יום ב',  17/6/1957

הונג קונג

קמנו כשבחוץ מיטרות עוז ובשמים מתפוצצים רעמים אדירים. אף על פי כן יצאה צפורה להסתכל בחנויות. בעיתוני הבוקר שתי ידיעות מהארץ על הנעשה בצפון - בזו אחר זו - רכב שלנו עלה על מוקש סורי ויש פצועים; מהנדס (?) שלנו נהרג ביריות סוריות מצפון לחולה. ניסיתי להמשיך ביומן. טילפנתי למזכירו הפרטי של המושל לדעת מתי ואיך נבוא ל"ארמון". השליש הודיע כי ישלח מכונית. בשעה המיועדת הופיעה ועברנו בה את המצר.

הארמון כהילכתו. בנוהו היפנים וריהטוהו הבריטים לאחר השיחרור. הכל היה כנהוג וכידוע לנו בעל פה זה מכבר. במבוא פְּגָשָנו השליש ונתן ידו לי ראשונה וקרא לי "סר" ורק אחר כך פנה אל צפורה - ולא להיפך, כפי שהיה עושה צרפתי - ומשהכניסנו לאולם הראה לנו תוכנית השולחן והסביר לנו מי ומי הם יתר האורחים ומייד התנצל כי עליו לפגוש אורחים אחרים עד שנכנסו בעלי הבית ואחרים והחלו שיחות. המושל, סר אלכסנדר גְרַנְתַם, שוטר בנעוריו, שרת במישטרת ה"ק, גמר אחר כך משפטים באנגליה, חזר לה"ק כפקיד, לאחר השיחרור נתמנה מושל וזו תקופתו השנייה "וקהילת המיסחר" המערבית והסינית משדלת את משרד המושבות כי יאריך כהונתו לתקופה שלישית. נראה נוח ונבון ועל כל פנים בקיא היטב בהוויות ה"ק שאין דומה להן על פני כדור הארץ. בעצמו הכריז באוזני: "אנו כאן המשמרת האחרונה של האימפריאליזם - חטיבה יוצאת דופן שכולה שלטון עריצות ללא שום זכויות לתושבים". אמרתי לו כי להם הבכורה העולמית בגידול האוכלוסייה ובצפיפותה (פי 5 או 6 תוך 12 שנה, כשלושה מיליון תושבים על פני שטח 400 מיל מרובע) ואילו ישראל בצניעותה אינה תובעת לעצמה אלא את המקום השני. המושל שאל לממדי העלייה אצלנו והתרשם מאוד.

ליידי גרנתם - אמריקנית קטנטונת, כולה כספית רוטטת, חירשת למחצה הקוראת-שפתיים ואפשר לשוחח איתה ללא כל קושי, פתחה בתאנייה על הילודה העצומה והתמותה הנמוכה שבמושבה זו, ומה יהיה בסופה!

יתר האורחים היו השגריר הבריטי בסייגון ורעייתו, זוג אמריקני מתושבי ה"ק, אם ובתה מפיג'י - משפחה אנגלית היושבת שם מדורות. השגריר שמו פאר קס, שירת בג'ידה, בקהיר ובביירות. אמרתי לו כי הוא מכיר ודאי את ישראל מהצד ההפוך. אמר כי לכן נתן דעתו לבקר בישראל - היה אצלנו בימי כהונתו של [שגריר בריטניה נוֹקס] הֶלְם - ותיקן לעצמו את הזווית. ארוחת הצהריים הייתה קלה שבקלות - קערית-מנגו, חתיכת דג ומשהו מתוק – ונמשכה, עם אקדמות מלין ועמידת-מה שלאחר האוכל - שעה אחת בסך הכל, ואפילו פחות מזה.

