יום ה',  20/6/1957

 

 

תאילנד בנגקוק - רנגון

 

 

צפורה יצאה ב-7 לטיול עם מירופולסקים על פני תעלות בנגקוק - בעיקר כדי לראות את "השוק הצף". קמתי עכור-נפש בגלל הנאום השנוא. טילפנתי ליעקבסון: "האומנם עלי להרצות?" אמר: "אינך חייב כלל, האנשים יתאספו ואפשר יהיה להודיע כי אינך מוכן לדבר, שום שערורייה לא תהיה, רק אני אצטרך להתפטר כיוון שהרצאתך סודרה ביוזמתי, ובשבילי זה פחות מעמסה אחת". המצב היה ברור ולא נותר לי מנוס.

בעיתון שוב תקרית דמים ברצועה. מכונית של כבי"ל עלתה על מוקש. חייל יוגוסלבי נהרג. שלושה נפצעו. מה יאמר עכשיו טיטו לנאצר? כן בעיתון תמצית דוח ועדת או"ם על הונגריה - מיסמך מזעזע.

בשבתי לארוחת בוקר הופיעו יהודית מלמד ואדגר שור, שניהם יהודים אמריקנים, שהתיידדתי אתם וחיפשתים לשווא כל יום אתמול. מדוע לא הודיע להם יעקבסון על מועד בואנו? מפי נודע להם כי הם מוזמנים הערב לארוחה איתנו אצל יעקבסון. שורים לא יוכלו לבוא, מדוע לא הודיע להם יעקבסון בעוד מועד? הכל כנהוג בבנגקוק.

חזרתי לחדרי וכתבתי יומן. צפורה חזרה מהטיול בסירה, שכבה לנוח ואחר כך יצאה עם יהודית מלמד וגב' שור לארוחת צהריים.

ירדתי כמובל לטבח. באולם-אוכל נפרד, מחוסר קירור, שולחנות ערוכים בצורהT  התחילו מתאספים חברי "רוטרי". רבים הצהילו פנים - זְכָרוני מקודם. רבים היו פנים חדשות. שוב אותו נסיך-פרופסור ועוד הוד רוממותו אחד. שוב הממונה הבורמני הזערור והנמוש בגופו ובדיבורו, והממונה ההולנדי שהיה מזכיר ראשון בירושלים, ענק וצנום, מתנודד כברוש תמיר, והציר או הממונה הפורטוגלי הכרסתן והשתקן שהיכרתיו לראשונה בדֶרבַּן אשר בדרום אפריקה, וכמה יהודים שהיכרתי ואמריקנים ואנגלים וסיאמים, בכלל האחרונים אותו עורך דין חסיד שהזמינני אז לביתו. בתוך אלה שניגשו לברכני לשלום בשעת הגשת המשקאות שלפני הארוחה הופיע בחור מגוהץ ומכופתר ומסורק והפטיר בעברית ברורה: "שלום אדוני, שמח מאוד לראותך!" חלה בי רתיעה ושאלתי מניין הוא. ענה ללא כל סימן של עצירה פנימית: "עזבתי את הארץ לפני שנה, עכשיו אני פה". "מה אתה עושה פה?" - "עובד בחברה אמריקנית". - "מה עשית בארץ?" - "הייתי קצין יחסי ציבור של 'אל על'". - "מאיזו ארץ אתה?" - "מגרמניה". - הכל נעשה ברור, יותר לא שאלתי, הרימותי עיני והבטתי מעל ראשו ושתקתי. הוא עמד תוהה ואובד עצות, חיכה למוצא פי שלא בא, עד שהבין כי אין לו ברירה אלא להסתלק.

היושב-ראש היה מרצה ליחסים בינלאומיים באחת המיכללות. הנוהג הוא כי על הנואם לא להאריך דיבור למעלה מ-20 דקה ויש מסתפקים ב-15. אחרי ההרצאה אין שאלות. הקהל היה רב מכרגיל – כ-200 איש, אולם מלא. נושא נאומי היה חדש ומחודש - ישראל ובעיותיה. אך לדידי היה משהו חדש במיבנהו ובכל אופיו, משום הקיצור והכיווץ.

אמרתי כי בקום מדינת ישראל לפני תשע שנים היו לפניה חמש משימות יסוד:

א) עיצוב מעמד של אומה עצמאית וריבונית לעם היהודי בארצו ובמשפחת העמים;

ב) יצירת מקלט נאמן לכל יהודי הזקוק לו;

ג) פיתוח הארץ למען תכיל אוכלוסייה הרבה יותר גדולה על רמת חיים הוגנת;

ד) מתן אפשרות לרוח היהודית להתגלם במעשי יצירה;

ה) השגת שלום ושיתוף עם הארצות השכנות.

 

סקרתי תמציתית מה הושג בארבעת הכיוונים הראשונים, ציינתי כי המטרה החמישית מאיתנו והלאה ומניתי גורמים המבטיחים שלום לעתיד לבוא, אף הם חמישה:

1) הזמן המרפא כל נגע;

2) היכזבות הסיכוי להכריע ישראל בכוח;

3) זהות צורכי היסוד של המוני העם בארצות ערב ובישראל - כאן דוגמת השיתוף בין ישראל ובורמה הרחוקה; 4) גיבוש דעת קהל בעולם כולו בעד שלום במזה"ת;

5) התפשטות ההבנה באסיה כי טובת ארצותיה מחייבת מניעת תמיכה מהסרבנות הערבית לשלום, שכן היא פותחת פירצה להתערבות זרה ומשמשת עילה למלחמה עולמית.

