה בהכשרתה הנפשית של העלייה מפולין מהתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה ועד עכשיו. בימים ההם היה הקשר בין הארץ ופולין חי וישיר. הייתה קיימת ציבוריות יהודית רחבה שחיתה את חיי הארץ בכל נימי נפשה. הופיעו עיתונים יהודיים יומיים בוורשה ששיקפו יום יום את כל המתחולל בארץ וטיפלו בלי הרף בבעיותיה. נתקיימה תנועה חלוצית כבירה שחבריה הכשירו עצמם לחיי הארץ לא רק בעבודתם אלא בהוויים. בקרב התנועה הזאת פעלו שליחים מהארץ שהביאו את בשורתה להמוני נוער. הייתה עלייה בלתי פוסקת והיו באים רבים לביקור בארץ וחוזרים וקשר המכתבים היה תדיר וחופשי. לא כן עכשיו. עלייה זו שנתחדשה מפולין באה לאחר שנים של ניתוק. אין עיתונות חופשית, אין שליחים, אין ריקמת קשרים חיה. לא ייפלא כי הבאים עכשיו מרגישים עצמם זרים לגבי רבות מתופעות חיינו - והם מתהלכים נבוכים. יגלו נא מה מוקשה בעיניהם במשטרנו ובמדיניותנו או מה נעלם מעיניהם בתולדותינו.
כרגיל, הודעָתי הראשונה כי לא תהיה הרצאה אלא יהיו שאלות ותשובות - הדהימה והרתיעה, אבל שוב כרגיל, לא איחרה ההסתגלות לבוא, ולאחר מועקת שתיקה קצרה הבקיע אחד את הקרח והציג שאלה ומכאן ואילך נשתלשלו חילופי דברים ברציפות ובעירנות רבה. השאלה הראשונה הייתה מה פשר הצהרת ב"ג כי בארץ צריכות לקום שתי מפלגות ואיזה קשר יש בין מדיניות זו לבין שיטת הבחירות. על ידי כך הוצג לבירור נושא החביב עלי ביותר - כל כך עד שהיה בדעתי להעמיד במתכוון שואל על נושא זה - והנה בא לי הדבר בהיסח הדעת. מראש הזהרתי כי תהיינה תשובות שתארכנה כל אחת כהרצאה שלמה וכך נהגתי לגבי זו. אחר כך באו בזו אחר זו שאלות על המיליון השלישי ותוכנית התיעוש ומקורות ההון להשקעה ולפיתוח והמאזן המסחרי השלילי ועוד ועוד. היידיש נשמעה לי איכשהו והסתייעתי בעברית וברוסית ואפילו באנגלית ובצרפתית. אחד ביקש רשות דיבור לא לשאלה אלא לוויכוח והציג את עמדת האיפכא מסתברא לגבי בחירות יחסיות, זאת אומרת לימד זכות על שיטה זו ושלל מעיקרא את הבחירות האזוריות הרובניות ותמך יתדותיו בניסיונן של בלגיה וכמה ארצות אחרות והסיק מסקנות מאוד נבונות לגבי רקע הדברים בארץ ובעצם ביטא לא מעט מהרהורי-תשובה שלי על העמדה שננקטה במפלגה בהמרצתו של ב"ג ובמידת-מה גם בהשפעתי. אמרתי כי מישנתו בהחלט מוצדקת ויש לה על מה לסמוך והיה חשוב כי סניפי המפלגה ישמעוה. הקהל היה גברים ונשים, ברובם בעלי השכלה גבוהה, כלכלנים ומהנדסים ועיתונאים ועורכי דין. הדברים ארכו. לידי ישבו יוכבד מהקליטה ואנדה [עמיר] שידה רב לה בפעולה הסברתית בקרב העולים מפולין. אנדה הייתה נלהבת מכל החידוש שבמסיבה זו ומאופן הצגת העניינים. יוכבד חזרה ושאלה אם אינני מתעייף וכן חזרה ושאלה אם אני מרוצה וחזרה והוסיפה שאם אני מרוצה הריהי מאושרת. הן הפגישה בוטלה כבר ורק היא בייאושה ובלהטה הצליחה להחזירה לעולם. ישבו עוד מעסקני הקליטה המפלגתיים, בכללם יני אבידוב בעצמו ובכבודו, ונפקחו עיני כולם לראות כיצד אפשר וכיצד צריך לארגן מיבצעי הסברה.
חזרתי הביתה וכתבתי יומן ומשחזרה צפורה מהרצאה על אוסטרליה בראשון לציון בפני תא חברות המפלגה יצאנו לבית הקפה שהורגלנו לסור אליו ברח' אבן גבירול - ואכלתי נקניקיות וגלידה וסיפרנו איש לרעהו מהמוצאות אותנו.
כשיצאנו מבית הזקנים בחולון דקות אחדות אחרי שבע אמר לנו הנהג יצחק כי זה עתה האזין ברדיו לידיעה מזעזעת: להקת ילדים בעפולה שיצאו מבית ספרם ללכת לבתיהם נתקלו בפגז שהתפוצץ בידיהם וארבעה-עשר מהם - מבני תשע עד בני שלוש-עשרה – נהרגו! כאסון המחריד הזה עוד לא קרה בארץ המנוסה באסונות מחרידים. תוצאת לוואי אחת מאסון זה כי אסיפת העולים בעפולה שנועדה למחר בערב ברור כי תתבטל ולא אצטרך לנסוע מחר צפונה.
