יום ג',  18/6/1957

 

הונג קונג - סייגון - תאילנד-בנגקוק

 

 

רובו של בוקר עבר באריזה ובסידור ענייני כספים. צפורה יצאה לקניות בלווית גב' פרנקל. עברתי לאי ה"ק והגעתי למשרדו של הסוחר ההודי, נַגְרָני שמו, המשמש סוכן לטראוורס, עליו הוטל לשמש לי בנקאי ולפרנסני במזומנים. נטלתי ממנו 300 דולר אמריקני לכיסוי הוצאותינו בפיליפינים (210 $), בה"ק ובבנגקוק. רק אתמול נודע לנו כי ה"ק תעלה לנו במעט מזעיר, שכן אנו מתאכסנים ב"פנינזולה" חינם אין כסף כאורחיהם של הכדורים. עם כניסתי למשרדו של הודי זה נפלתי לתוך אקלים של מזג נוח וקצב איטי. חילופי הכספים והחישובים ורישום כל העיסקה והכנת השובר התנהלו כעל מי מנוחות. ראש בית המסחר היה מלא שקט נפשי, מוכן ומזומן לשיחה על הוויות העולם בתוך ההמולה המשרדית שמסביב. הוא מעיירה ליד בומביי - לכתחילה היה ממה שעכשיו פאקיסטן, אך עם החלוקה עקר משם. זה שנים הוא פה, עוסק ביבוא וביצוא, בנו הבכור איתו, האישה וחמישה בנים ובת נשואה באותה עיירה. בכל פסוק שלישי נזכר "מיסטר נהרו" כיצור עליון שאין מערערים על דעותיו ואין מהרהרים אחרי מידותיו. שאלתיו משהו על עתיד פאקיסטן וקיבלתי תשובה כי "מיסטר נהרו אמר" וכו'. שאלתיו לגורל בעיית הלשונות בהודו והתגובה הייתה כי אומנם הודיע פעם "מיסטר נהרו" כי הינדית חייבת ליהפך תוך שנים מספר לשפה כלל-הודית, אבל כעבור זמן אמר כי אי-אפשר להודו להתקיים בלי אנגלית. וכן שוב שוב. ראיתי כי לבו בהודו. יש קהילה הודית לא קטנה בה"ק ויש להם מועדון והם נפגשים. שאלתיו אם הוא קורא עיתונות הודית. לא ברציפות, רק לפעמים מזדמן גיליון. אמרתי כי ודאי קשה לקרוא בארץ רחוקה עיתונות יומית מהבית, אך מה בדבר שבועונים. הנה יש שבועון מצוין בדלהי, "איסטרן אקונומיסט" שמו, ביטאון כלכלי-מדיני. מעולם לא שמע על קיומו של זה והתעניין מאוד. הזכרתי גם את השבועון "Thought" ואף עליו לא ידע. רשם שניהם ואמר כי יכתוב לבנו, תלמיד מיכללת בומביי, לקנות ולשלוח לו. הצטער מאוד כי אין שעתי פנויה לקבל הכנסת אורחים מידו.

סרתי למשרדו של ויטיה צירינסקי. המתין לי שם אחד שפר מהולנד, ודאי יהודי אך לא אמר זאת, בחור צעיר ונמרץ, מרבה דיבור וכולו פעילות. דרש בכל תוקף לראותי פנים. מה העניין? משרדו הוא עסק של ספנות והם באו בדברים עם "צים" - הוא עצמו טס לחיפה וראה את וידרא, ו"צים" מילאה ידם לברר אפשרויות הספנות בשביל ישראל במימי ד"מ אסיה והמזה"ר, והריהם שוקדים עכשיו על המלאכה. אמרתי לו כי שמחתי לשמוע בשורות טובות וברכתי נתונה. הנהלתו רצתה להזמינני לבקר בנמל ולראות את מפעליהם למען אווכח בחשיבותם. אמרתי כי ממילא איני מבין בכגון אלה והרי לדִברי עצמו עתידים וידרא עם עוד מישהו לבקר כאן.