 

כשסיימתי והעפתי עין על השעון ראיתי כי דיברתי בדיוק 20 דקה - מ-1.10 עד 1.30. אחד ה"רוממויות" אמר דברי תודה קלושים והקהל כולו קם על רגליו. החלו לחיצות הידיים והתשבחות. יעקבסון היה מאושר. במקצת נקפני לבי על העולמות שהירעשתי - אכן לא בלי הצדקה, נוכח כל מה שעבר עלי וההתפוקקות הגמורה שהיגעתי אליה. היו שאמרו כי עוד לא היה כנאום הזה ל"רוטרי" של בנגקוק. מכאן נמצאנו למדים על רמתם של הנאומים הנשמעים כאן. החברים עצמם הירבו לדבר על השיעמום שמהלכים עליהם רוב הנואמים האורחים. הפעם ציפו למשהו מיוחד, לכן התאספו ברוב עם, ואכן לא נתאכזבו.

חזרתי לחדרי והמשכתי ביומן עד שחזרה צפורה. אז התחלנו לארוז - בהכרזה הדדית חגיגית כי אנו עוסקים במלאכה ממארת זו בפעם האחרונה במסענו הארוך והמפותל הזה. כל המזוודות הורדו למטה. פינינו את החדר ושילמתי את החשבון. ברגע זה הוגשה לי מעטפה גדולה ועבה: הידד! הגיעה חבילת העיתונים מהארץ. שמחתי כמוצא אבדה יקרת ערך. באו שוֹרים והובילוני לביתה של יהודית מלמד. באו גם מירופולסקים ובילינו שעה ארוכה בחברת יהודים-אמריקנים אלה (לא אמריקנים-יהודיים כגולדים!). שור קלע מאוד בשאלותיו והיה ער מאוד בהתעניינותו. הכל חולמים על ביקור בארץ - מעבר לביקור אין החלומות מרקיעים. לפתע התקיפני: מדוע איני כותב את זיכרונותי? זהו פשע. אני משמש אוצר לידיעות ולחוויות כאלו שאסור כי ילכו לאיבוד. אני מתחייב באחריות חמורה מאוד על ידי הזנחה זו. וחלילה לי לדחות את המלאכה. הנה אני חוזר לארץ - אתיישב נא מייד לכתוב. הוא מקווה לבוא לארץ תוך מחצית השנה הקרובה והוא ירצה להיווכח כי אכן התחלתי בעבודה.

גם עם שור דיברתי על מעמד ארה"ב בסיאם וגם הוא תינה את הסבך ללא מוצא. השלטון מושחת וחסר ישע, מתבזה השכם והערב, כפיפותו הגמורה לארה"ב משפילה אותו עוד יותר מזה ומפרנסת את השנאה לארה"ב, כתומכת בו, מזה.

מבית יהודית שוב לבית יעקבסון - צפורה עוד לא הספיקה להבליג על ממדי המוזיאון הזה המשמש משום מה בית מגורים. מצאנו שם חבורה יהודית - קיבוץ גלויות בזעיר אנפין: יהודי אנגלי וזוג יהודי-אמריקני וזוג אשר הבעל בו אמריקני והאישה ישראלית וזוג אשר הבעל בו חלבי והאישה ביירותית - יצאה מביירות רק לפני חודשים מספר, דוברת ערבית לגמרי כהלכה - ונוסף על כל אלה "יקה" ישראלי מהרצליה הסוחר את ארצות אסיה, קיצינגר שמו, אשר אותו פגשתי במטוס בדרכי מקולומבו למַדְרַס. הסעודה שהוגשה הייתה סינית - אחרי הכל מזונות משונים בטעמם ובצירופיהם, שלכמויותיהם אין כל שיעור, אין אכילתם משביעה מתוך שאינה קצובה ובסופו של חשבון נמצאתָ זולל מהם יתר על כל מידה.

יצאנו לנמל האוויר עם יעקבסונים ומירופולסקים. בדרך סרנו למלון ואספנו את החפצים. יעקבסון הביע בדרך סיפוק נפשו מהופעתי ב"רוטרי", שלדבריו עשתה רושם חזק וחיובי ביותר על אנשי המקום - בין השאר בכיבוש היצר שגיליתי כלפי הערבים.

מטיס "אייר פראנס" שיצא מטוקיו שוב נתאחר. בינתיים הופיעו מרים ואדי טאוב בדרכם מסייגון לקושטא ולארץ. במקום 11.25 המראנו בחצות. מייד התנפלנו על גיליונות "דבר". כעבור שעה וחצי הגענו לרנגון. כאן הייתה השעה כבר שתיים - הבדלים של שעון קיץ. לרגלי הכבש פגשונו [יעקב] שמעוני ואשתו ובתוך בניין נמל האוויר החדש והמרווח - כמעט כל המושבה הישראלית שעשתה רושם נפלא ומרנין ברעננותה וביפי נשיה. לא חדלנו להתפעל מהחבורה הזאת. ביוזמתי צירפו המלצרים שולחן אל שולחן וישבנו שבת אחים גם יחד. מובן כי סיפרתי. משמעוני שמעתי על מיבצעו האחרון של או נו. כאשר חזר לראשות הממשלה, הותנה איתו כאילו כי אינו מתערב בענייני תיכנון - הללו מופקדים בידי בה סווה וצ'וּ ניין. והנה לפתע קם ונשא נאום גדול במעמד רשמי בו מתח ביקורת קטלנית על התיכנון שנעשה עד כה והכריז כי כל התוכניות הקודמות בטלות ומבוטלות ומנוי וגמור עמו להתחיל מחדש.

יצאנו מרנגון קרוב ל-3. צר היה להיפרד מלהקה זו.