יום ה',  18/7/1957

בבוקר יצאתי לת"א. המאמר הראשי ב"הארץ" דורש פיטורי סהר - grob und kurz [קצר וגס] כמו שאומר הרי סַאקר. לפי מובאות מתוך פסק הדין לגבי יחזקאל הכלולות במאמר נראה באמת כי נסתם עליו הגולל.

בבואי לע"ע הייתי עד וקורבן להתפרצות היסטרית של משורר גדול בישראל - זלמן שניאור. בא לתבוע רובי עלבונותיו בשל הפרות חוזים ופיגורי תשלומים ואי-עמידה בדיבור והזנחות פליליות ובלבולי מוח - וכל הטענות הללו נאמרות בשצף קצף והוא הריהו חולה אנוש וממש יורק דם והוצג ככלי ריק ובא עד פת לחם ממש, הכל דברים שלשימעם, מפורש יוצאים מפי גדול משוררי הדור, תצילינה אוזני השומע. נתכוון לברר כל אלה איתי וכשנתברר לו כי לא זו בלבד שלא קראתי את שני תזכיריו לע"ע - אחד מהם מלפני 3 שנים! - אלא גם על קיומם לא ידעתי, וכן כי לא היה לי מושג על בואו הבוקר ואין אני מוכן להיכנס לשיחה איתו בטרם אקרא את התזכירים, ודווקא בנחת ולא בחיפזון, ואז אזמינו, אבל על מנת שנברר את הדברים בשקט ובלי עצבנות - פרץ מפיו סילון חדש של חימה שפוכה ודברי ריתחה עד שאמרתי לו כי אם איננו רוצה לשוחח איתי אין לי טענות נגדו והריהו חופשי. סוף סוף נרגע וקבענו פגישה ליום ב' בבוקר. דרישותיו הן כי נוציא כל ספריו מחדש ונוסיף עליהם אך ספק רב אם תוכל ע"ע לעמוס בנטל כה כבד. עם זה הוא שניאור והדברים ידועים.

נתקבלה סוף סוף תשובת לבון על פנייתי בעל פה ושני מכתבי. חברי הוועדה המרכזת ישבו על המדוכה - דגרו ודגרו והמליטו ביצה קצת יותר גדולה אבל כזו שבשום אופן אין בה כדי להשביע ולו במידת מה. קודם הקציבו 30,000 ל"י לשנה. כנגד זה דרשתי 100,000 ל-1957 ו-150,000 ל-1958. עתה הם מציעים 50,000 ל-57 וכסכום הזה ל-58 וכן ל-59. כדי לעשות רושם מדובר במכתב על הקצבה של 150,000 ל"י לשלוש שנים. שוב זוהי מיטת סדום - חבלה בכל התוכניות ומחנק גמור. קראתי את המנהלים והיצעתי כי נדרוש את הסכום המוצע לשנתיים, זאת אומרת עד סוף 58 ואל נדאג עכשיו ל-59. יש בזה ירידה ניכרת מצידנו - מ-250 ל-150 א', אך אם נקבל סכום זה נסתדר איך שהוא ועליו עלינו להתעקש.

בין ע"ע למפלגה - ברית נכדו הראשון של דוד תדהר ב"אסותא". הזמינני במיוחד ולאחר שהשבעתיו תמרורים כל השנים במונעי ממנו "אסכמה" ל[היכלל כערך ב]אנציקלופדיה שלו, החלטתי לפייסו במעשה ידידות והלכתי. מאוד נהניתי ממסיבה זו. הקהל הרב היה "בהיר" מאוד ולבו טוב עליו. נפגשתי עם כמה ותיקים, בני ת"א, שלא ראיתים זה עשרות בשנים. בין השאר היו כאן פרופ' נחום סלושץ מזה ורבקה אהרונסון מזה. המוהל, רופא חרד ובעל הדרת פנים, הפליא לעשות בהטעמת התפילות והברכות בקול רם וברגש רב, והעוגות היו מעשה חושב!

במפלגה ישבתי עם כל המטפלים בפגעי בית שמש - מיכה שביט, יצחק שפירא ו[דוד] בצלאלי. תינו לפני את שיגעונותיו של נאמן וכל גינוניו הפרועים. טענתי כי אף על פי כן הוא "מנוע" ומכל מקום אין להחליפו עכשיו. נענו לי וביטלו את ישיבת הערב וקבענו בירור ליום ג'.

אחר הצהריים ניגשתי במרץ להכנת ספרי על המסע באסיה. הישגתי מ"דבר" את כל הגיליונות בהם הופיעו פרקי היומן, והנה הם עשרים במיספר. אגב כך התברר לי כי קיבלתי בשכר סופרים בעד פירסום הפרקים האלה סכום מזעזע - 2,000 ל"י (יש להניח כי אצטרך לשלם ע"ח סכום זה כ-600 ל"י מס הכנסה ומאין אמצאנו בבוא מועד, כי בינתיים הכסף יוצא?). הבאתי איתי מירושלים את היומן עצמו וכאשר חשבתי מראש, נוכחתי לדעת כי במסירת הקטעים לדפוס נהגתי בתחילה חומרה יתרה, והייתי מקפיד לבחור רק קטעים שאין בהם תוכן מדיני כלשהו, ונמצא שדנתי לגניזה חומר רב שהינו מלא עניין, ושלפי אמת המידה שנקטתי במרוצת הזמן הריהו כשר בהחלט לפירסום. מכל פרשת השבוע הארוך והגדוש בבורמה, עתיר פגישות ושיחות וחוויות ורשמים, הוצאתי לפירסום רק את הביקור בפגודת-השלום ואת הסיור בחבל שאן. עתה ראיתי את תיאורי הפגישות והשיחות ברנגון באור אחר לגמרי - חומר מלא עניין, שעומד בו טעמו למיקרא הרבים. התחלתי מעתיק עמודים עמודים ונוכחתי כי הספר כולו יעלה על מה שנתפרסם עד כה אולי כפליים. פירוש הדבר, כי לפני עבודה רבה בהתקנת ספר זה לדפוס.

ארוחת ערב עם שרה ומוליה [עמנואל] רסין בביתם.

סרתי אל שאול ושרה וביררתי עם שאול פרשת מכתבי ברל מכרך א' ואילך, שעריכתם נמסרה לקוֹלֶר והוא מקדיש לה רק זמן מועט שבמועט, שכן אינו מסכים בשום פנים להפסיק עבודתו בוועה"פ ולמרבה הצרה הוא ידוע חולי ומבלה שבועות בבתי חולים.

כל הימים מעיקה עלי הרגשת מצפון כבד שלא נתתי דעתי על מאורע גדול במשפחה - הולדת בת להלה. גם לאחר הופעת נכדתו הראשונה של יהודה - בתם של שלמה ורנה שרת ב' - לא ביקרנו עדיין בנווה ים. בלילה צלח עלי רעיון לנסוע מחר אחר הצהריים לנווה ים ולשוב משם ישר לירושלים. בישרתי את התוכנית לצפורה ולעדה וקיבלתי אישורים והסכמות לשיתוף פעולה. אפשר גם יהודה ייסע איתנו.