יום ב', 1/7/1957
הגילוח הופסק על ידי שיחה טלפונית עם שרה ג. מילין מירושלים. היא מוכנה לבוא לת"א לשיחה. הודעתי לה נחרצות כי לא אוכל לעזור לה אלא אם כן תקבל עזרה מהממשלה. אני בא בחשבון כמסייע נוספות ולא כתחליף.
קראתי כי דן פינס נבחר יושב ראש לאגודת העיתונאים. אני עומד להרצות מטעמם בבית סוקולוב בליל שבת זה. פירוש הדבר, כי ד"פ ישב ראש? זוהי בעיה מוסרית רצינית ביותר. דיברתי טלפונית עם הרצל ברגר. הבין היטב אך לא ידע לשיח עצה.
בע"ע מהבוקר. ישורון קשת בא להציע רובי כתביו ואת עזרתו בכלל. נתן א' הביא לי ספר שיריו ["עיר היונה"]. לא פיללתי למתנה זו וכבר עמדתי לקנות את הספר, שהופעתו בגדר מאורע, אך טרם הגיע לירושלים. נתן כתב: "למשה שרת, למעוף כוחו ועומק חרישו, לאחד השמות המפוארים של תקופת התחייה". חמש המילים האחרונות נדושות אך ארבע הקודמות מביעות. התייעצתי עם נתן על תרגום אוסף השירים הרוסים של אחד היהודים החוזרים בתשובה בבריה"מ. הכוונה היא לכנס פגישה של כל הבאים בחשבון למלאכת התרגום ולחייבם עליה. שלחתי מכתבי הזמנה ל-8-7.
אצל פנחס לבון בוועה"פ בענייני כספים של ע"ע. נכחו גם ענבי וגרשון לוינסון. הנחתי על השולחן סיכום המצב התקציבי למחצית השנייה של 1957. ההוצאה המשוערת: ספרים חדשים 50 אלף [ל"י], מהדורות חדשות של ישָנים 45, השקעות ל-1958 25, מינהל 60, דירה נוספת 10, בסה"כ 190 א'. ההכנסה: ממכירת מלאי 35, מספרים חדשים 25, ממהדורות 20, הוקצב כבר 30, בסה"כ 110. חסר 90 א'. אמרתי כי מכאן יש להסיק על הצרכים ל-1958 - זאת אומרת לפחות 150,000 ל"י לשנה שלמה. הסברתי כי אפשר לגרוס חידוש ע"ע בשתי דרכים: לקיים את ההוצאה איכשהו משום כבוד המסורת על מנת שתסתפק במועט ותוציא בכל שנה מספר ספרים מובחרים שלא יביישוה - או לעשות את ההוצאה מכשיר כביר של יצירה תרבותית ומיפעל השכלתי, המיועד להרים קרן הרוח בישראל ולהרים קרן ההסתדרות בעולם הרוח, לשמש בית יוצר רב-כוח ותנופה, המרכז סביבו סופרים ואנשי רוח, משרת את הציבור ומאפשר ביטוי לכישרונות בוקעים. אם בחרה ההסתדרות בראשונה - אזי לשווא פנתה אלי; במקרה זה שימשתי בשורת שווא ואמצעי של אחיזת עיניים. אך אם בחרה בשנייה כי אז עליה לדעת את המתחייב: הקצבה שנתית גדולה המאפשרת תנופה רחבה. לוינסון אמר כי חשבו על 30,000 כהקצבה שנתית. צחקתי ואמרתי לפנחס כי אם זהו המצב כי אז הנני מוכן לנטוש את ע"ע היום - אלא אם כן אראה את ההוצאה כמפעל אישי שלי ואתחיל בעצמי לגייס כספים. פנחס הבין היטב את הבעיה וביקש שהות של שבוע להתייעצויות עם חברים אחרים בוועדה המרכזת.
