הונג קונג - יום א', 16/6/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  הונג קונג - יום א', 16/6/1957

 

 

יום א',  16/6/1957

 

 

הונג קונג

 

 

קמנו ב-8 ואף על פי שישנו כשמונה שעות היינו שנינו עייפים עד מוות.

בחוץ - גשם טרדני, יש סוחף ויש יורד בעצלתיים, אך אינו מרפה. הבאתי את צפורה עד לדוברה. היא נסעה לפגוש את צירינסקים באי ה"ק על מנת לסיירו - הטיול שעשיתי עם כדורי בביקורי הקודם. חזרתי וכתבתי קצת יומן תוך היאבקות עם הליאות הנוראה שבאברים. קרוב לאחת באו גבריאלים ועברנו אף אנו לעבר השני של המצר בדוברה המיועדת למכוניות. מחוז חפצנו עיירת דיג סינית, אשר תוך חוש היסטורי מובהק וכבוד מיוחד לנופי ארצות זרות ורחוקות קראו לה האנגלים אַבֶּרְדִין [עיר בצפון סקוטלנד], וזה שמה לדיראון עד היום הזה.

נסענו מקצה אי ה"ק לקצהו קרוב ל-3/4 שעה. בינתיים חלף הגשם אם גם נשאר תלוי באוויר. העיירה אברדין שוק הומה לו ורחובות מעטים ושוקקים. משני עבריהם בתי עץ, תחתיים שניים ושלישיים, צפופי דירות ומרובי דיירים וכנחילי דבורים או כמאורות שפנים, חזיתם מכוסה כנראה תמיד כבסים תלויים לייבוש, בכל שלוש הקומות בבת אחת, מבעד לחרכים שביניהם מציצות נשים ופועים תינוקות, הכל רוחש ורוקח, שטוף גשם וצלוי-חום. העיירה שוכנת אל נמל ים אף הוא כולו מרחשת ומרקחה של סירות הובלה ודיג השונות בגודלן, מהן המשמשות מעון-קבע לבעליהן ומהן המיועדות רק לשיט ולדיג. הצפיפות בים כמוה כצפיפות ביבשה, האוכלוסייה הסינית שמסביב כאילו נמנית על מין הדוּחיים, וים ויבשה משמשים אצלה כאילו בערבוביה.

ושלמה נקלענו לאברדין זו? נימנו וגמרו הידידים כאן לכבדנו באחת ה"חוויות" היעודות פה לאורחים ולתיירים - ארוחת דגים ושאר בעלי חיים משוּיים מן המים במיסעדה שייטת, שאינה אלא ספינה הצפה על פני ים וסיפונה המקורי והפתוח מותקן למאכל רבים. אל הספינה הזאת יש לעבור מהחוף בסירת משוט. כשהגענו למקום ההפלגה כמעט שקרעונו לגזרים נערות המשמשות סוכנות לסירות מתחרות – חייכו לנו וקרצו עיניים והושיטו ידיהן לאחוז בנו. סוף סוף נפלנו בחלקה של אחת הסירות, נתונה בידי שתי נשים. הללו התחילו חותרות במשוטיהן במעומד כשאל גבה של כל אחת קשור תינוק רך, כמנהג הנשים הסיניות לשאת את עולליהן. עם תנועות החיתור הנמרצות, כשהגב מתכופף ומזדקף חליפות היה הפעוט מיטלטל מעלה-מטה ופנים-אחור, כשכל גופיפו כמרחף באוויר וראשו הקט מתנודד כמחשב להינתק ולנפול. אכן היה זה מראה אשר מעולם לא היה עולה על דעתי כי אפשרי הוא בחיי אנוש.

מצאנו חבורה גדולה מצפה לנו ובמרכזה צפורה. יודעי דבר קבעו את התפריט - מיטבח סיני שכמעט כל מעדניו מפרי הים, ויש בהם מטעמים משוני טעם ומהם שאכילתם כרוכה בלכלוך ידיים ושפתיים, ובסיכומם אין כוחם יפה להשביע נפש רעבה במזון של ממש. אבל קיימנו את כל המיצוות באמונה, כולל ניגוב האצבעות ומחיית הפה במטלית רטובה שהגישו מלצרים לאחר כל מנה לכל אחד ואחד.