בדרכי למלון קניתי עניבות וגרביים. שבתי לחדר ומצאתי את צפורה. פתאום פישפשתי בכיסי והנה העט הנובע איננו! העט הנובע שוויתרה לי עליו רוחמה משום ציפורנו הדקה, המתאימה בדיוק לכתיבת היומן הזה, ושנתחבב עלי כל כך. הַשְכחתיו אצל ההודי? טלפון לשם - לא, לא נשאר שם שום עט לא להם. האומנם באחת החנויות? אבל לא כתבתי שם דבר. או שמא כייס הוציאו מכיסי באונייה? קשה לשער. אבל העט איננו וחסל. בינתיים הגיעה שעתי לרדת לארוחת צהריים של פרידה עם הורייס כדורי וכבשתי צערי המר.

עם הורייס בדקתי שוב מצבה של ה"ק. האם לא תוכל סין להחניקה על ידי מניעת המזון? לא ולא. ראשית, הודות למפעל התיישבות הפליטים וקידום החקלאות של האחים כדורי מייצרת המושבה חלק הרבה יותר גדול ממזונותיה משייצרה לפני שנים אחדות - בירקות, בבשר חזיר ובתוצרת חלב. אך עדיין צורכת ה"ק יום יום תוצרת חקלאית סינית בסך 2.5 מיליון דולר ה"ק (למעלה מ-400,000 $). יצוא זה מפרנס חבל שלם בסין והוא מכנים לאוצר סין סכום לא מבוטל של מטבע זר. ואחרי הכל יודעת סין כי לא ייבצר מה"ק למלא את החסר מיבוא אוסטרלי. יתר על כן, דרך ה"ק זורמים לסין מיליונים רבים בשנה של כספי תמיכה הנשלחים על ידי סינים ברחבי דרום מזרח אסיה לקרוביהם הניצרכים בסין. וכן משמשת ה"ק פתח ומסווה נוח למסחר היבוא והיצוא של סין עם העולם המערבי בכלל. לעומת זה, אין הסינים שבה"ק מתאווים כלל לשלטון עצמי, ובוודאי לא לסיפוח לסין. לא, אין לחשוש לשינויים מהפכניים במעמדה של ה"ק לתקופה ארוכה. הסכנה היחידה נשקפת לדידו מחזירת הפועלים לשלטון באנגליה. הללו משתוקקים להעניק למושבות את חלב העצמאות יותר משהן מתאוות לינוק אותו. הם נתפסו לעיקרון מופשט של עצמאות ומנוי וגמור איתם להפעילו בכל מקום ובכל מקרה, ללא התחשבות בנסיבות ובתוצאות.

העברתי את השיחה לפסים ישראלים. תיארתי את הבעיה שאנו עומדים לפניה באסיה - המעצורים המיוחדים העומדים בדרכנו ומאמץ החדירה וההסברה שאנו חייבים בו. מכל ההרצאה הזאת ביקשתי להקים בסיס להתקפה עליו ועל אחיו, למען יקציבו סכום הגון לספריות יהודיות וישראליות במיכללות אסיה ולמילגות שיאפשרו חילופי תלמידים בהיקף רחב. אך הוא נכנס לאמצע דברי והזכיר כי דניאל לוין כבר דיבר איתם על תוכנית מעין זו והם הקציבו כבר סכום למילגה אחת וביקש לדעת עם סידור זה יצא לפועל. נוכחתי כי בניסיוני לערוך עליו ועל אחיו התקפה רבתי החטאתי את המטרה ואמרתי כי עוד אתקשר איתם בעניין זה. אגב הזכרת דניאל לוין הוא העתיר עליו שבחים - על אנשים כמותו אפשר לסמוך כי ידעו איך להתנהג. מי ייתן.

דיברנו עוד על כמה עניינים ובין השאר התבטא בזלזול רב על בורמה - ארץ נחשלת ובטלנית, השחיתות עודנה נפוצה בכל עד לממשלה ועד בכלל! אומנם או נו ישר בתכלית ואולי עוד אחד או שניים מחבריו, אך בהחלט יש שרים בוצעי בצע, והעיקר - אין להם מושג מה עליהם לעשות, חיבור תוכניות לחוד ועבודת יום יום לחוד והעניינים נתונים בבלבול. הודיתי מאוד לו ולאחיו על הכנסת האורחים שלהם במלון והוא ענה כי אלה הם דברים של מה-בכך ומובנים מאליהם ונפרדנו, כמובן, בידידות חמה.

