יום ב', 16/9/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  יום ב', 16/9/1957

 

 

יום ב',  16/9/1957

 

בע"ע חזרתי לעריכת ג'ילאס - שוב גריסת חצץ. במפלגה ישבתי עם אנשי איחוד הקיבוצים על חלקם בע"ע. אריה נשר סיפר לי בסיפוק רב על התקשרותו עם קובי לענייני הסברה. יוכבד [גיטלין] מהקליטה באה לשדלני כי אקיים את האסיפה עם העולים מפולין לאחר שסודר כי רק מחצית המוזמנים ינכחו ואוכל לערוך שיחה של שאלות ותשובות במקום לנאום. כיוון שנתמלאו משאלותַי, נעניתי. מגיורא, שחזר מבאר-שבע הבוקר בארבע, שמעתי על המצב שנתהווה שם. טוביהו מבודד לחלוטין בתוך סניף המפלגה - הכל הצביעו נגד הצעותיו - ואין לראות מנוס מהתפטרותו. כל השאלה היא אם אפשר להתפשר עם הישארותו של גדעון במצב זה. דעת שנינו הייתה כי אסור להנחיל לנרגנות ניצחון שלם. אם טוביהו באמת הולך אזי יש לסלק גם את גדעון.

יצחק פניגר, הגידם מגבעת חיים, בא לקבוע איתי בטכס חנוכת בית התרבות בקיבוצו לזכר קהילת וינה. אגב כך סיפר על תסיסה במשקי "האיחוד" בדבר המצב במפלגה בכלל ויחסה לתנועה הקיבוצית בפרט. כאשר חל הפילוג בקיבוץ המאוחד והוחלט על יציאת חברינו, הקמת משקים חדשים ואיחודם עם חבר הקבוצות, נתקבלו החלטות גורליות אלו, שחתכו בחיי אנשים, תוך הנחה כי בעקבות הניתוח תבוא תנופה קיבוצית חדשה תחת דגל המפלגה, תקווה זו נכזבה מרה והחברים תוהים על גורל מפעלם.

אחר הצהריים חזרתי לירושלים. המשכתי בעריכת ג'ילאס. לפנות ערב במסיבה בבית הרב הרצוג לפרידה מיעקב ומפנינה היוצאים לוושינגטון. קהל-עם רב, כל הגברים כסויי ראש. הרבנית הייתה נחמדה והרב משעמם כתמיד. נשיא המזרחי הרב [א"ל] גלמן פקד עלי פתאום חסד תרגומי את ה-Bergidylle של היינה - ממש נפל על צווארי והשתפך בתשבוחות עד שהפריז על כל מידה בהכריזו כי תרגומי עולה ביופיו על המקור.

