יום ה', 5/9/1957
עשיתי שעה קצרה בע"ע וחזרתי הביתה לפגישה עם דוליק הורוביץ, שבא להיפרד ערב צאתו למסע לארה"ב ולאנגליה. נשמעו קצת הערכות אישיות - הוא משבח מאוד את רצינותו ויסודיותו של אשכול ומאוכזב קצת מספיר, שאופיו נתערער ושיפוטו נשתבש משיכרון ההתפרסמות. המצב הכספי בשיא הסבך, אך איך שהוא נחזיק מעמד עד גמר ה"שילומים". כשתסתיים פרשה זו נחרץ עלינו משבר חריף. גם עכשיו המטבע במורד נמשך והולך ולא יהיה לנו מנוס מפיחות. אשכול מוכן לצעד זה, ספיר מתנגד לו, בממשלה ודאי יכריעו השוללים - לא משיקולים כלכליים אלא אך ורק מטעמי כבוד.
ניגשתי לעריכת תרגום ספרו של ג'ילאס על ידי שפיר ומייד נוכחתי כי המלאכה תהיה הרבה יותר מורכבת ואיטית משחשבתי.
ראשית, המקור לוקה מעיקרא בעירפול ובחוסר חיטוב משווע;
שנית, התרגום האנגלי לקוי בתכלית ובכמה מקומות ברור כי המתרגם לא ירד לסוף כוונתו של המחבר והרי עלי עכשיו לנחש מה בדיוק נתכוון ג'ילאס להביע;
שלישית, תרגומו העברי של שפיר רחוק מלהשביע רצוני ויש צורך בהרבה יותר דיוק ובליטוש מילולי רב.
כרגיל, בין 12 ו-1 במפלגה לקבלת אנשים. אני שומר לא לעסוק בשבתי בע"ע אלא בעניינים הנוגעים להוצאה. כל השאר - במפלגה. מכרתי לאריה נשר שלוש הופעות בכינוסי עולים: בת"א, בעמק ובדרום.
צפורה הגיעה מירושלים ונסענו ל"השרון", לארוחת צהריים עם לוּ ומיי בוייאר מלוס אנג'לס. מיי חולה קשה בארתריטיס, מתנועעת בקושי, ידיה מעוותות ורגליה נכות. הם מקיימים בלוס אנג'לס מרפאה לחולי רבמטיזם ועתה באו להניח יסוד למרפאה כזו בירושלים - בתרומתם יוקם המוסד ויוחזק חמש שנים על מנת שאחר כך יעבור לרשות המיכללה. שניהם מסורים מאוד ובכלל אנשים נלבבים, אך כל שיחתם "בונדס" ומעבר לנושא זה יש להם מעט מאוד להשמיע.
אחר הצהריים בע"ע ישיבה עם אחי יהודה, קולר, יחיאל הלפרין ושפיצר על צורת הדפסתו של ספר איגרות ברל כצנלסון הראשון. עיקר הבעיה - כיצד יודפסו ההערות המרובות והממושכות, אם בסופו של הספר כולו או בשולי כל מכתב ומכתב.
המשפחה משופעת במאורעות. היום חופתה של נורית, בתם של [בת-דוד מ"ש] ציונה וארוין רבאו. האגף שלנו היה מיוצג כהלכה - עדה ויהודה, אני וצפורה. ממילא מובן כי הדור הצעיר שלנו היה נעדר כולו. החתונה הייתה בדירת הורי הכלה, ברוב עם ובדוחק רב. הזוג הם חברי נח"ל, היו בעין רדיאן [יוטבתה], חברי ה"תנועה המאוחדת", עם סיום השירות חוזרים העירה וסברה שהחתן, גבריאל [כנען] שמו, ופרצופו בלתי מובהק, ילמד רפואה. הוריו חברי מושב בגליל, אך הוא מתכוון.לצאת בעקבות חותנו. הכלה הייתה נאה וחיננית ביותר. על טכס החופה ניצחה צפירה [אחות ציונה] והכניסה בו חידושי שירה ונגינה עם ריקודים – ביוּם מחושב ותרבותי. הרב והחזן מצאו עצמם סרים למשמעתה של רב-סמלית ב-ATS שהיא כיום רב-סרן בח"ן.
לא הארכנו שבת לאחר החופה, כי גם הערב עלי להרצות. השלשלת רצופה - שלשום ב"בארי" בירושלים, אמש בחפץ חיים בדרום, הערב בת"א, מחר בערב בשער העמקים, בשבת אחה"צ בקריית עמל, במוצ"ש ברמות מנשה. קפצנו הביתה לארוחת ערב חטופה ונסענו לבית התרבות החדש של מועצת פועלי ת"א ברחוב שולמית, בניין נאה וזָרים להפליא, מצומצם ברוחבו אך בן כמה קומות, נקרא ע"ש תבורי, נחנך זה עתה ובו ספריות, אחת כללית ואתת מקצועית ומדעית, וחדרי עיון, ומזנון ואולם למטה. המעמד הפעם כינוס ותיקים, בני העליות השנייה והשלישית, והיו להופעת הקהל משקל בולט ואף הדרת פנים של שיבה וזיקנה, אשר כל כוחה עמה והיא רחוקה מתשישות. הרצאתי הייתה תערובת של נושא הקליטה ונושא ישראל בעיני האומות. הקהל היה מרוצה. היושב ראש דוד כרובי, אשר הוא פיתני להופיע במסיבה זו, היה כמעין המתגבר בהשפיעו עלי דברי שבח והודיה.
אף על פי ששנינו היינו עייפים מאוד, שיכנעתי את צפורה כי עלינו לחזור לחתונה בבית רבאו. מצאנו חבורה גדולה מיושבת על גג הבית ומנעימה זמר. קיימנו בשובנו, על ידי עצם הופעתנו, מיצווה חשובה ונטלתי חלק גם בקיום המצווה המפורשת של שימוּח חתן וכלה על ידי השתתפות בשירת הציבור. דודתי גוטה הייתה מאושרת.
