יום א',  25/8/1957

כל הבוקר עבר בקריאת ספרו של ג'ילאס מזה ובעריכתו האחרונה של ספרי על אסיה מזה. הספר של ג'ילאס המעונה כבד, נעדר קצב ותנופה, מסורבל בפלפולים תיאורטיים מיותרים ובהגדרות סתומות - אילו היה לי הכישרון הספרותי החסר לו, כי אז אני גאון הדור! - אבל יש בו ניתוחים נוקבים וחריצות-משפט נועזות. החתירה לאמת ולאמירתה בוקעת מפעם לפעם את מעטה השידפון המילולי המרכסיסטי המנוון.

ישבתי עם אלישיב לקבוע את הרכב התמונות לספר אסיה והדרכים להשיגן.

אחר הצהריים נסעתי עם צפורה לת"א. הוזמַנו לארוחת ערב ב"דן" על ידי הגוטליבים של פיק"א. הוא והיא מחסידַי המובהקים. ניסו לתופסנו בירושלים, ביקשו כי נבוא לחיפה, לבסוף התפשרנו על ת"א ומכיוון שלצפורה הרצאה בהרצליה הערב קבעו לבקשתנו את הארוחה בשעה מאוד מוקדמת. השתתפו גם מנהל משרד פיק"א בארץ, ראו ואשתו. פיק"א מחוסלת לחלוטין, המשרד מתפרק, גוטליב חוזר לפריס, ראו אינו יודע מה יהא עליו. חשבתי מי יודע מה מבקש גוטליב ממני - אך לא, אינו מבקש דבר, ורק רצה להיפרד, לאחר כל שנות שיתוף הפעולה, בעצם דווקא מלפני קום המדינה. לעומת זה יצא כי בהזמנתו כיוון את השעה מבחינתי כי באמת דבר נכבד לי אליו. צפורה קמה ונסעה מייד עם תום הארוחה וכשעברנו לטרקלין המלון פתחתי בשלי, הרציתי את עניין האנציקלופדיה החקלאית וביקשתי השתתפות הגונה מעיזבון פיק"א. התשובה הייתה כי פיק"א אינה קיימת עוד, חסלה ונתחסלה, אלא קיימת ועומדת משפחת רוטשילד, זו שבלונדון (האלמנה [דורותי אשת ג'יימס]) וזו שבפריס [שבראשה גי ר'], והיא דווקא מעוניינת לסייע לחיי תרבות בישראל והצעתי תובא כמובן לפניהם אך אין לצפות להכרעה בחודשים הקרובים, ובבוא מועד יודיעני גוטליב למען אגיש תזכיר. מכאן ואילך הייתה שיחה על דא ועל הא והצרפתית נשמעה לי הפעם ועם הפרידה אמר גוטליב דברי הערצה שנגעו עד הלב.

חזרתי הביתה ואירחתי לחברה עם ג'ילאס כבד-הפה, ממתין לצפורה שנתאחרה בהרצליה. באה וסיפרה מוצאותיה וחשקה נפשי במשקה קר או באבטיח צונן ויצאנו לרחוב וגילינו בסביבתנו משהו מעין מזנון והתיישבנו ליד שולחן על המדרכה ברחוב אבן גבירול ומייד יצאה בעלת העסק אשר שמה קלרה נקרא עליו, והשמיעה קריאות עליצות והתייצגה כמי שהייתה חברת קבוצת שילר וגם בעלה היה חבר שם והתגלגלו הדברים כך שיצאו והסתדרו בעיר, וכאלה החיים ומה יש לעשות, והיה להם קפה בכיכר דיזנגוף והיו סרים אליהם ב"ג ורמז וגולדה ושז"ר ואחרים, ורק אני משום מה מעולם לא הופעתי, ומה נעים להם וכו'. ביקשנו אבטיח אך מה שניתן לא הצליח והוצעה לנו קסטה ואכלתי ושבעתי.