יום ו',  13/9/1957

בבוקר עם צפורה לת"א. כשעתיים בע"ע ואחר כך במפלגה.

צפה מהנשייה גברת חיננית. לא שהיכרתיה ושכחתיה אלא מעולם לא זכרתיה. פעם בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בשבוע של חנוכה, ביקרתי פלוגת יע"ל [יחידה עברית להובלה, בצבא הבריטי] שלנו שחנתה אז ליד העיירה קֶנָה במצרים העילית, בסביבת לוּקסוֹר. הובילוני אז לביקור במשפחה היהודית היחידה שהתגוררה באותה עיירה, שמטוב שמה. נחרתה בזיכרוני רק דמותו של הזקן אבי המשפחה - הייתה גם אֵם והיו בנים ובנות אך רישומם לא נותר בזיכרון. והנה אחת הבנות, שהייתה אז – לפי עדותה עכשיו - בת י"ז והחיילים לימדוה עברית, עלתה עכשיו ממצרים, היא ובעלה ושני ילדיה, ודאי כבת ל"ג. בעלה מצא מייד משרה כפינקסן באחד הבנקים בת"א. כתבה לי להזכיר נשכחות ובאה להתייצב, ואגב כך, כמובן, גם לבקש החשת השיכון ואי-הרחקתו היתרה מת"א. טיפוס אנושי מאוד תרבותי וניכרים בו אותות חינוך משפחתי טוב ומוצא שיש בו קורטוב של אצילות.

אהרון ידלין חזר מאנגליה, שם ביקר בראש משלחת צופים. בא עם ניסיהו לשיחה נרחבת בענייניי "בית ברל": גורלו של המחזור המסיים, והשלמת הרכבו של החדש, ובעיית מילגותיהם של כמה מוסדות, ועניין יחס "האיחוד" לבית ברל - שהוחמר עם פירסום מאמרו של אלי שבייד ב"מולד": אלי כתב מאמר על דעיכת האמונה הסוציאליסטית, שנתקבל ב"איחוד" ככפירה בעיקר ומכיוון שאלי עצמו הוא עוזב קיבוץ והוא מחשובי המורים של בית ברל, הרי ברור כי בית ברל מרביץ תורת כפירה בחלוציות ומפכח בחורים תמימים מאמונתם באידיאלים ולכן מוטב לו ל"איחוד" להיוואש ממוסד זה ולבנות במה לעצמו. אחרון אחרון, חזרו השניים להפציר בי כי "אתן" למחזור היוצא קורס קצר במדיניות חוץ ומחוסר אפשרות לסרב הסכמתי מבלי דעת במה כרוך המאמץ ואם אוכל לעמוד בו.

התפוצצות ביני לבין מחלקות הקליטה וההסברה. ליום ג' נועדה פגישה שלי עם משכילי העלייה הפולנית החדשה, שלמעשה אני עצמי הצעתיה. הכוונה הייתה לכנם 40-30 איש ולערוך איתם ערב שאלות ותשובות על בעיות מדיניות וחברתיות שנתקלו בהן בארץ ואינם מתמצאים בהן או על כל מיני מצבים ונוהגים הנראים להם מוקשים או מופרכים. ראיתי ברכה ביוזמה כזו וציפיתי לניסיון חדש זה. והנה הבוקר התברר כי הפגישה תתקיים בבית סוקולוב, כי הוזמנו כ-250 איש ובוודאי יבואו 300, וכי למעשה זוהי אסיפה שבה עלי לנאום מי יודע על איזה נושא. האיש יני אבידוב, המנהל החדש של מח' הקליטה, שהוא בעל נפש יוקדת ורב פעלים, הריהו גם שור בחנות חרסינה, פורץ ומוחץ ועושה בכל כבתוך שלו, ההידברות עם מ"ש במה נחשבה בעיניו, העיקר כי זה הבטיח לבוא ולדבר והריהו האיש יני מנהלל חופשי לסדר דברים כראות עיניו ואין כעובדה להכריע. ובכן הודעתי כי אין אני מקבל בשום פנים דינה של עובדה מוגמרת, לנאום לא אלך, ואם אין להם במה למלא את החלל עליהם לבטל את האספה. מובן כי קמה מרקחה. למרבה הרוגז נודע לי כי בטרם נתתי הסכמתי להופיע באסיפת עולים בשבת, חייבוני על ידי הדפסת שמי בהזמנות. אסיפה זו היא כינוס ארצי של 500 עולים שעברו קורסים שונים והצהירו על רצונם להיכנס למפלגה. קבעו את השתתפותי בה מבלי שאול את פי וללא כל התחשבות באורח חיי המטורף המחזיקני לפחות מחצית השבוע בת"א, מסיעני המחצית השנייה על פני הארץ ולא תמיד מותיר לי את השבת לישיבה בביתי בירושלים. והנה כאן גזרו עלי שבת בת"א! שוב הודעתי כי לא אופיע ותקום תאניה.

אחר הצהריים נסענו לצהלה ובילינו כשעה עם בנים ובני בנים. בערב הרציתי על אוסטרליה באפקה. זוהי שכונה חדשה של ותיקי ההגנה. שוב מין הזמנה שלא יכולתי לסרב לה. המפלגה מעמיסה בלי רחם ואינה מביאה בחשבון כי גם מחוץ למפלגה אני עמוס קשרים והתחייבויות שאינני בן חורין להיחלץ מהן ולכן מספר הופעותי על במות לא מפלגתיות אינו נופל מהופעותי שמטעם המפלגה. ובכן נעניתי לאנשי אפקה. מיליה בר הסיענו מת"א לצהלה וכעבור שעה בא לקחתנו לביתו באפקה, שם סעדנו ומשם הוסענו למקום האספה. הייתה זו רחבה מיושרת תחת כיפת השמים, עם במה מאולתרת ומוארת. בנוסענו לשם ראינו יחידים וקבוצות, זוגות ומשפחות שלמות, צועדים מכל צד ופינה לאותו מקום והכל נושאים כיסאותיהם בידיהם. גם עברנו על פני מכוניות וג'יפים ושוב ראינו בהם, נוסף על האנשים, גם מיטעני כיסאות. בבואנו מצאנו קהל רב-מאות, גברים ונשים וטף, מיושבים שורות שורות בצפיפות. היו לי כאן הרבה פגישות אפתעה - ותיקים מסוגים שונים, מהם שלא ראיתים שנים רבות. היו"ר נשא נאום ברכה ואחרי כן דיברתי - יותר נכון סיפרתי - על מסעי האחרון וכל אשר למדתי בו. עשיתי זאת במיושב וללא כל מתח והדברים ארכו כשעה ושלושת רבעי שעה. הקשב היה למופת וגוש האדם נשאר יציב להפליא. באו הנה גם מצהלה, מנווה מגן ומשיכונים אחרים שבסביבה, בכלל אלה תמיק ומוסיק. אחרי ההרצאה נערכה מדורה והנוער יצא במחול. סרנו לביתו של שמואל ברקאי ושתינו תה. רנה אשתו, צעירה ממנו בהרבה, ATS-ית פעילה, מתברכת עכשיו בארבעה ילדים, בכללם שתי תאומות. שוב הסיענו מיליה, הפעם חזרה לת"א. בחצות וחצי יצאנו מבית עדה לירושלים וכעבור שעה בתכלית הדיוק היינו כבר בביתנו. היה זה מיבצעו של נהג ש"ב, שהורידנו הבוקר לת"א. שכבנו בשתיים.