יום ג',  9/7/1957

 

 

היום חוזרים הילדים מאנגליה.

בע"ע ישיבה עם חיים הלפרין על האנציקלופדיה החקלאית - מיפעל שהוא יְזַמוֹ וכבר הושקעו בו שנתיים של עבודה וכ-25,000 ל"י. לחיבור הערכים גויסו 120 מדענים, שניים עובדים בקביעות הריכוז החומר, יש בעיות קשות של עריכה מדעית ולשונית, מוכן כבר חומר לכדי שלושה כרכים, בסה"כ יצאו שבעה והמיפעל כולו יעלה בוודאי כחצי מיליון ל"י. הכוונה לרתום את משרד החקלאות, הסוכנות וההסתדרות. גם האוניברסיטה תיתן שמה.

התחלה של סכסוך חדש בתוך ע"ע - או בין ע"ע וההסתדרות - לרגל הקמת מרכז מיוחד להפצת ספרים מטעם ההסתדרות הבא לנטול לידיו את מימכר ספרי ע"ע. יש כאן איזה בלבול מינהלי וכל הגישה נראית לי כמופרכת לחלוטין.

כמפלגה ראיון עם [מיכאל] אריאל, עורך "ל'אינפורמסיון", העיתון הצרפתי היומי של המפלגה. עיתון זה חיסל כבר את "d' Israel L'Echo" אך קשה להיבנות אך ורק מחורבנו של זה, משום תפוצתו המצומצמת. גם לאחר הניצחון נפוץ l' Inf רק בכאלפיים טפסים. אריאל הוא גם עורכו של העיתון הרומני של המפלגה, שטיאטא מהזירה שישה עיתונים אחרים, נפוץ עכשיו ב-30 אלף ומכניס רווחים המשמשים לכיסוי גירעונו של הצרפתי. איך מצליח אריאל לערוך יום יום שני עיתונים אלה ונוסף לזה גם שבועון רומני - נשגב מבינתי. הוא עצמו רומני, בצרפת לא היה מעולם, צרפתיותו אינה מושלמת וטעונה עריכה. היה "שומר צעיר" בנעוריו, אח"כ ס"ד, נכנס בשמם לקואליציה עם הקומוניסטים, נשאר נאמן לשלטון גם לאחר שנתפרקה החבילה, הגיע לשמש ציר לקהילייה העממית [הרומנית] ברומא, משם נמלט לארץ, שמו לשעבר מישה לוין, הראה לי דרכון דיפלומטי רומני בו הוא מופיע בשם זה. בא לערוך איתי ראיון למען הגיליון המיוחד של העיתון שיצא ב-14 ביולי והכתבתי לו משהו על שליחות ארצות אסיה בהשגת השלום בין ישראל והעולם הערבי.

המשוררת האידישית ברכה קופשטיין, היושבת בארץ, ורבים משיריה החיוורים נתפרסמו בתרגום עברי, באה לבקש על הוצאת קובץ בע"ע.

אריה נשר, הממונה על ההסברה, מלא מרץ וכוונות טובות אך ניבצר ממנו להעמיק שורשים תוך מאמץ של רצון טוב בלבד, בא לבקש "אבהות רוחנית" והופעות בכינוסי נוער. שוב עניין העלול לבלוע אותי ולהסיח דעתי ממלאכת הספרים אשר לפני, אך אינני יכול להתעלם ממנו.

הביתה לארוחת צהריים עם צפורה. היא באה לת"א הבוקר והירצתה על ביקורה באוסטרליה ובניו-זילנד בישיבת ההנהגה העולמית של ויצ"ו.

היו צלצולים מעברים שונים על מועד בוא "תיאודור הרצל" לחיפה והיה צורך לתאם עם הורי רנה בשכונת בורוכוב ועם מוסיק בבי"ס פו"מ. יצאנו ב-2.15 נרגשים ורוננים. אספנו את סימה ויוסף מגבעתיים ואחזנו דרכנו צפונה. בדרך ערכתי התייעצות עם יוסף על ספרים. הוצאתם והפצתם. שמחתי כי כמה מהנחותי העיוניות נתאשרו על ידי איש המעשה. בחיפה היגענו למשרד "צים" ושם מצאנו את מוסיק ותמר, אמיר ואילן, משפחה זוהרת והקטנים דרוכים בציפייה. שאלתי את אנשי "צים" אם אוכל לצאת בסירה לקראת האונייה ולעלות עליה ובתגובה לזאת באה הצעה נדיבה ורבת-השראה להשיט את כל חבורתנו בסירת מנוע לפגישה עם האונייה מחוץ לנמל. ההתלהבות הייתה עצומה. הוסענו לנמל והורדנו לסירה וחצינו את הנמל ויצאנו לים הפתוח כשהוא רוגש במקצת וגליו מעלים צמרירים. אך עקפנו את שובר-הגלים והנה לקראתנו "תיאודור הרצל", תפארת צי ישראל המסחרי, אוניית ה"שילומים" הגדולה, כלולה בהדרה, מבהיקה בלובנה על פני כחול הים ומול השמש המפיזה אותה בקרניה, והריהי כולה בניין אדיר, צחור וגאה, בוקע ומתנשא מעל לתהום המים. נזכרתי ואמרתי לתמיק כי כשהייתה קטנה, והארץ אחוזה בלהבת מאורעות הדמים, ונמל יפו מושבת, ונמל ת"א אך זה נפתח על ידי הקמת מזח עלוב, נאמתי לכבוד המאורע בגן התערוכה בת"א וסיימתי נאומי לאמור: "יום יבוא ונמלי הארץ ישוקו אנשים עובדים, שטופי שמש וזיעת עמל; ושטופות שמש תשלוטנה אוניותינו הלבנות על פני ים התכלת". הנה האונייה הלבנה שלנו השטה שטופת שמש על פני ים התכלת!

