יום ג', 3/9/1957
בבוקר עם מנחם נאמן על צרות בית שמש - פיגורם של מפעלי תעשייה.
חיים חזר לחמדיה לאחר שטרח בסידורם החלקי של הספרים עד שלוש אחר חצות. הוא מדוכדך בימים אלה - כמה מחבריו הקרובים עזבו את הקיבוץ והוא שרוי עכשיו בבדידות בתוך משקו. העזיבה כשלעצמה מדכאה. אחד הנוטשים נדרש לקבל עליו גזברות - לא רק שסירב אלא בכלל יצא, כאילו משום שלא מצא לו בתוך הקיבוץ חבֵרה בחיים. עתה אוכפים על חיים כי יהיה לגזבר והוא מנסה להתעקש בסירובו.
כל הבוקר עסקתי בחיבור כרוז על קל"ח ובתשובות על מכתבים.
אחה"צ לתה קיטי פאלק מפיטסבורג, עכשיו תלמידת מכללת "ברנדייס" במדעי היהדות - אישה שלאחר פרידתה מבעלה נכנסה תחילה לעסקנות ציבורית ועתה חזרה לספסל הלימודים.
אנו מקבלים אורחים בחדר מגורים שרק במחציתו השתרר סדר כלשהו ואילו מחציתו בוקה ומבוקה - ערימות ספרים וגיבובי תמונות ושאר חפצים. עדיין מצפים ספרים עלובים אלה לגאולתם.
לארוחת ערב במטבח חנה זמר וחתנה דוד (דודו) זוטא. זוג זה נתהווה השנה ועתה הם יוצאים זה בעקבות זו לארה"ב - חנה כנציגת "דבר" בניו-יורק ודוד ללימודים, בעזרתי. אגב שיחה על דא ועל הא היה לשניהם מה לספר על ניסיונות קודמים של קל"ח שהעלו חרס משום המלאכותיות שבמאמץ לקשור קשרי רעות עם עולים שעולמם זר ל"מתיידד" ורמתם התרבותית נמוכה משלו ללא כל שיעור.
פרידתה של חנה הייתה נירגשת מאוד - הודתה בלי סוף לצפורה ולי על קירבתנו. אף אנו חייבים לה תודה עמוקה על עמידתה לימיננו בימי משבר ועֶברה.
הרציתי במועדון "בארי" על אסיה. [דוד] רוזוליו ישב ראש והאולם הקטן היה דחוס עד קצה הגבול. ערכתי הצבעה בין [נושאי] אסיה ואוסטרליה. רק מתי מספר העדיפו את השנייה. דיברתי כשעה ורבע והתעייפתי והיצעתי להמשיך פעם אחרת. הקשב היה מתוח, הקהל משכיל ונבון, ההתרשמות מופתעת ועגומה.
לצפורה הייתה אותה שעה ישיבת אילנשי"ל. עד שחזרה תיקתקתי במכונה את הכרוז על קל"ח.
