יום ה',  29/8/1957

בבוקר ב"עם עובד" עברתי עם ירוחם על ה"רשימה הגדולה" של יצירות שבידינו והמובטחות לנו. מניין האמצעים להוציא את כל אלה? חקרתי ודרשתי את עצמי - האומנם אני נושא בעול הדאגה למפעל זה ומסוגל לעמוד באחריות לגורלו?

במפלגה שמעתי מפי גיורא דבר מרעיש: שוקן מוכן למכור את "הארץ" ומציע אותו לנו! כאילו נמאס לו כל עניין העיתונאות - רצונו להתרכז בכנסת ובפעולה ציבורית בכלל. המחיר שהוא דורש - מיליון ל"י. שנער בא אל גיורא להציע את העיסקה. ההצעה מעוררת נחיל של בעיות. אם ניכנס לעסק - הכסף מניין? נניח מצאנו את הכסף היעמוד לנו כוחנו להשתלט על המפעל? הנשאיר את כל הסגל הקיים, שפרצופו או חוסר פרצופיותו מובהקים, או נכניס כוחות חדשים? היש לנו כוחות חדשים? האם לא יאבד ל"הארץ" מעמדו אם ייהפך - במפורש או במסותר - עיתון מפלגתי, יותר נכון עיתון המפלגה? הנסתפק בבעלות ובסיוגים מסוימים ונשאיר לעיתון את אופיו "הבלתי תלוי"? היועיל הדבר לקיים את התפוצה, שממילא ירדה בזמן האחרון? מה יהיה התיאום בין "הארץ" "שלנו" ו"דבר"? ועוד ועוד?

יני אבידוב מנהלל, המנהל החדש של מחלקת הקליטה במרכז, הופיע במלוא כוח התנופה של "מטאטא חדש": הסתערות על הנוער של הרחוב, טיפול בעולים משכילים ועוד. הציע לכנס אותו נוער לאספה פומבית. שאלתי מניין כי יבואו? שמא תתמלא אספה על ידי נוער שלנו ואז מה הועלנו? ואם בוא יבואו אותם נערי רחוב - במה יצאו מהאספה? כלום אם ימלאו כרסיהם נאומים תחול בלבם מהפכה? דומני כי יש להתחיל מקצה אחר: להקים מועדון, למשוך לתוכו בחורי רחוב תחילה במספר קטן, ללכד גרעין, לרכז סביבו אחרים ואז אולי נגיע לשלב שבו תוכל להועיל לנו אספה פומבית. הצעת בוסר אחרת בפי יני הייתה כי אפגש עם חֶבר עיתונאים וסופרים שבקרב העלייה הפולנית החדשה ואתן להם עצה והדרכה כיצד להסתדר בארץ. דחיתי זאת - מה לי ול"סידור עבודה"? - ותחת זה הצעתי כי אפגש עם קבוצת עולים מחוגי "האינטליגנציה העובדת" לשם שיחה של הסברה על ענייני הארץ, תולדות מפעלנו ובעיותיו, בדרך של שאלות ותשובות.

ביקור של דב ביגון, המנהל עכשיו את מגבית ההסתדרות באמריקה. דחיתי הזמנתו לטוס לארה"ב על מנת להשתתף בוועידות ופגישות עם נציגי תנועת הפועלים. אספתי ממנו מלוא חופניים הצהרות אמונים והבעות הערצה בשמו ובשם החונים על דגלו, שלא ידעתי מה לעשות בהן.

אחר הצהריים ישיבה מצומצמת בדבר ארגון פעולת הקליטה החברתית. בלי משים נמצאתי מכניס צווארי בעול חדש של ראשות המטה שינצח על פעולה התנדבותית זו ברחבי הארץ. בין המוזמנים לישיבה זו הייתה גם צפורה שהגיעה אחר הצהריים מירושלים ואחרי הישיבה נסעה לחולון. כל הערב עסקתי בעריכת ספרי על אסיה. כשחזרה צפורה ניגשנו אל "קלרה" וזללנו קַסַטָה.