חזרתי לחדר ושוב פישפשתי למצוא את העט והעליתי חרס. לא נותר לי אלא לצאת לרחוב המצולהב ולחפש לי "פרקר" חדש דק ציפורן. כל בטלנותי בקניות באה כאן לידי גילוי יעיל ביותר. איבדתי זמן בלי סוף עד שמצאתי חנות שיש בה עטים למכירה וכאן התבלבלתי בין דגמים שונים של פרקר וניסיתי ציפורנים שונים ולא ידעתי באיזו לבחור עד שהחלטתי לשים קץ לעינוי הזה ולקחתי מה שלקחתי. בשובי למלון פגשתי את ג'ואן צירינסקי. כששמעה כי קניתי עט, ודווקא "פרקר", ספקה כף: הן ויקטור סוחר בעטי "שפר" ומשנודע לו כי אבד לי עט החליט להביא לי עטים לבחירה. הרי שאזכה כשני עטים!

חזרתי למלון ומצאתי את משפחת אברהמס יושבים וממתינים - האב והאם והבן. פגשנום במועדון היהודי ולמחרת טילפנו ומאוד ביקשו פגישה נוספת. מוצאם בגדאדי, כל ימיהם ישבו בשנחאי, האב היה שם ראש וראשון, עתה גלו לה"ק, נחלתם לא שפרה עליהם, משתוקקים לעלות ומהססים - מה יעשו בארץ והיש עוד חפץ בהם. המשפחה אצילית. הזקן איש תורה, מתבל שיחתו האנגלית במילים עבריות ובפסוקים מהמיקרא ומפרקי אבות, יום יום הוא עובר על דף גמרא ושמח לקבל ממני היתר להסתפק במשניות. האם הביאה לצפורה מתנה - מפת שולחן סינית יקרה, שהוציאה אותה מן הארגז, בו מקופלים שרידי עושרה בשנחאי. הבן נחלץ משנחאי בשבועות האחרונים ממש ועודנו תוסס ושופע בהתפרקות מחוויותיו שם. הפעם מצאתי איש שדיבר נמרצות ונחרצות על המצב בסין. ודאי שהעם משולל חופש כלשהו וכן אין כל ספק כי הוא סובל מזה נוראות ומלא מרי. כל הדיבורים המחוכמים כי בין כה וכה לא ידע עם זה חירות בחייו הם הבל ורעות רוח. לשעבר היה כל אחד חופשי לעשות ככל העולה על רוחו ועתה הכל רתוק וכפות ומשועבד. יתר על כן, המדינה כולה ריגול ובילוש והלשנה. מי שרואה חברו עובר עבירה ואינו מודיע זאת מייד לרשות נחשב לפושע יותר חמור ונענש יותר קשה מהעבריין עצמו. חטיבת החיים האיתנה והמשומרת בסין התפרקה: המשפחה פרוצה והרוסה ומפוררת לחלוטין. הילדים חייבים להלשין על עבירות אבותיהם והמשטר כופה עליהם להיות מורדים בסמכותם של ההורים. משמתבגרים הילדים ועומדים על דעתם וחדלים לשמש כלי שרת בידי הרשות ונמנעים מ"מסירות" - מייד יוצא עליהם הקצף והם מוגלים למרחקים בתואנה כי עזרתם דרושה באיזה מחוז נידח לשם ארגון העזרה לאיכרים שם וכיוצא באלה. הארץ כולה מועקה ומצוקה, תאניה ואניה. גם אין הבן בטוח במידה כזו ביציבותה של ה"ק - מחצית התושבים שיכורי התלהבות מעלייתה של סין, נשבעים אמונים למשטר הקומוניסטי מבלי דעת מהו.

לא כל התיאור הזה נתקבל על דעתי. נכון כי לשעבר היו הסינים חופשים לסחור ולעבוד כרצונם ועתה נשללה מהם חירות זו. אבל נכון גם עוד דבר, והוא כי לשעבר היו חופשים לרעוב ולגווע ועתה - לפחות כך אומרים - הכל עובדים ואוכלים. אשר לה"ק מרבית תושביה פליטים מסין, ועוד בורחים משם, וכיצד ייתכן כי יהיו במיכסה כה גבוהה אוהדים לסין? ללא כל ספק יש בתיאור גרעיני אמת, אך לא כולו משקף את המציאות נכונה.

