יום ד', 11/9/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  יום ד', 11/9/1957

 

 

יום ד',  11/9/1957

 

ישנתי קרוב ל-12 שעות. היה בזה פירעון חוב שנצטבר מסוף השבוע שעבר.

בבוקר על ניירות ומכתבים. קראתי למנשה הראל לברר מצב ספרו ["אלה המסעות בארץ"] שע"ע מוכנה סוף סוף להוציאו ואילו הוא מעכב. הספר הוא מורה-דרה לטיולים בארץ, ומובטחת לו תפוצה טובה. מנשה הוא מדריך טיולי נוער בחסד עליון ובקי גדול בגיאוגרפיה הא"ית. חבר מעוז לשעבר, פרש משם עם הפילוג, עבר לרמת רחל, ביקש להיאחז עם משפחתו ב"בית ברל" ולא ניתן לו, עתה עבר לגור בירושלים, אשתו [חנה) חברת קיבוץ שאינה מוצאת ידיה ורגליה בעיר, להם שלושה פעוטות, הצרות צרורות וכנראה הדיכדוך רב, בינתיים עליו לעמוד לבחינות גמר באוניברסיטה, קיבל משרת מורה בסמינר בבית הכרם, ספרו מתגולל בע"ע זה כחמש שנים ודווקא עכשיו אין שעתו פנויה לעדכנו ואין לנו ברירה אלא להמתין חודשים מספר [הספר יצא בשני כרכים בשנת 1960].

אחה"צ שיחה עם אפרים ברוידא על הרכב מערכת ע"ע וענייני "מולד" - ההולך מחיל אל חיל. החוברת האחרונה נבנתה הרבה מהכינוס העיוני ולחוברת הבאה עלי להכין את הרצאתי על "היהדות בין מזרח ומערב".

ב-5.30 יצאתי דרומה, הפעם במכונית של הוועה"פ על פי סידור מיוחד עם ברקת, נהוג בידי גרישה [שילדקריט] המפורסם, נהגו של נמיר לשעבר. המשימה - פתיחת החוג המרכזי לעיון בנגב, המתכנס הערב בביה"ס החקלאי ע"ש וייצמן.

עם צאתי את העיר חטפתי גיליון של "מעריב" והנה עניין חדש לענות בו. דוד הכהן אמר באיזו מסיבה ציונית בלונדון - הוא שוהה שם לרגל ועידת האיגוד הבין-פרלמנטרי - כי אין לסמוך על ידידות צרפת לישראל והראיה שצרפת התחייבה פעם להגן על צ'כוסלובקיה "ורימתה אותה". "מעריב" עושה מעניין זה מטעמים כאשר אהב, מנפח את השערורייה ומקדיש לה מאמר ראשי שכותרתו: "להחזירו – ומייד!", בו נתבעת הממשלה לבטל את מינויו של דוד למשלחת באו"ם. יש להניח כי דוד אמר את הדברים, הוא בהחלט מסוגל לנסחם כך, אפשר אמר מה שאמר בשיחה עם אנשים שעמדו סביבו ונמצא עיתונאי זריז שקלט ופירסם, ואפשר אמר זאת באוזני קהל רב, ממנו לא ייפלא דבר. אמירתם של דברים אלה ברבים היא כמובן שטות מאין כמוה, אך הדברים עצמם אמת לאמיתם וההזדעזעות מהם לא באה אלא להעיד על קלישות חינוכו המדיני של הציבור.

לאחר נסיעה של שעתיים הגענו למחוז חפצנו. הוסענו תחילה למושב גילת לארוחת ערב. זו נערכה במלוא החום של הכנסת אורחים נדיבה ובחן רב בביתו של מזכיר המושב יעקב סעדון, מכר ותיק. רעייתו בת תוניס, תמירה וחמודה, דיבורה מעורב עברית וצרפתית, שתיהן רהוטות. היו איתנו זוג מצרי מבאר-שבע ואחדים מעסקני המחוז. ישבנו שמונה ואילו בעלי הבית עומדים עלינו לשרתנו ושתי דודות זקנות טורחות במטבח ודוד אחד מיסב איתנו ומתפאר ביינו אשר עשה במו ידיו מגפני המקום. גילת משופעת בכרמים והובילה השנה את בצירה ליקב בראשון לציון, על פי התקשרות מיוחדת של משקי הנגב עם "אגודת הכורמים". הארוחה הייתה לעילא ולעילא.

הוגד לי לכתחילה כי "החוג" הוא כבן 150 מבאר-שבע ומהמשקים - קיבוצים ומושבים, בני הארץ ועולים חדשים מכל השבטים. מצאתי מכונסים כשלוש מאות. על ידי כך הפך החוג לאספה. היו שהקשיבו היטב והיו שהתלחשו והפריעו. הייתי עייף והארכתי עד כדי שעה וחצי. הנושא היה שוב בעיות הדמוקרטיה בישראל, תוך הרחבת המסגרת ובמגמה להציג נושאים לדיון בחוג - כיצד לחנך לדמוקרטיה, כיצד לטפח שמחת אחריות ורצון לעצמאות משקית, כיצד לאחד את הקצוות של מיזוג גלויות עם שימור הרקע המשותף של עולים משותפי-מוצא. היה בהרצאה חומר היסטורי רב ולא מעט דירבון למחשבה.

בלילה באנו לבאר-שבע, ללינה בבית היא"ס - אכסניית חינם קבועה שלי.

 

העתקת קישור