הפיליפינים - מנילה - יום ו', 14/6/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  הפיליפינים - מנילה - יום ו', 14/6/1957

 

 

יום ו',  14/6/1957

 

 

הפיליפינים - מנילה

 

 

הבוקר קמנו שנינו עייפים עד מוות מהמאמץ של אתמול - נסיעה של חמש שעות וערב ארוך. צפורה נלקחה לחברת נשים - מעין סניף מקומי של ויצ"ו - לספר על ישראל עם ספל קפה של בוקר, ואילו אצלי נתמזמז הזמן. בדקתי את מצב טיסתנו מכאן ואילך ונתברר כי דרושות לנו אשרות להונג-קונג. סימקה קיבל עליו את המכשלה. הרצתי מברקים - שישה במספר: להורים בחולון, לקובי באוכספורד ולללה בני"י - שבת שלום; לזאב ש"ק בלונדון - להשיג לע"ע זכויות תרגום של "העין השלישית" ו"כך קרה" (ניסיון לתרגם את השם "Episode"); לטאובים בסייגון כי נעבור אצלם בדרכנו מהונג-קונג לבנגקוק; ליעקבסון בבנגקוק - אני מניח כי אין לנו צורך באשרות-מעבר בשביל תאילנד. יצאתי לעשות סיבוב ברגל בקירבת המלון - היה חם ומחניק, המחשבות זרמו באפיקים קודרים, שום התרעננות לא צמחה.

לארוחת צהריים במיסעדה שוויצרית - חברה יהודית, למעלה מתריסר גברים ונשים. המזמין - ג'ק האברר. הפעם עטו ושתו עלי בשאלות - לא הירפו ולא נתנו מנוח. אפשר ג'ק דירבן אותם לאחר אמש ואפשר התעוררו מאליהם. על כל פנים הצמא לדעת היה חריף ולא ידע רוויה ואילו הבורות שהתגלתה אצל אנשים משכילים אלה הבהילה. רק עניין אחד היה נהיר להם - קודם אמרנו כי עזה של ישראל מקדמת דנא ולא ניסוג ממנה ואחר כך קיבלו הדין ופינינו. נדהמו כשאמרתי להם בכמה עלה לנו מסע סיני, כמה הוצאנו על זיון ומה היה גורלנו הכספי אילו החזקנו בעזה. שאר הנושאים היו העלייה מפולין והשוואה בין ישראל לבין דרום אפריקה מבחינת התלות בעבודה הזולה של השחורים מזה והעצמאות של המשק הלאומי הודות לעבודה העברית מזה. ג'ק הודה בלי סוף על כל מה שלמד.

סימקה העניק לי "צרור ידיעות", של .A.F.P ומצאתי בו בשורות טובות, ישועות ונחמות: בוושינגטון רוחשות שמועות והערכות על קירבת השלום בין ישראל וערב - מוסרים מפי דאג המרשילד כי ב"ג אמר לו

ראשית, כי מטרתו היא שלום ולא מלחמה - השמעתם?

ושנית, כי תוך שנה יהיה אפשר להתחיל להתקדם לקראת מו"מ, ובלבד שבינתיים לא יחולו אירועים חדשים שיקלקלו את השורה;

וכן מוסרים כי נאצר רמז להמרשילד על נכונותו אף הוא לחשוב על מו"מ של הסדר עם ישראל תוך תקופה מסוימת - או סתם כזב של הרהורי לב מישהו או שוב תרמית ואחיזת עיניים וסיבור אוזן מצד נאצר. ועוד מוושינגטון, הכל דרך שופר של A.F.P., כי יש סיכוי – הס! רק בלחש, בלי הרים קול - למעבר אונייה בדגל לא-ישראלי מחיפה דרך סואץ דרומה, ואם קרֹה יקרה הנס הזה - הן כדבר הזה לא קרה מעולם, לא כן? - יהיה בזה, לדעת חוגים יודעי דבר, "צעד חשוב לקראת השלום"! וכן יש ב"צרור" רמזים על חידוש הדרישה להחזרת פליטים והבעת סברה כי אין להעלות על הדעת סירוב גמור של ישראל לתביעה זו, אם במילויה יהיו תלויים סיכויי השלום.