עלינו לסיים את האריזה והנה בהסירי חפצים שהיו מוטלים על אחת המיטות אורו עיני ופרצה מפי קריאת צהלה: "עטי נמצא!" איזו בהלה הקימותי ואיזו טירחה נטלתי על עצמי והכל לשווא. ניזכרתי איך בשהותי הקודמת בה"ק איבדתי את המשקפיים ומצאתים והנה הפעם שוב קרה לי פה כדבר הזה. בינתיים הופיע ויטיה והעניק לי עט "שפר" יקר ומפואר. הרי שיצאתי מעסק ביש זה ברווח כפול ומשולש – בשלושה עטים תחת אחד.

סגן-המנהל הרוסי של המלון הובילנו במכוניתו לנמל האוויר. ליוונו צירינסקי ויהודי משונה אחד, רייס שמו, מוצאו מצ'כוסלובקיה, נשלח פעם על ידי "באטה" לפתוח חנות נעלים בה"ק ונתקע פה. עכשיו הוא בעל בית דפוס ומו"ל של מדריכים ושאר פירסומים על ה"ק, האנגלית שבפיו רצוצה להפליץ. בתוך השאון והמרקחה שמסביב התיישב על ידי ובאנגלית שהייתה מלאה חידושי לשון מזעזעים ביקש להימלך בדעתי אם יקבל הצעה המונחת לפניו: הזמינוהו לשמש מנהל לחברה כלכלית חשובה באי טימור, באיי הודו המזרחית, שהינו עד היום מושבה פורטוגלית - עסק של מקורות נפט וגידולי קופרה ועוד כהנה. השיקול היחיד שיניעו לקבל את ההצעה הוא טובתה של ישראל. אם יתברר לו כי יש סיכויים לחזק את ישראל על ידי אספקת חומרים מאותו אי, הריהו מוכן לִגְלות לשם! נסתם חזון ממני.

המראנו ב-4.30. במטוס נפגשנו עם הרב ממנילה, אשתו וארבעת ילדיו, החוזרים לארץ. כן מצאנו במטוס זוג אמריקני העושה דרכו לסייגון. הוא בעל עסק הנדסי גדול, אדי טאוב עובד אצלו, קיבל על עצמו תיכנון מפעל של חישמול בדרום וייטנאם, מלא טענות על הצרפתים שבכל תקופת שלטונם החזיקו את עם הארץ בשפל המדרגה, לא הכשירו מתוכו אנשים לתפקידים טכניים אלא שמרו הכל לעצמם, ואף עכשיו הם מוכנים ומזומנים לקבל משרות תוך ניצול אי-כושרם של אנשי המקום.

פנה אלי במטוס צרפתי אחד שהכירני ושאל אם אני הוא זה. הוא מרצה זמני במיכללת הוֹארד בוושינגטון. מכיר היטב את נספחינו הצבאיים. סיפר כי חקר אותם על מסע סיני לכל שלביו ופרטיו וכן חקר את הנספח הצבאי המצרי ופירסם עבודה המציגה את את הגירסות המנוגדות זו מול זו.

בדרך קראתי בעיתון הונג-קונגי כתבה מעניינת ביותר על יפן - תיאור מדהים של גל רווחה כלכלית העובר על ארץ מפתיעה זו, שכרוכות בו סכנות של משבר. כן מצאתי עניין רב בסיפור על נסיגת סין הקומוניסטית מניסיונה להשתלט על טיבט - פקידיה סולקו, כיוון שלא צלחו על מסורתו המושרשת של עם יחיד במינו זה - לאשר מה שקראנו באותו ספר מופלא ששמו "העין השלישית". צפורה גילתה באותו גיליון ידיעה מוצנעת על מותו של "סגן יו"ר הכנסת" חיים אריאב. היה בן גילי, אף על פי שלמד בכיתה שהייתה נמוכה משלי בשלוש שנים. הכרתיו זה ארבעים וארבע שנה.

