יום ה', 27/6/1957
מהבוקר בע"ע. קיבלתי מההנהלה הערכת תקציב ל-1957 - יחסר לנו סך 80,000 ל"י. היגייס הוועה"פ סכום זה, כשהוא שקוע עדיין במאמץ לכסות את הגירעון העצום של ע"ע משנים עברו? אך אם לא יגייס - ואם לא יכין לפחות 150,000 ל-1958 - מה הטעם להחיות את ע"ע ולהתחייב מחדש כלפי הציבור על מפעל ראוי לשמו?
איש רביבים בא לקבוע מועד לחנוכת בית התרבות ע"ש אליהו.
ביקרתי בדפוס "הארץ" כדי "לעדכן" במידת-מה את השכלתי במלאכת הדפוס, אשר מאז נטשתי את "המקצוע" ב-1931 צעדה צעדי ענק קדימה. הוראיתי מכונת "מונוטַייפ" והשתדלתי לעמוד על נפלאותיה. אגב כך ראיתי שיכלולים חדשים בהדפסה - מכונה המדפיסה בבת אחת בשני צבעים על נייר כרום. הזיווג של צילום אמנותי עם הדפסה משוכללת הרנין מאוד. הדפוס כולו, שעובדים בו כ-150 איש, על שני אגפיו, העיתוני והמסחרי, עושה רושם של מפעל מאורגן כהלכה וזהו ללא ספק גם עסק מכניס. השתמשתי בביקור זה גם לשם "לחץ מוסרי" להחשת צאתו של הספר החדש הראשון של ע"ע בתקופתי - "המדבר והארץ היעודה".
אפרים ברוידא בע"ע. הציע עוד ספרים לתרגום. יעץ לכבד ב"ספרים החיצונים" של מי"ב את מוסד ביאליק. המריץ להתקשר החלטית עם ס' יזהר על ספרו הגדול. שוב העלה הצעה על הוצאת "מולד" על ידי ע"ע בתמיכת המפלגה.
לארוחת צהריים עם סם רוטברג ויוליאן ונסקי ב"דן". לא למדתי ולא לימדתי דבר.
אחר הצהריים ישבתי במפלגה. עם יהודה אלמוג בענייני "אגודת מצדה", עם הוגו מורט על קשרי חוץ. משם הביתה ול"בית ברל". השרון, על אף החום, במלוא זיוו. "בית ברל" עצמו כלול בהדרו. היה זה ביקור סתם, בפעם הראשונה, לראות את הבית במהלך עבודתו הסדירה. ניסיון זה הצליח ושמחתי על יוזמתי. ביקרתי בשיעור אחד במכון - מינהל ציבורי - ובשני שיעורים בסמינר לנוער: טבע ופסיכולוגיה. נהניתי מאוד, בייחוד בסמינר, הן מרמת ההוראה הן מערותם והבנתם של התלמידים. הסמינר הוא למדריכים מתוך יישובי עולים ופרברי ערים ויש כאן, כמובן, קיבוץ גלויות שלם, אך עדיין לא נציגי העלייה של השנה. אחד המנצחים על הסמינר מטעם "הנוער העובד" סיפר על המאמצים הכבירים הנעשים עכשיו על ידי "חירות" ואחה"ע לכבוש את נוער הפרברים. "חירות" הקימה שישה מועדונים ביפו, החזות מאיימת ביותר.
בצאתי מב"ב אספתי מהכביש נער מרוקני מתלמידי הסמינר. פנה אלי מליד הנהג ואמר: "כל כך טוב שבאת אלינו, אנחנו רק שומעים עליך אבל עכשיו סוף סוף ראינו את פניך היקרות. הלוואי והיו עוד עשרה כמוך במדינה!"
מצופית לנתניה לביקור באולפן עקיבא. כאן ראיתי קיבוץ גלויות אמיתי, מוותיקים בארץ ועד לעולי פולין החדשים, כָּלוֹל שבטי ישראל המזרחיים, בכללם בבלים ותורכים ומצרים - חבורה נאה ומאירה פנים. שולמית הייתה מאושרת ואף על פי ששפעה כל הזמן התלהבות יתר ו"עלתה על גדותיה" לא היה ספק בכנותה ובאהבת הציבור אליה. זמן רב נמשכה הצגת התלמידים אחד-אחד - כל אחד סיפר על עצמו - ואחר כך סיפרתי אני משהו. בתוך זה הייתה שירה, ביחידות ובציבור. כתבתי אחר כך בספר האורחים כי מציאותו של אולפן זה עולה על תהילתו, וזו האמת.
חזרתי לת"א בשעה מאוחרת וטילפנתי לצפורה על המוצאות אותי.
התחלתי לקרוא את ["אש בעמקים"], ספרו של שוהיי אוּקא היפני. יצחק שנהר המנוח הספיק לחוות דעתו נגד תרגום הספר, אשר עם הקריאה בו התברר כי עיקרו לא עלילה אלא חיטוט עמוק בנפש ובאמת ספק אם יהיה לו "שוק" אצלנו.