כן קיבלתי מסימקה גיליונות אחרונים של "ג'רוסלם פוסט" - עיתונים עבריים חדשים לא ראיתי מיום שיצאנו מאוסטרליה. מכלי שני למדתי מגיליונות אלה על שערורייה חדשה שהתרחשה בארץ: היה בעיתון "הארץ" איזה מאמר של חביב כנען על המתחולל מאחורי הקלעים במפא"י - ריב הדורות, כביכול, והמאבק בין משטר יוספטל לבין קודמיו; והנה בתגובה למאמר זה נתפרסם ב"הארץ" [ב-7.6.57] מכתב אל העורך, כנראה מפוצץ בתוכנו, חתום בעילום שם על ידי חבר המזכירות של מפא"י; מכתב זה, ["חבר מזכירות מפא"י שופך את ליבו לפני עורך 'הארץ'"], המספר כל מיני סודות מן החדר, עורר כנראה רעש רב; צמרת המפלגה טוענת כי הוא מזויף; שוקן מודה כי המכתב הגיע אליו בלתי חתום וכי הוא פירסמו מבלי לדעת את מיהות המחבר; יצא קצף רב על שוקן - האם גם מחוץ למפא"י? - על שנהג לא בהתאם למקובל, רק כדי להזיק למפא"י. "ג'רוסלם פוסט" מגיב במאמר להגנת מפא"י, ב"ג ויוספטל. מכלל ההגנה משתמע כי באותו מכתב היה כלול קיטרוג על ב"ג ויוספטל. הכלל, כדי ביזיון וקצף!

בינתיים, באחד מגיליונות "ג'רוסלם פוסט" תוכן נאומו של יוספטל באסיפת נוער מפלגתית בת"א להצדקת "תורת אייזנהאור" והגנת הצטרפות ישראל אליה. ההסברה יותר מדי מעשית ופשטנית, אפשר לומר מכאנית, לפי סגנונו של יוספטל בהסברת עניינים מדיניים מורכבים הגורם לי מאז אכזבה רבה. לפי לאה בנדור ב"ג'רוסלם פוסט" היה נאומו של ב"ג לביסוס הזדהות ישראל עם "תורת א'" הנאום המשעמם ביותר שנאם אי-פעם, כולו רצוף נוסחאות שגורות, אבל מה מזה? - העיקר הוא כי ב"ג צדק ואין כאן אלא שאלה של שכל פשוט, והכל שפיר ושריר.

למיקרא כל הקטעים האלה נתמלאתי חרדה לשיטוח המחשבה המדינית בתוכנו על ידי ניסיונות לפתור בעיות קשות על נקלה על ידי התעלמות מאופיין המורכב. הצירוף של ב"ג כמייצג יחיד של מדיניות חוץ כלפי פנים ושל יוספטל כמפַשט את תורת ב"ג לעיכול "העם והנוער" - יש בו מגילויי אותו תהליך ההתרודדות במחשבה ובביטוי אשר עליו התרעתי לשעבר כלפי מפ"ם.

לפנות ערב ביקור אצל השגריר האמריקני [צ'רלס] בּוֹלֶן - אחד מדגולי שירות החוץ של ארה"ב, לפני כן שגריר במוסקבה, אשר מינויו למנילה עורר בשעתו פתיעות וניחושים, והאמת הפשוטה היא כנראה כי מינוי זה בא לשקף ולהדגיש את העתקת מרכז הכובד של מדיניות החוץ האמריקנית מקוטב האוקיינוס האטלנטי ומערב אירופה לקוטב האוקיינוס השקט והמזרח הרחוק עם דרום-מזרח אסיה. עד כה היו רוב המינויים למנילה "מדיניים" - פירושו בלשון ארה"ב מינויי אישים בעלי מעמד במפלגה או בציבור - ואילו זהו המינוי הראשון של איש חשוב מתוך השירות עצמו.