כשהגענו קרוב לאונייה היו כל סיפוניה מלאים אדם - חוזרים ועולים - ורבים הכירוני והריעו והניפו ידיים וכובעים וממחטות. כל זה היה שפיר אך היכן הילדים שלנו - אותם לא ראינו. צעקתי: איפה הילדים שלי? ומישהו ענה משהו - לא שמענו בדיוק. בינתיים ניגשה הסירה עד לאונייה ממש והיה שם סולם חבלים משורבב וכהרף עין אפשר היה לטפס בו ואנשי הסירה שאלוני אם ברצוני הדבר ומצדי הייתי מוכן להרפתקה אך הנשים הרימו צעקה וגם מוסיק יעץ לא לנסות וכבשתי יצרי. שטנו חזרה במקביל לאונייה, מתרחקים ומתקרבים, ונכנסנו יחד לנמל עד שסוף סוף הופיעה החבורה המרובעת שלנו והיכרנום היטב היטב, ארבעתם שחרחרים ומובהקים, ולא היה גבול לעליצות משני הצדדים, מלמטה ומלמעלה.

כשחזרנו לנמל נגזר עלינו להמתין זמן רב עד שניגשה סוף סוף האונייה לרציף ונעגנה ונקשרה והורד הכבש. עלינו בו ולמראשותיו מצאנו את המשפחונת כולה. פני כל הארבעה הבהיקו בריאות והקטנים בייחוד נראו תאווה לעיניים. יורם גדל והבריא ואורית נתעגלה עוד יותר בפניה ובאברי גופיפה.

הורדת החפצים ומציאתם ושחרורם ממכס והובלתם אל מחוץ לנמל נעשו במהירות למופת. היה מאמץ מיוחד לסייע לנו וגם נוכחותו של אזרח מור הייתה לברכה. יצאנו במכונית מלאה אדם - שמונה נפשות פרט לנהג. בצאתנו נפרדנו מהמשפחה השנייה שחזרה לנווה-מגן בטנדרו של מוסיק.

ישבתי ליד הנהג, ומשהחל יורם מטריד אביו בשאלות על כל מה שראו עיניו בדרך - העברתיו לצדי והתחלתי משכילו: זה זית וזה אקליפטוס, ומניין בא אילן זה ארוך השם ומה היה תפקידו בתחילה, ומדוע נטשנו אותה שיטה של ייבוש ביצות ועברנו לניקוז, ומה פשר הברושים הנטועים צפופים לאורכו של פרדס כלפי הים ומחצבה זו הפעורה במידרונו של הר מסולע מה דינה. רקע הידיעות של בן שמונה זה, אשר איפשר קליטתם המהירה והברורה של המושגים החדשים שניתכו בשפע על ראשו הקטן, הפליא ברחבותו ובגיוונו. עבריתו הצטמקה במשך שנותיו בנכר ואילו אנגליתו התפתחה עם גידולו ולכן התנהלה פעולת ההסברה בשפה הזרה. כששאלתיו על המחצבה – קַעַר עמוק זה בהר מה פישרו, אמר שמא מטאור פגע בהר. וכשהסברתי לו כיצד פותחים מחצבה ולשם מה, הפטיר: mine" air-open an quarry is so" [ובכן מחצבה היא מכרה פתוח] והפליג בהשוואות מה בין מיכרה למחצבה מבחינת ביטחון העובדים שבהם, והעלה בחקירתו כי הצד השווה שבהם הוא כי בשניהם תיתכן מפולת, בעוד שסכנת חנק מהסתננות גאזים ממאירים קיימת רק במיכרה בלבד ומייד סיפר כיצד משמשות ציפורים אמצעי בוחן בידי כורים להופעתה של סכנה זו והמשיך בגילויי השכלתו כמעיין המתגבר.

התעכבנו בחדרה לארוחה קלה והמשכנו דרכנו בואכה חולון. שמחתם של הישישים על שזכו לראות בשוב נכדים ונינים לא ידעה גבול. לירושלים אחזנו דרכנו בחשכה גמורה. יורם נרדם בהניחו ראשו על ברכי וישן כל הדרך. הגענו ב-11 והורדנו את הכבודה ליד ביתם של יוסף וסימה. כך נסתיים בהצלחה ובשעה טובה מיבצע "ושבו בנים לגבולם", לאחר שנעדרו מהארץ ארבע שנים, מהן עשו שלוש בארה"ב ואחת בלונדון ובאוכספורד.

כרגיל מצאתי בבית דואר רב, רובו קש, עיתונים וחוברות ומיעוטו מכתבים של ממש. נצטברה על שולחני ערימה גבוהה של מכתבים מחייבים תשובה והתחלתי עונה עליהם.

ב"אקונומיסט" מצאתי מאמר מעניין על שלושה ספרים צרפתים המלאים הרהורי תשובה על המדיניות הלאומית באלז'יריה והזמנתי את כולם.