נתקבל מברק מסימקה המעביר תגובת יעקבסון למברקי: יש ויש צורך באשרות תאילנדיות. נסענו לקונסוליה התאית עם צירינסקים והצטיידנו באשרות דיפלומטיות ללא תשלום. משם הלכתי עם יהודי ששמו בג, זה עתה יצא עם משפחתו משנחאי, ציוני ודובר עברית אך פניו מועדות לאוסטרליה, לעשות כמה קניות. נכנסנו לחנות ספרים ועל פי עצתו של בג, שהוא יודע ספר ושליט בכמה לשונות, קניתי ספר של פרופסור אוסטרלי אחד על סין הקומוניסטית בשלבי התהוותה הראשונית. כן קניתי ספר זיכרונותיו של פניקאר על ימי כהונתו כשגריר בפקין ועוד טופס של "העין השלישית" – מתנה לדוד וברכה.

חקרתי את בג על המצב בסין ולא היצלתי ממנו דבר ברור. הסינים שבסביבתו רטנו על המשטר, אבל אין מזה ראיה להלך רוחם של האיכרים שהם רובו העצום של העם. עליו אין הוא יודע דבר. נכון כי המשטר בנוי על שלילה גמורה של כל חופש, אבל אין הדבר מוכרח לעורר מורת רוח או בכלל להעיק על נפש העם, שכן מקדמת דנא לא נהנו הסינים מחירות בחייהם, כיוון ששרר משטר בתי-האב וכל חבריו של בית-אב היו משועבדים שיעבוד גמור לראשו. אבל האמת היא כי אין האנשים מאושרים בסין והיה זה מעשה הצלה להיחלץ משם.

אחר הצהרים שוב כתבתי יומן ולתה הוסענו לביתו של המהנדס פרנקל אשר אשתו דבקה בנו אמש ונענינו להפצרתה. משפחה יהודית-רוסית: הוא והיא ואמה הישישה אשר פעם סיימה לימודיה במכללת בריסל. שלושתם דוברי רוסית צחה, הבעל ואשתו חניכי מיכללת חַרבין, הוא מהנדס והיא עורכת דין, בנם הבכור מתחנך באנגליה ובתם הקטנה כאן, וישראל רחוקה-רחוקה, ואף כאן המחשבות על אוסטרליה. פרנקל זה עובד במפעל הבניין של האחים כדורי וסיפר משהו על עוצמתם: להם חברת החשמל של קאולון, ומספנה גדולה, וחברת הדוברות שבין קאולון והאר, ומפעל שיכון גדול וחברת בניין ושני בתי מלון ועוד ועוד, באשר תיפנה שם הם וחרושת הממון עובדת במלוא תוקפה.

ושוב מספרים על הגידול המסחרר של האוכלוסייה ועל הילודה העצומה והתמותה הפוחתת, אבל זירמת ההון תענה את הכל. היא באה בעיקר ממקורות סיניים ובבעלות סינית, מהודו-סין ומבין מיעוטים סיניים בארצות אחרות של דרום-מזרח אסיה, וכן מהפיקדונות שהועברו בעוד מועד משנחאי לאירופה ולארה"ב. ההתקדמות המהירה של התעשייה בולעת את עודף האוכלוסייה ולעת עתה הרווחה הכלכלית בעינה. מעל לכל מרחף סימן שאלה גורלי - הלעולם חוסן זה? ומה אם תקום סין יום אחד ותתבע את שלה - אבעבועה בריטית זעירה זו על החוטם הענקי שלה - הן כל הניבנה והנוצר והמייצר יקומו לה לנחלה בן-לילה. אבל שוב לעת עתה יש לסין כל העניין לקיֵים את המצב הקיָים, ואילו התכסוּת ההשקעות כה מהירה שכדאי להשקיע סכומים גדולים בבניינים ובמפעלים מבלי לחשוש לסכנה קרובה.

לארוחת ערב אצל צירינסקי - הוא קטן והיא גדולה, אבל יחד הם צמד חמד, ושניהם חביבים ביותר. שאר החברה כולם יהודים - זוג אחד רופאים, שהם צאצאי רוסיה מאוּנגלים, וזוג אחד הוא "יקה" מאוּנגל והיא יהודייה אנגלית ממש, ואחד מיוצאי שנחאי שאשתו מתארחת בארץ והזוג פרייס ממנילה הנמצאים בדרכם לארה"ב ומשם לארץ בטרם יחזרו לפיליפינים. שיחות בלי סוף על ישראל ועל סין ועל עולם ומלואו.