שאלתי את פנחס לסיכויי גמר השביתה ב"אתא". אמר כי אמש, לאחר מו"מ מייגע, ניצנצה תקווה כלשהי ומחר ייפול הפור - אם להסדר או להחרפת הסכסוך שפירושה סגירת המפעל. לדבריו מתעקשים שותפיו של מולר - ג'ק גרי ואלי קירשנר - עוד יותר ממנו עצמו. בייחוד ממאיר אלי בסרבנותו לכל פשרה. שאלתי אם אין זה לדידם עניין של שליחות - להבקיע אחת ולתמיד את חומת המגן נגד פיטורים שרירותיים. אמר כי בהחלט זהו הרושם. ב"ג שוחח שעה עם אלי והעלה חרס. חלף הרהור במוחי - שמא אנסה מזלי להשפיע עליו? עם זה דיבר פנחס בשצף קצף על התנהגות חברינו היקרים במועצת פועלי חיפה, הממשיכים בתעתועים מבישים. המיבצע המהולל האחרון הוא פירסום מיסמך כוזב של פועלים מומחים שנכנסו למפעל וכאילו מצאו כי המכונות מחלידות והמיתקן כולו עלול להתחבל ללא תקנה. מולר דרש חקירה וזו נערכה על ידי ועדת מומחים משותפת של הטכניון ומשרד מסו"ת. מצאו כי להד"ם - הכל שפיר ותקין, אין שום סימן לחלודה ושום סכנה אינה נשקפת. ההודעה המזויפת נתפרסמה בכוונה תחילה להסעיר רוחות השובתים. עם שמיעת סיפור זה נתעוררה אצלי שוב שאלה שחשבתי עליה כשנודעו לי תעלולים קודמים של אלמוגי ושות' - אם ראוי לי להרצות מטעם מח' התרבות של מועצת פועלי חיפה. לדעת פנחס מוטב לי לדחות את הופעתי. הצטרפות שני ספקות כאלה ביום אחד - אם להופיע על במת אגודת העיתונאים בת"א עם יושב-ראש אשר רימה אותי ואת כל ישראל [בטענות על קשרים שקשר, כביכול, עם יהודים ברוסיה, שעל יסודם נסע לארה"ב] ואם להיענות להזמנתה של מועצת פועלים גדולה ועל ידי כך להעניק חיפוי למעלליה - היה בה משום ביטוי למחנק המוסרי הנותן אותותיו בחיינו.
אחה"צ עברתי סוף סוף על צרור גיליונות "דבר" המהווה פער בין אלה שקיבלתי בבנגקוק ובין אלה שהתחלתי לקרוא בשובי.
ב-5 במפלגה מועדה עם ועדת הנוטרים. הופיעו ארבעה ותיקים. כוונתם "להנציח את מפעל הנוטרות" - קודם כל על ידי הוצאת ספר. "מערכות" מוכנה לטפל בדבר אם יישָקלו על ידה 3,000 ל"י. קיבלתי עלי לברר אפשרויות. הסכמתי לעמוד בראש ועד - העשרים?
ישבתי עם הוגו על תוכנית ביקורו של אוואט: מטעם מי ומתי ואיפה הארוחות ומה ההרכב בכל אחת. לכתחילה הודעתי כי לא אשתתף בארוחה הממשלתית - בהנחה כי ב"ג יהיה המארח. עכשיו מתברר כי המארח הוא [פנחס] רוזן. עלה בדעתי שמא אזמין עצמי לארוחה זו ואשא בה את נאומי לכבודו על התפקיד הבינלאומי שמילא בהקמת המדינה ואילו בארוחה המפלגתית אדבר על קשרינו עם תנועת הפועלים האוסטרלית.
חזרתי הביתה וכתבתי יומן. נפל דבר: הנהג יצחק, המטפל כל הימים האלה בשיפוצה של "ווקסהול" שלנו ובמכירתה, בא להודיע כי יש קונה המוכן לשלם 5,400 ל"י, אבל יש להחליט על כך מייד. מסכום זה ינוכו דמי עמילות במיכסת 2.5% - הווה אומר 135 ל"י. לדעת יצחק, אילולא השיפוץ לא היינו מקבלים בעד המכונית אף 4,000 ל"י. השיפוץ עלה כ-600 ל"י, זאת אומרת המחיר הנקי שאנו מקבלים עכשיו הוא לפחות 800 ל"י יותר מקודם. השמאי של משרד התחבורה העריך את המכונית ב-4.800 ל"י, הרי ששוב יש כאן עודף של 600 ל"י. יש לזכור, כמובן, כי גם יצחק צריך לבוא על שכרו עקב כל הטורח שטרח. ניסיתי לצלצל לצפורה ולא השגתיה. יצחק דחק לקבל תשובה מייד והרהבתי עוז בנפשי לאשר את המכירה.
ניגשתי למלון "דן" לראות את אברהם וג'ויס ריכטיגר, האורחים מלונדון. ריכטיגר, "פועל ציון" ותיק, משמש עכשיו באיצטלה של נשיא הסתדרות ציוני אנגליה המאוגדת. הוא גם ראש החבורה המגישה לי "ווקסהול" חדשה במתנה. התפלא כי קובי לא קיבל את המכונית להסיעה איתו לארץ - לדבריו הוא סידר את העניין והשאיר הרשאה. על כל פנים יברר מה קרה בשובו.