עם ערב הגענו לסייגון לאחר טיסה של ארבע שעות וצללנו לתוך אוויר חם ולח - כאילו נקלענו לתוך מרחץ מחומם ומהביל. כאן הייתה לנו חנייה מעניינת ביותר. קודם כל מצאנו בנמל האוויר את ידידינו הטובים מרים ואדי טאוב שציפו לנו בלהט רב ופגשונו בהתרגשות. איתם היו עוד שני יהודים אמריקנים: אחד שמו פישל, עושה רושם מצוין, יועץ לממשלת דרום וייטנאם בעיצוב מיבנה השלטון והמינהל של הארץ, ואחד מפורסם ברחבי תבל, [וולף] לדיז'נסקי, אשר בשרתו את ממשלת ארה"ב ביפן, נחשד בשמאליות וביקשו לסלקו ואחר כך חזרו כלפיו בתשובה, והריהו כאן יועץ כלכלי לנשיא דרום-וייטנאם. שני אלה למעשה יועצים אישיים של הנשיא ואנשי סודו ושניהם יהודים נאמנים - פישל יליד ארה"ב ואילו לדיז'נסקי יהודי רוסי, יליד אוּמַן בפלך קיוב, בא לאמריקה רק לפני כעשרים שנה ועודנו דובר רוסית ופרצופו היהודי מובהק ביותר. עד מהרה התברר מעמדם וכוחם בבירה זו - כשהופיע בנמל האוויר פקיד של משה"ח הווייטנאמי, שלוּח לברכני בשם הנשיא ולהביע באוזני צערו על כי אינני מתעכב בבירה זו, כיוון שמאוד חשקה נפשו להכירני ולשוחח עמדי. שני היהודים הטובים הם שעוררו את הנשיא לתת דעתו על ביקורי. ראיתי כי לא טעיתי ברצותי לשהות יום בבירה זו ולבקש ראיון עם ראש השלטון בה ומשנוכחתי בעניין שהוא מגלה בקשר עם ישראל הצטערתי מישנה-צער על כי לא עלה בידי הדבר. חשבתי כי נעשה מישגה מצד מאס"ף באי-כלילת דרום וייטנאם בתוכנית סיורי בסתיו שעבר וכי משה"ח מוסיף לטעות בדחיית היוזמה ליצור קשדי"ף עם מדינה זו. השיקול של שוויון בין דרום וייטנאם וצפון וייטנאם הוא נטול כל ממשות ואין כל טעם להשהות את ההתקשרות עם הדרום עד שיחדרו לתוך המדינה הזאת המדינות הערביות.

על מקבלי פנינו נוסף עוד זוג יהודי אמריקני, גילון שמם - תופעה משונה ביותר: שניהם דוברי עברית, בייחוד היא מיטיבה לדבר כאחת מאיתנו, שכן משפחתה התגוררה פעם בארץ והיא הספיקה ללמוד כמה שנים ב"הרצליה"; השם גילון הוא שם עברי מפורש; ועם זה הוא פקיד בשגרירות האמריקנית בסייגון. אגב, זהו היהודי השלישי שאני פוגש בסיורי זה בקרב שירות החוץ של ארה"ב.

בינתיים נפטר והלך הפקיד של משה"ח. המטוס מטוקיו, בו עלינו להמשיך בטיסתנו, בושש לבוא. משבא התברר כי אין מנועיו כשורה וכי את דרכנו הלאה נאחז במטוס שבאנו בו מה"ק, וזה לאחר שהוכרחנו להוציא מתוכו את כל חפצינו. כן הוברר לאחר זמן-מה כי לרגל כל הפורענויות הללו אכול נאכל את ארוחת הערב פה, בתוך נמל האוויר של סייגון, ולא במטוס לאחר המראתו כפי שנקבע בתוכנית. כל מלווינו פרשו למנוחת לילם וניוותר לבדנו. בארון זכוכית המוצג לראווה מצאתי ספרים אנגלים למכירה. בתוך אלה משך את לבי רומן חדש של ניקולס מוֹנְסַרַט, מחברו של "הים האכזר". שם הספר Head its Lost That Tribe The [השבט שאיבד את ראשו], ועניינו התסיסה שקמה במושבה אפריקנית נחשלת תוך חתירת קבוצה של משכילים כושים לעצמאות אשר הארץ כולה בשום פנים אינה כשירה לה. מחיר הספר בארה"ב 4.95 $ ואילו כאן הוא נמכר ב-3.50 $. קניתיו והתחלתי מייד קורא בו.