מאוחר בערב בא יעקב הרצוג לביקור של פרידה ממש. הוא הולך לוושינגטון כמישנה לשגריר בתקופה מאוד סתומה ומסובכת, הרת אפתעות מסוכנות ורבת מבוכה. מסע ההתפשטות של ההשפעה והנשק הסובייטיים עודנו בעיצומו. כל השבועות האלה אני חי רק מפי העיתונות ואינני שומע דבר מבפנים. לאחר הפסקה ארוכה שמעתי משהו ממקור ראשון - על כל פנים שלנו. ובכן כמויות עצומות של נשק כביר זורמות לסוריה ולמצרים. ארה"ב עצמה רואה שחורות וחושבת את סוריה לגרורה ממש. מח' המדינה תועה בתוהו לא דרך. דאלס מוכן כאילו לפעולות תקיפות, אך הנשיא בולמו. אין דאגתו של זה, כנראה, אלא לסיים כהונתו מבלי תת פיתחון פה למישהו להאשימו כי הכניס את ארה"ב לשואת מלחמה חדשה, ואילו "אחריו - המבול". מה עצה ותושייה בפי אנשינו. ובכן ב"ג המציא את התרופה - עוד נשק וכניסת ישראל לנאט"ו. שאלתי כמה "עוד נשק" נוכל שאת על כתפינו המחוצות על ידי נטל כספי שבלאו הכי הריהו לבלתי נשוא. יעקב סיפר כי הערבים קיבלו כבר מטוסים העולים הרבה על "פ-86" ו"מיסטרים 4-א". ארה"ב לא תיתן לנו מטוסים שקולים או לא תיתן מטוסים בכלל. ממקורות אחרים – כל מטוס 2.5 מיל' דולר, ואֵי האמצעים לחלקי חילוף ולהחזקה. מגמת משה"ח היא לדרוש כסף, הן לנשק והן לכל דבר אחר. אשר לנאט"ו - שאלתי אם אומנם לא ברור כי זהו עורבא פרח. יעקב הסכים אך טען כי נבצר להסביר זאת לב"ג. נמצא כי שוב נתפס רודן מדיניות ישראל לטיפוס על קירות חלקים - אם משהו רצוי הריהו גם ניתן והכל תלוי ברצון ובמאמץ. אבל גם משה"ח שוגה כנראה בדמיונות שווא ואולי יותר מזיקים. התברר מפי יעקב כי הקו הוא לדרבן גורמים שונים, בארה"ב ומחוצה לה, כי ידרשו מארה"ב תגובה ממשית ונמרצת על הידרדרות המזה"ת לזרועותיה הפשוטות של בריה"מ - פירושו פעולה מלחמתית, נניח בתחילה על ידי מדינות ערביות "נאמנות". יעקב עצמו מתכוון לקחת בכיוון זה דברים עם ממשלת דבלין מולדתו בדרכו לאמריקה. אמרתי כי כל תגובה ממין זה עלולה, בחשבון ראשון, לקומם את הכלל הערבי, גם אגפו המערבי, נגד ארה"ב וללכדו מחדש - הנה רק היום הכריז נציג סעודי באו"ם כי כל פגיעה בסוריה כמוהו כפגיעה בארצו - ושנית, היא עלולה להביא לידי מלחמה רבתי. יעקב שאל מה עצה בפי. תחילה התחמקתי ובכל הכנות. אמרתי כי אני מחוץ לעניינים, כי אין מחשבתי רגילה ליוזמות-פתע, כי הורגלתי להגיע להערכות ולמסקנות תוך רציפות ממושכת של הסתכלות, לימוד והתייעצות וכי בנסיבות הנתונות פסה ממני עצה ותושייה. אך יעקב לא הירפה - הפציר ולא חדל - נראה שהמבוכה כה מדכאה שמנוי וגמור היה עמו להציל ממני שביב אור כלשהו והדבר נעשה לו צורך נפשי. אמרתי כי קודם כל לא נראה לי בשום פנים כי אנו נקבל על עצמנו להניע את ארה"ב לפעולה, בין אם על ידי השפעה ישירה עליה או על ידי הפעלת השפעות עקיפות, ובין אם כוונתנו להביאה לידי פעולה ישירה או לידי גירויים לפעולה של גורמים אחרים, זאת אומרת את עיראק או ירדן או תורכיה. המחשבה כי פעולה אשר ארה"ב מכוח שיקול עצמה אינה מוכנה לה תצליח ישראל להביאה לעולם על ידי משיכת חוטים מאחורי הפרגוד, אם על ידי מאמצים בארה"ב עצמה או על ידי חתירה בזירה הבינלאומית, היא הבל ורעות רוח. לא פעם ניסינו לטפס על קירות חלקים כאלה והעלינו חרס ומוטב לנו ללמוד מן הניסיון. שנית, וזה העיקר, גם אילו ארה"ב עצמה גרסה פעילות כזו לא הייתי רואה בה ברכה. תוצאתה הראשונה הייתה אותה תגובה ערבית עוינת לארה"ב שעליה כבר עמדתי. אבל לא מן הנמנע כי בסופו של דבר הייתה באה תגובה הרבה יותר ממשית ונמרצת מצד בריה"מ, עד למלחמה ממש. בריה"מ מספסרת אומנם ברתיעת ארה"ב ממלחמת עולם. היא מרחיקה לכת בתחבולות המלחמה הקרה ומנחילה לארה"ב תבוסה אחר תבוסה בדרך זו, תוך שהיא סומכת על ארה"ב כי בשום פנים לא תיזום את המעבר למלחמה חמה. אבל ספק אם פירוש הדבר הוא כי אפשר כנגד זה לסמוך על בריה"מ כי בכל מקום ובכל מקרה היא תירתע ממלחמה חמה. לא ייבצר ממנה, תוך הכנה מסוימת, להסוות את השתתפותה במלחמה החמה על ידי מעטה סורי או מצרי. גם אין להוציא מהחשבון את כניסתה הישירה למערכה תוך סיפסור ברתיעת ארה"ב מהשימוש בנשק האטומי. הן השתמשו הגרמנים בגזים מרעילים במלחמת העולם הראשונה, אך היטלר נמנע במלחמה השנייה. כללו של דבר לא ראיתי שום ברכה באקטיביזם האנטי-סובייטי במזרח התיכון ושום תפארת לנו אם נופיע כראשי הדוחפים את ארה"ב ככיוון זה. לעומת זה - תחת לחצו הבלתי פוסק של יעקב לסחוט ממני הנחיה חיובית כלשהי - היבעתי סברה כי הצקה כלכלית מצד ארה"ב לארצות ערב העוגבות על בריה"מ היא בנסיבות הנתונות הדרך רבת הסיכויים ביותר. תישאר נא ארה"ב בתחום המלחמה הקרה אך תמַצה את אפשרויותיה לפי שיטתה היא. כוחה של בריה"מ הוא בחדירה מדינית וצבאית, הנעשית כאילו בדרכי שלום. בשיטה זו לא תוכל ארה"ב להתמודד עם בריה"מ בהצלחה. מכל מקום לא תוכל לחדור לתחומי התבצרותה של ההשפעה הסובייטית. לעומת זה יש בידיה מכשירי מדיניות כלכלית כבירי כוח שכמוהם לא ניתנו בידי יריבתה. תפעילם במלוא התנופה והיעילות. ירגישו שליטי מצרים וסוריה כי הם מתקרבים צעד צעד לסף ההתמוטטות הכלכלית ואין ביכולתם למנוע או לעצור הידרדרות זו במורד. תרגיש בריה"מ שהיא קיבלה על עצמה אחריות שלא תוכל לעמוד בה. דבר אחד לזרוק לארצות אלו כמויות נשק ולתלות כאן סכומים מסוימים על קרן הצבי. דבר אחר לגמרי הוא להסכים כי ארצות אלו תישארנה סמוכות לכל דבר על שולחנה של מוסקבה ועל זו לפרנס אותן זמן בלתי מוגבל. במצב זה תבוא רתיעה מצד בריה"מ ואילו המשטרים הערביים ימצאו עצמם על עברי פי פחת של מרי המוני.

