יום ד', 4/9/1957
בבוקר עם צפורה לנמל האוויר של לוד. הורדתיה שם - חשקה נפשה ללוות את חנה זמר - והמשכתי לת"א.
ב"עם עובד" התייעצות עם מרדכי ברנשטין - "מַכס" מהמחזור השני של "הרצליה", מנהל "דביר" בתפקידו כראש איגוד המולי"ם, על קיפוח הספר העברי על ידי ממשלת ישראל - וזה לאחר שיחתם המאכזבת עם השר ספיר ולפני שיחתי האחרונה איתו ערב צאתו לדרום אמריקה וליפן.
מסרתי את הכתב-יד השלם של ספרי על אסיה לידי ירוחם לוריא לשם העברה לדפוס.
צבי רוזנשטיין בא לדווח על עבודתו בחיבור הכרך השני של תולדות תנועת הפועלים האי"ת.
במפלגה עם פנחס ספיר בענייני נייר לספרים. הישגתי ממנו תזוזה כלשהי. ביררתי גם ענייני תעשייה בבית שמש ואף כאן הסכים לסייע יותר מכפי שנקבע מצד משרדו בראשונה.
עם אריה נשר על קל"ח. לעת עתה התוצאה הממשית היחידה היא שעלי להופיע עוד ועוד. הפורענות החדשה היא אסיפות עולים, ובאידיש, ועם זה פתיחת החוג העיוני של הנגב, הרצאה בקריית עמל וכיוצא באלה. שוב אותו פזמון: אתה האיש היחיד המטפל באופן בלתי שיגרתי בבעיות יסוד של חיי המדינה והתנועה ומעורר למחשבה. ול"היטלים"' של מחלקת ההסברה יש להוסיף את התחייבויותי הפרטיות לקיבוצי השוה"צ ואחה"ע וכל מיני חוגים אחרים.
אחה"צ חידשתי את כתיבת היומן לאחר הפסקה ממושכת מאוד, כשמאחורי פער עצום. גם קראתי בשני ספרים - גאנה וה-"Walk".
בערב נסעתי לקיבוץ חפץ חיים, בלוויית אחד מחבריו. זהו אחד המיבצעים ה"פרטיזניים" - שלא בתחום המפלגה, לא מטעמה ולא באמצעותה. פנו אלי פעם [בנימין] מינץ והרב [קלמן] כהנא בכנסת והסכמתי. קיבלוני במאור פנים. זהו ביקורי הראשון אצלם. עם צאתי מהמכונית, כשאני מצויד במגבעת תוך מחשבה תחילה, הוגשה לי מייד כיפונת ראש עם סיכה לפריפה. זו לא ירדה מעל ראשי כל הערב. הובלתי לאחד החדרים ונתכבדתי בארוחת ערב - צנע שבצנע. הסבו איתי אחדים מראשי העדה, בכללם הרב כהנא, שהוא מנהיגו הרוחני של הקיבוץ. הם מקיימים את כל המצוות הקיבוציות באדיקות יתירה, אך קודמת לכל אצלם מצוות פרו ורבו. לרב כהנא תשעה ילדים, לחבר אחר שמונה, לאחר שבעה, ואלו הן המשפחות הטיפוסיות למקום. בית הספר מעורב - היחיד מבחינה זו בכל הרשת של אגודת ישראל - אבל עירוב המינים נפסק עם גמר ביה"ס היסודי: הנערים נשלחים לישיבת רחובות ולנערות יש כיתות המשך בקיבוץ. חדר האוכל גדול ומרווח אך עירום ועריה ללא כל כווני חן. מתנוססת רק תמונה אחת - דיוקנו של "חפץ חיים" עצמו [ר' ישראל מאיר הכהן, גדול רבני פולין במחצית הראשונה של המאה העשרים] מצויר בידי אחד מתלמידיו, ודאי מתצלום.
גברים ונשים ישבו יחד. ראשי הכל מכוסים. רבים בעלי זקן. לעומת זה בולט היעדר הפיאות. היה נוער רב - בני החברים, הכשרה מעדות המזרח, נח"ל אגודאי במדים. למעשה נחצה האולם בין שני דורות - קשישים מזה וצעירים מזה. הרציתי על ישראל באסיה - לפי חשבוני הייתה זו הרצאתי ה-51 על נושא זה. הרב כהנא פתח והקביל פנים, מרכז המשק סיים בדברי תודה. הוצגה שאלה אחת - נבונה וקולעת. הייתה אווירה טובה והורגשה הערכה רבה.
בלילה חזרתי לת"א וקראתי עד שעה מאוחרת.