חזרנו בסירה ושוב ראינו תינוק מתעופף על כורחו. נסענו עם צירינסקים לבקר את מנואלה עזר, כיום גב' פולר, ואת בעלה קליב פולר העובד כאן בקונסוליה אמריקנית. מנואלה מצפה לוולד ונראה כי נישואיה לאמריקני זה הם בתכלית האושר. הבחור הוא איש חמודות וכנראה מסור לאשתו היהודייה והישראלית בלב ונפש ואגב כך שומר ידידות לישראל שבה שירת מספר שנים.

חזרנו הביתה וכרענו. לאחר מנוחה קצרה הופיע שוב ויטיָה צירינסקי והסיענו למועדון היהודי, בו נאמתי בביקורי הראשון. שוב נפגשתי עם אותם יהודים - קיבוץ גלויות של נידחים המקיימים במפורד חיי תלישות ואפס תכלית בפינת נכר ארעית זו. שוחחתי עם רבים ולבסוף התיישבתי לשיחה עם סיני מכובד שנקלע למסיבה זו, כותב מאמרים ראשיים באחד העיתונים היומיים כאן. ביקש רשות להציג שאלות שלא על מנת לפרסם תשובותי. משהתחלתי משיב מייד הצטרף אלינו אחד היהודים ועשה אוזנו כאפרכסת ואליו נוסף עוד אחד ועוד אחד עד שהוקף השולחן כולו ועד מהרה נוצרו סביבו מעגל שני ושלישי. נהפך מעמד ארעי זה למעין סמינר מדיני על ישראל, שצירו המרכזי היה בעיית השלום. הנושאים לפרטיהם היו בעיות הפליטים והגבולות, שאלת תוכנית הירדן וענייני השיט ולבסוף שורשי הניגוד בין ישראל והערבים והסיכויים לחיסולו.

בינתיים הגיעו לורנס כדורי ואשתו ולאחר גמר ה"סמינר" כיבדונו בו במקום בארוחת ערב כשאיתנו מסובים אל השולחן זוג מזרחי - הוא מחלב והיא מקהיר, שניהם דוברי ערבית, וגברת אחת, כבודה ויפהפייה, פיצ'וטו שמה, בעלה ממצרים והיא ילידת שנחאי מזרע בבל.

כשבאנו למלון קראנו בגיליונות "הארץ" שלקחנו ממנואלה. היו אלה שני גיליונות של יום ו' ולמזלנו נזדמנו לידינו הגיליונות שבהם הופיעו מאמרו של חביב כנען על המצב במפא"י ואותו מכתב למערכת מפורסם אשר עורר רעש כה עצום. מכתב זה אינו אלא מאמר נרחב שקראתיו תוך תערובת של רגשות בושה, זעם ודיכאון עמוק. אין ספק כי זהו מכתב אמיתי - בשום פנים לא מיסמך מזויף, אלא דברים שנכתבו על ידי אדם פנימי במנגנון המרכזי של המפלגה, אם לא חבר-מזכירות ממש כי אם על כל פנים מישהו הבקיא היטב במצב העניינים בצמרת ונתון בעצמו בתוך ד' אמות של עבודת המפלגה במרכזה. מדאיבה ההשתקעות בנרגנויות ובניגודים הפנימיים, המופרזים למעלה מכל שיעור, ומפליצה האווילות המטומטמת המביאה את הכותב לראות בגוסטב שוקן את האישיות הציבורית שאפשר להתוודות ולשפוך שיח לפניה, ומדכאה עד שְאוֹל התמונה הכללית של השפלת המפלגה על ידי הוצאת מַדוויה חוצה בצורה כזו, להיותם למירמס לרגלי זדים.

 

העתקת קישור