איני יודע אם נחה דעתו של יעקב מתורה זו, אך מכל מקום היה בה בשבילו דבר-מה להיאחז בו. פתח בקובלנה עלי כיצד אני מוציא עצמי לעת כזאת מכל השתתפות בשיקולי מדיניות החוץ. האומנם יכולות המדינה או המפלגה לוותר עלי, כל שכן במצב זה של סכנות איומות מבחוץ ומבוכה אשר לא הייתה כמותה בפנים? גילה כי לפני שנודע דבר מינויו של דניאל לוין כציר ברנגון זמם הצעה כי שליחות זו תוטל עלי, על מנת שמרנגון אפרוש רשתי ברחבי אסיה ואנצח על מאמץ הסברה והתקשרות רחב היקף. תגובתי הייתה לייעץ לידיד נפש זה להוציא כל מחשבה כזו מראשו. עדיין ניסה לשדלני כי אסכים לבוא לאחר חודשים מספר לארה"ב למשימה מיוחדת של הסברה והשפעה מדינית וגם זאת דחיתי: אין מדיניות הממשלה נהירה לי, אינני שותף לידיעותיה ושיקוליה, לא אקבל עלי אחריות להזדהות איתה ועל הכל - פס אמוני האישי ואיני בא בחשבון לשום שליחות, רשמית או לא רשמית, שלמעשה היא מטעם הממשלה.

נפרדנו בהתרגשות רבה והודיתי לאיש היקר הזה בכל חום לבי על יחסו הנפלא אלי.

 

העתקת קישור