עם בולן זה נפגשתי רק פעם אחת - עוד לפני לכתו למוסקבה, בארוחת צהריים שערכה בשבילי מחלקת המדינה בוושינגטון, בערך ב-1951 או 1952. קיבלני כמכר ותיק וזכר היטב אותה מסיבה. עשה רושם מאוד נבון, מאוד נעים ומאוד ידידותי כלפי ישראל. ידע לשוחח בחופש גמור ועם זה להישמר מהשערות ומאישורי סברות מרחיקים לכת. לא קיבל הערכתי, כי בבחירות לנשיאות הפיליפינים עתידות למלא תפקיד סיסמאות של מדיניות רבתי ובעיקר תביעת הריבונות המלאה לגבי בסיסים וזכויות שיפוט שנהנים מהן השלטונות של ארה"ב. אמרתי לעצמי: נחיה ונראה. שאלתיו לגורל התוכנית היפנית החדשה בדבר תוכנית מקפת לפיתוחה הכלכלי של אסיה הדמוקרטית והיבעתי דעתי כי התוכנית חיובית וחשובה ורק אבהותה היפנית עלולה להחשידה בעיני ארצות אחרות. אמר: "הן, אבל הכסף מניין?" אמרתי: "ברור מאין - מארה"ב!" אמר: "הקונגרס קמצני". אמרתי: "תתנה ארה"ב תרומתה בתרומה שקולה מצד כל הארצות יחד". היה לי רושם שמא הוא סבור כי אני יודע משהו מאחורי הפרגוד בוושינגטון ומיהרתי להסביר כי אין זה אלא רעיון שעלה במוחי. אמרתי כי התוכנית חשובה בשלוש מטרותיה: תריס בפני הקומוניזם, ביצור הדמוקרטיה ופיתוח רחב-ממדים. אמר: "כלום שני הראשונים אינם אחד?" אמרתי: "לאו דווקא - הנה ארץ תאי מאוד לוחמנית נגד הקומוניזם אך שלטונה אינו מעוניין כלל בדמוקרטיה". ראיתי כי אבחנה זו חדשה בשבילו. שאל על המצב במזה"ת ובין השאר התברר כי מושגיו על הסגר סואץ היו קלושים: לא ידע כי אוניות המסיעות מיטען מישראל ולישראל שלא תחת דגל ישראלי עברו בתעלה גם לפני סיני באין מפריע פרט למקרים בודדים, וכן לא ידע כי מיטעני נפט לישראל הריהם בבל יעבור. ניסחתי את עקרונות ההסגר כך: אסורים במעבר כל אונייה ישראלית, אחת היא מה המיטען, וכל מכלית נפט, אחת היא מה הדגל.

סימקה, שהעריך מאוד כי הזמנתיו להילוות אלי בביקור זה, התערב פעמים אחדות בשיחה - בשום פנים לא יותר מדי - אך לא תמיד לברכה. כשדיברנו על בחירות הנשיא אמר כי פעם נתבקש ממשה"ח בישראל לדווח על מהותה של מלחמת הבחירות כשבפעם הראשונה הופיעה מועמדות מגסאיסאי. ענה: "אין בין המועמדים השונים אלא שפלוני בפנים ורוצה להישאר ואלמוני בחוץ ורוצה להיכנס". מאוד לא נעמה לי הערכה זו בפי נציג ישראלי ואף בולן הגיב עליה בשלילה, באומרו: "לא תוכל לאמר זאת לגבי מגסאיסאי - כאן היה הבדל יותר מהותי ומרחיק לכת מאשר בין שמות בלבד". סימקה מיהר להודות כי אומנם כן היה הדבר. רק לפני ימים אחדים, בהיות סימקה והאברר בבאגיו, חלקתי נמרצות על הזילזול הסיטוני שהם נוהגים במדינאים הפיליפיניים, שכאילו כולם מְכִירים וחסרי מצפון, והצבעתי על הנשיא המנוח כמופת של יושר ומסירות לענייני הכלל. נענה סימקה והודה כי אכן מגסאיסאי היה יוצא מהכלל. אמרתי כי אין כאן שאלה של יוצא מהכלל, אלא אומה שהולידה מתוכה מגסאיסאי אחד מסוגלת להעמיד עוד כצלמו וכדמותו. והנה שוב חזר האיש לסורו. בהמשך השיחה, כשדיברנו על בעיות פיתוח בתוך המדינה הפיליפינית, אמר סימקה: "אצלנו - לא ברור היה אצל מי: הישראלים או הזרים במנילה - מקובל כי העם הזה קפץ ישר מעץ הקוקוס לתוך הקדילק". שוב ראיתי כי בולן סלד בהגדרה. כשיצאנו אמרתי לסימקה, בכל הזהירות והידידות, כי כמדומני יש סגנונות דיבור שונים על עם הארץ בקרב קהילת הזרים היושבים בארץ זרה ישיבת קבע מזה ובקרב הסגל הדיפלומטי הפועל באותה ארץ מזה. הראשונים חופשים לזלזל כאוות נפשם ואילו האחרונים נזהרים בלשונם: אצילות מישרתם מחייבת והם רואים עצמם חייבים בכבודה של ארץ אליה הם שלוחים. נענה לי ואמר כי צדקתי, רק טען כי השגריר האמריקני הקודם, שלא היה מהשירות [הדיפלומטי], היה מדבר באוזניו על הפיליפינים בחופש גמור וללא תחוסה עליהם. אמרתי כי לא הרי כהרי - איש כבולן, שאני.