משם נסעתי אל אלי קירשנר וביקשתי להכניס בלבו מורא שמים. אמרתי – האמת - כי אין אני שליחו של מישהו אלא של מצפוני בלבד. איני נכנס לגופו של עניין ולא לי לשפוט מי צדק ומי לא. ידעתי רק אחת כי אם לא יושג הסכם יבוא אסון – סגירת המפעל ותוצאות לא ישוערו למשק. הסכם ייתכן רק בדרך הפשרה, שהיא והיא בלבד עיקר התבונה בחיים ציבוריים. על כל הנוגעים בדבר להתרומם מעל לעניין עצמו ולראותו באספקלריה הרבה יותר רחבה. כן חובה היא לקבל דינן של עובדות חברתיות, המקודשות על ידי מסורת ומושרשות בהכרת ההמונים. אפילו אינן הגיוניות, לזכותן הוותק הציבורי. לתקן את המעוות שבהן אפשר רק בהדרגה, לא על ידי עקירה. דברים אלה חלים על בעיית פיטורי הייעול שבהן נעוץ עיקר עוקצה של המחלוקת. אם אפשר להשיג התקדמות כלשהי לקראת קבלת העיקרון הזה, יש להסתפק בה ולא לדחוק את הקץ.
אלי הקשיב רב קשב אך הגיב בהרצאה רבת היגיון וכיבדת משקל. הצעות נמיר אינן פשרה אלא בעיקרו של דבר קבלת דרישות הפועלים. מהצעות אלו אין כל תזוזה. כל מאמץ של שיכנוע מצד הבעלים נתקל ב"לא ייתכן" של הצד שכנגד. הם נדרשים להגדיל שכר כל הפועלים לפי מיכסת התוספת שניתנה בתעשייה כולה וזה מבלי להתחשב בעובדה כי לפני התוספת הכללית שילם "אתא" שכר יותר גבוה לפועליו מהנהוג בשאר מפעלים ומבלי להביא בחשבון את התנאים הסוציאליים העדיפים הנהוגים אצלם – לדוגמה: קיום מיסעדה של ביהח"ר שהארוחה עולה בה 240 פרוטה וביהח"ר מוציא עליה 100,000 ל"י לשנה. אין להיענות לדרישות אלו של הגדלת שכר מבלי להעלות את המחיר במיכסה שאין ביהח"ר יכול לעמוד בה. תוצרת "אתא" נמכרת בעיקר להמוני העם ואֵי ההיגיון והצדק בייקורה? פיטורי הייעול הם יסוד היסודות. יש להם מתחרה בהולנד על שווקי אירופה. בביהח"ר ההולנדי, שמיתקנו דומה לשל "אתא", עובדים 26 אחוז פחות פועלים מאשר אצלם. היכן העוול הסוציאלי - לפטר פועל בלתי יעיל ולהפחית את מחיר התוצרת או לייקר את התוצרת בשביל ההמונים? ההסתדרות מסרבת לדבר על פיטורי ייעול ומוכנה לקבוע רק אפשרות של פיטורים "לשם צורכי המפעל", אבל מניין הביטחון כי הבוררות תתחשב אז בצורכי הייעול ואם תתחשב כי הפועלים לא יערערו? ברור כי הם יתחשבו תמיד בנסיבות האנושיות - ותק, גיל, מצב משפחתי וכו' - אפשר לסמוך עליהם שאינם שותי דם פועלים לתיאבון, אבל הדגש החזק מוכרח להיות מוצג על הייעול - בלי זה לא תיתכן פשרה. ואחרי הכל, לא זה הסעיף היחיד. אורב להם עוד מוקש חמור - בעיית תשלום דמי השביתה. את אלה בשום אופן לא ישלמו. הם יודעים היטב כי גם ההסתדרות חושבת את השביתה למיותרת ותולה את קולרה בצווארו של אלמוגי שהקדיח את העניין מתוך חשבון אישי. בתוקף איזה צדק ידרשו מהם תשלום שכר בעד ימי הבטלה? קיצורו של דבר, הוא רואה שחורות.
אמרתי לו שוב כי אם יחוסל המפעל יעמדו כל האחראים לכך למשפט הציבור. השאלה לא תהיה אז מי צדק ומי לא צדק, אלא הציבור יחרוץ משפטו כי כל הנוגעים בדבר אשמים באסון. מוכרח להיעשות מאמץ עליון למנוע כישלון כזה.
בלילה טילפנתי לצפורה על מכירת המכונית.
טרחתי בסידור פגישת חסידי אולפן-עקיבא למחר בערב, לטכס עצה על מניעת חיסולו, אך שולמית טילפנה כי עמי אסף השיג מארן ייפוי כוח מלא לפתור את הבעיה כראות עיניו. גם עמי אסף ראה בדיווחו של ניר, המגביה את הסכום הדרוש עד 10,000 ל"י, בעוד שלמעשה די ב-5,000 ל"י, מזימה להביא לידי קטילת האולפן. עמי אסף מבטיח לסדר את העניין.
עד שעה מאוחרת כתבתי יומן אוסטרליה - נשאר פער של 19 יום. אחר כך גמרתי לקרוא את הרומן היפני "אש בעמקים" - ספר מזעזע, רצוף בלהות נפש וערפילי סיוטים.