טיפלה בנו כל הזמן פקידה צרפתייה של "אייר פראנס", מגויסת מבנות המקום, יפת-תואר ויעלת חן, שופעת מאור פנים. אביה בצבא הקבע הצרפתי והמשפחה נודדת איתו מארץ לארץ. הספיקה לחטוף שנים אחדות בצרפת וכבר דרכו רגליה על במת התיאטרון בתפקידי טירונית, גם הופיעה בסרט או שניים ולדבריה האירה לה ההצלחה פנים, אך פתאום הושלכה המשפחה לפינה נידחת זו והשחקנות ממנה והלאה וכל יומרתה היא עכשיו להיות לדיילת. כמשיחה לפי תומה חשפה לפנינו את נגעיה החברתיים של דרום וייטנאם - ריכוז מופרז של אוכלוסייה בעיר הבירה, המוני משפחות בעירום ובחוסר כל, מובטלות ורעבות ללחם.

 

 

תאילנד

 

 

סוף סוף המראנו ולאחר טיסה של שעתיים נחתנו עם חצות לילה בבנגקוק. אנו טסים מערבה והשעון נסוג אחור מתחנה לתחנה. בזמן הטיסה אנו נהנים מצינת האוויר שבמרום אך ברדתנו שוב סגר עלינו החום הלח עד מחנק. פגשונו יעקבסונים ומירופולסקים - זוג יהודי אמריקני צעיר שהתיידדתי איתו בביקורי הקודם.

האכזבה הראשונה: אין שום דואר בשבילי! הברקתי לרוחמה עוד מסידניי לשלוח הנה מעטפת עיתונים - והנה אינם, ולא ניתן לי גשר לעבור עליו לחיי הארץ.

האכזבה השנייה לא איחרה לבוא. יעקבסון בישר לי איזו תוכנית קבע לי כאן מבלי שאול פי: מחר בערב תתקיים בביתו ארוחת ערב רשמית המחייבת "עניבה שחורה", בה ינכחו סיאמים חשובים, שגריר צרפת ועוד חשובים, ואילו מחרתיים בצהריים עלי לשאת נאום בפני חברי מועדון "רוטרי". התפוצצתי. מי ביקש מידו ומי מילא ידו לקבוע לי מיבצעים והופעות? כתבתי לו רק על סידור פגישות עם מכרים וידידים. פרשת הנאומים והסעודות באוסטרליה הפכה לסיוט ובטוח הייתי כי היא הגיעה לקיצה. מדוע עלי לשאת עכשיו נאום דווקא בבנגקוק? מכל בחינה אנושית אינני מסוגל לזה. התעצבנתי כהוגן ודנתי את יעקבסון המיסכן ברותחין. הודעתי נחרצות כי בשום פנים לא אַרצה ב"רוטרי" ועליו לבטל את העניין מחר בבוקר. הוא נשתתק וחשבתי כי עסק זה מחוסל.

הסעיף השלישי שנקבע הניח דעתי - ארוחת ערב יהודית, בלתי רשמית לחלוטין, בערב צאתנו.

בדרכנו הארוכה העירה במכונית הקונסוליה או הצירות - זאת אומרת המכונית הפרטית של יעקבסון הנושאת עליה את דיגלון ישראל - סיפר לי נציג מדינת ישראל בתאילנד על מיבצעיו הדיפלומטיים האחרונים ובעיקר על ההרצאה היסודית שהירצה במשה"ח הסיאמי על אי-המעשיות של בינאום ירושלים. תמהתי על מרץ זה שהוצא לריק ושאלתיו מה ראה להחיות בעיה שמתה. טען כי הערבים הכריזו על הצורך לחזור להחלטת 1947, והרי בינאום ירושלים הוא חלק בלתי נפרד של אותו הסדר. נשתתקתי כדי לא לגרום לאיש יקר זה עוגמת נפש נוספת. הוא עצמו קובל על שמטילים תפקיד ייצוג על אדם כמותו שאינו יכול להקדיש למשימה זו אלא חלק מזמנו - ועוד הוא מוציא על חשבונו את הידיעון הישראלי המצויר! משה"ח שלנו משלה עצמו אם הוא סבור כי העמדה הישראלית בבנגקוק תפוסה - או, כמדומני, בלשון צה"ל, מאוישת.

כך הגענו באישון לילה למלון "אֶרַוַואן" המפואר וזכינו בחדר לא מרווח ביותר אך נוח למדי ומקורר. הייתי סר וזועף מעניין "רוטרי" ומארוחת הערב המיותרת. שכבנו לישון בשתיים.