לארוחת ערב אצל קייטי שטרנברג וגיסה הגיבן ומשותק הרגליים. צירוף משונה שמאחוריו סיפור שלם. גברת זו היא גויה אמריקנית שנישאה ליהודי, שטרנברג שמו, וכנראה מבלי להתגייר רשמית הגיעה להזדהות נפשית גמורה עם היהודים והיהדות. שני האחים הם בני אחותו של דוד בוגוסלב - יהודי רוסי אמריקני המשמש זה שנים רבות עורכו של העיתון הפיליפיני הראשי "מנילה טיימס". היה מקורב מאוד למגסאיסאי והוא שסידר לי ארוחת בוקר עם הנשיא המנוח, עכשיו הוא מבלה חופשתו בהונג-קונג. עם שלישייה זו, יחד עם הדוד בוגוסלב, נפגשתי אצל סימקה בביקורי הקודם בפיליפינים. בבואי הפעם נודע לי כי שטרנברג הבכור, הבריא, מת מיתה חטופה מהתקפת לב רק ימים אחדים לפני כן. אלמנתו עובדת בשגרירות ארה"ב - במזכירות הפרטית של השגריר - ובאמצעותה סידרתי את הביקור אצל בולן.

בית נאה ומרווח להפליא - פתוח לארבע הרוחות, מעוטר מרפסות מקורות ופתוחות. הכלים, הרהיטים וציפויי העץ שבו מרהיבים עין בטיבם האמנותי, הן מבחינת החומר, הן מפאת שכלול הביצוע. בעל הבית המנוח היה מחונן בטעם מעודן ביותר והיה להוט במיוחד אחרי עבודת העץ. עם היותו עורך-דין לפי מקצועו וסוחר משקאות לפי עיסוקו, הקים בית מלאכה לחרושת העץ במלאכת כפיים ושקד בעצמו על עשיית כל כלי וכל רהיט למען תצא המלאכה מתוקנת ואמנותית. צפורה שסיירה בלוויית בעלת הבית בחדרי הבית הגדול חזרה מלאה התפעלות. האלמנה עושה רושם של אישיות בעלת נפש ואופי כאחד - ברור כי אֵבֵל אלמנותה קיים ועומד אך הוא חבוי עמוק בלבה. בנעוריה הייתה זמרת, שרה גם בבתי כנסיות, הן של נוצרים הן של יהודים, וגם עכשיו היא אוהבת לתת בשיר קולה. ללא ביקשוה ניגשה אל הפסנתר ושרה מעין אריה דתית באידיש - חיבור וצירוף אופיינים לחיפושי חדש ביהדות האמריקנית - והייתה בהופעתה זו משום אזכרה לבעלה. הגיס הגיבן, הרתוק לכיסא נע ומסתייע בקביים כדי לרדת ממנו ולטפס עליו, הוא אדם משכיל ובעל אינטלקט, מקצועו בעיתונאות, קורא הרבה ואיש שיחה מאלף. בין האורחים היה זוג יהודי-אמריקני צעיר, ואפשר היא לא יהודייה אלא אמריקנית-איטלקית או משהו מעין זה, אך הוא יהודי ודווקא איש שירות החוץ של ארה"ב, מזכיר ראשון בשגרירות, מהממונים על עניינים כלכליים, מוכשר ובוודאי עתיד לעלות.

המסיבה כולה היה בה גירוי רב לשיחה. הגבתי עליו בסיפורים ובהסברות למכביר. שנינו נהנינו מערב זה. בשובנו למלון התארזנו עד אחת.

 

העתקת קישור