יום ג', 25/6/1957
בדירה שוב מבוקה. פועלים עבדו מהבוקר במירוק הרהיטים ובהתקנת רשתות הברזל של המרפסת. מילא המירוק הוא מלאכה שקטה אך הטיפול ברשתות חייב דֶפֶק רב ונסירה חרקנית.
משה [אחי חיים] וייצמן מת. [שחקנית "הבימה"] אינה גובינסקה מתה. הסורים צלפו נמרצות את משק גדות בחולה. נפגעה ונהרגה אישה בת כ"א. מצרים החליטה לדרוש מכל אונייה העוברת בסואץ התחייבות כי לא תעגון בשום נמל ישראלי, שאם לא כן תוכנס ל"רשימה שחורה".
הופעתי עם צפורה בישיבת הנהלת הסוכנות למסירת דוח על אוסטרליה וניו-זילנד. זלמן ישב ראש. מחברי ההנהלה נכחו ברני, אייב, דובקין, שרגאי, קול, גרוסמן, צבי לוריא. ישבו גם [ישעיהו] קלינוב, [ד"ר יעקב] מלמן ואחרים. דיברתי כשעה וצפורה מילאה אחרי בחן רב ובהתרגשות - לאו דווקא מההופעה אלא בעיקר מהעניין עצמו.
ביררתי עם זלמן עניין כתבי מי"ב ועם קלינוב עניין ספר ארלוזורוב.
אחה"צ ניגשתי לכנסת ומצאתיה שקועה בשיעמום. שוחחתי עם יזהר ס' על הוצאת ספרו ["ימי ציקלג"] בע"ע. זהו חיבור של 1,000 עמוד, כתיבתו נמשכה שבע שנים, הוא עוסק עכשיו בעריכת הכתב-יד, מזהירני כי הספר יהיה כבד-קריאה, שכן באלף עמודים אלה מקופלים רק ימים ספורים ונמצא שיש פה בעיקר חוויות ואין עלילה.
צפורה נסעה בינתיים לפתיחה החגיגית של בי"ס קפלן בקריית האוניברסיטה. נפגשנו אחר כך, אצל לוריאים, במסיבה לכבוד מרים ואדי טאוב שהגיעו לארץ. עם כניסתי ראיתי את פולה ב"ג יושבת בהרחבת הדעת על כורסה גדולה. ניגשתי והושטתי יד בכל האדיבות והנדיבות. אחר כך ישבנו אני וצפורה על המרפסת והיו סביבנו אנשים. נכנסה גולדה לחדר, ראתה אותנו כהרף עין אך לא ניגשה אלא התיישבה בתוך החדר. אף אנו לא ניגשנו אליה. ברור כי היא במצוקה, אך איני מרגיש חובה לצאת מגדרי כדי להקל עליה.
בשובנו הביתה הלכה צפורה לישיבת אילנשי"ל. פתאום טלפון מלשכת רה"מ: רה"מ מזמינני לארוחת ערב במוצאי שבת לכבוד ראש ממשלת סינגפור. נדהמתי אך כבשתי עצמי ועניתי מייד כי לצערי איני יכול לקבל את ההזמנה. לא בדיתי שום תירוצי שווא ולא אמרתי מדוע. הבחורה אמרה: "רה"מ ודאי יצטער מאוד". אמרתי כי גם אני מצטער מאוד.
אחר כך בא אלישיב להבטיח פגישתי עם לים יוּ הוֹק, אשר אני שהזמנתיו לראשונה לבקר בארץ, כאשר נתקבלתי אצלו בסינגפור. אמר: "הן תהיה בארוחה של מוצ"ש!" כשאמרתי לו כי לא אהיה, הוריד ראשו. ביררתי כי פנחס ספיר עורך לו ארוחת צהריים בת"א ביום ו' והיצעתי עצמי כשותף לאותה סעודה.
מאוד נסערתי מהזמנת ב"ג אשר לא היה לי מנוס מדחייתה. מה הוא מעלה על דעתו - כי מותר לו להתעלל בי [בפרשת "גבעת חיים"] ולעבור אחר כך לסדר היום על ידי הכנסת אורחים, כביכול? עד היכן מגיעה קֵיהותו ביחסי אנוש - עד כי אינו תופס כי אין אני מוכן לדבר עמו אף לא לברכו לשלום. ברור כי דחייתי את ההזמנה תעשה רעש ותהיה לשיחה. אין לי ברירה - מוטב היה לו ולסובבים אותו להבין כי אין להזמינני.
גמרתי סוף סוף את ספרו של מונסרט - 600 עמוד - ספר מפתיע ומוזר, קשיח ואנושי כאחד, מבריק ועם זה נטול רוח חיים, מלא בחלקו האחרון תיאורי זוועה על האכזריות השטנית של הכושים בהתקוממותם. איני סבור כי הספר בא בחשבון לתרגום.
כל שארית הערב כתבתי יומן.
