יום ג', 16/7/1957
בע"ע נפגשתי עם ד"ר אורבך הזקן מחיפה, מכרי משכבר, ועם בנו (מתרגם ספרו) דניאל אור. היבעתי באוזני המחבר כמה השגות על הגדרות שונות שהוא נקט בספרו והיה לנו ויכוח על כמה מהן. הספר בכללו מעניין אך יוצא דופן בכמה ממסקנותיו וזר ברוחו הכללית.
שרה רסין באה לבקש תעסוקה ציבורית. יש לה פנאי ורצונה לשרת.
במפלגה קיבלתי לשיחה את מוריק. נקעה נפשו מ"דבר" וממעמדו הוא בתוכו. בא לשאול בעצתי אנה יפנה. אמרתי כי אברר סיכויי עיסוקו במפלגה. הוא בחור חושב אם גם אינו מבריק למעלה מן המידה, אבל מאוד ישר ובר-לבב. שוב שמעתי נהי על המצב הפנימי ב"דבר".
בית המפלגה הומה ורועש כולו ממעמד רמתיים אמש. נראה כי אנשי המקום התלהבו מאוד. כל זה לא הפריע לנציג "דבר" לסלף רעיונות פשוטים בתכלית שהיבעתי. אריה נשר בא להביע הערכה מיוחדת על שהצלחתי לנצל את מלחמת הבחירות לשם מתן שיעור באזרחות לעולים החדשים. בכוח שבח זה סחט ממני הסכמה להרצות עוד בכינוס אזורי אחד לנוער.
אמש באותה אסיפה נתתי עיני באישה בריאת בשר וידועת עמל שישבה מוקפת טף, ספק בבלית ספק מרוקנית. אמרתי לעצמי: עלי לדבר כך שאישה זו תבינני, ואם היא תבין - הכל יבינו. והתחלתי מסביר מדוע לא תיתכן אחריות בחיי ציבור בלי מפלגות, אבל מדוע רע הדבר ואין אחריות ציבורית אם יש מפלגות רבות מדי. ראיתי כי הבינה. ואחר כך הסברתי מדוע אין סיכוי לציונות בלי מעמד עובד אך גם מדוע אין סיכוי למעמד העובד בלי ציונות - רעיון מהפכני, חדש ומחודש - וראיתי כי הבינה. אבל היום כשפתחתי את "דבר" נוכחתי לדעת כי נציגו האינטליגנטי של עיתון זה ברמתיים לא הבין את הדברים וגיבב בדוחו הבלים ורעות רוח!
לפי העיתונות היה אתמול יום רב-תוכן בכנסת - יומו של ב"ג. אגב תשובה לשאילתות או להצעות לסדר היום גילה דעתו במפורש בעד קשדי"ף עם גרמניה ואמר דברים בוטים כלפי סוריה. שוב אמרתי לעצמי כי מוטב לי להפסיק את אחיזת העיניים שבחברותי בכנסת. אם ביום כזה אני נעדר מהבית - מה בצע בנוכחותי בימי קטנות? אך הן דווקא ביום זה, שהוא יומו של רה"מ, מנוי וגמור עמי לא לנכוח. מה בצע איפוא בכלל בהישארותי חבר הכנסת?
אחרי ארוחת הצהריים בא יהודה נדיבי לתנות סיבלו ומישאלתו. בעבודתו [כמזכיר כללי] בעיריית ת"א באו מים עד נפש - קיפוחי סמכות והשפלות בעבודה וחתירה זדונית לחסלו. עלי להושיעו ולעזור לו להיכנס לשירות החוץ. בגיל זה!
ב-4 יצאתי לי לירושלים. הנהג יצחק עוסק בימים אלה, שעה שהוא פנוי ממני, בהובלת תיירים מלוד. מישהו שלח מארה"ב מיטען של בובות לחלוקה בארץ והוא שהוביל כבודה זו לת"א. רחש לבו דבר טוב ובחר את החמודה שבהן מתנה לאורית. הבובה כלילת פאר וכשהעלתיה בבואי ירושלימה לדירת סימה ויוסף צהלה הקטנה מהתפעלות ומייד דבקה בה.
בבית מצאתי מכתבים מנורוק ומדובר - עוללות הדי התלהבות מביקורנו המוסיפים להגיע אליהם מכל קצות אוסטרליה ומניו-זילנד.
כתבתי סוף סוף מכתב תודה רחב-יריעה למושל "השטח הצפוני" ולרעייתו, אשר בביתם התארחנו בדרווין.
בערב קבלת פנים אצל שר המשפטים [פנחס] רוזן. פנה לפני זמן ושאל אם רצוי לי הדבר והחלטנו לענות בחיוב. רק ביקשתי שלא יזמין את כל השרים, לבלתי תיהפך המסיבה להוצאת רה"מ מהחשבון. בכל זאת הזמין יותר מדי שרים אך באו רק [זלמן] ארן, [משה] שפירא, [משה] כרמל ו[מרדכי] בנטוב. הופיע גם הנשיא. כן היו כמה משופטי בית הדין העליון, היועץ המשפטי [גרשון] אגרון, [זאב] שרף ועוד. בין השרים שהוזמנו ולא באו הייתה גולדה. [יוסף] שפרינצק ונחום גולדמן הופיעו אך חזרו לוועה"פ [הציוני] בטרם החלו הדיבורים. רוזן פתח בקילוסים - סיפר לא במעט חן על השתלשלות יחסינו והרים על נס שליחותי בסוכנות ובממשלת ישראל וההשפעה הרבה שהייתה לי על המדיניות ותמיכתו העקיבה בעמדתי. בבואי להודות לו לעו דברי כי באמת הייתי נרגש ועברתי מייד להרצאה על אוסטרליה וניו-זילנד שיצאה משוכללת מכל קודמותיה.
