יום ב',  10/6/1957

הפיליפינים - באגיו

נשתנו סדרי בראשית! הכל שיננו באוזננו, לשם עידוד ונחמה, כי בעונה זו שנקלענו בה לבאגיו, הלא היא עונת הגשמים באזור הררי זה, אין המְטָרות יורדים אלא בשעות אחר הצהריים; והנה היום, מעשה שטן, ניתך גשם עז מאז הבוקר.

סימקה והאברר חזרו היום למנילה. יצאו למינחת של באגיו השכם בבוקר על מנת להמריא ממנו ב-7. אבל מזג האוויר לא איפשר זאת והוכרחו לנסוע במכונית למעלה משעה אל מינחת אחר, ממנו המריאו רק ב-10.30. כיוון שהחלטנו אתמול לחזור למנילה במכונית, אין חשש פורענויות כאלו מטרידנו עוד.

צפורה נסעה הבוקר עם גב' ריד לסייר בעיר. ביקרו בשני בתי ספר, אחד פרוטסטנטי ואחד קתולי. שני אלה משמשים גם מרכזי הדרכה לנשים מבוגרות במלאכת יד בכל מיני אומנויות. צפורה חזרה מלאה יחס כבוד למיסיונרים המקדישים חייהם לחינוכם ולתיקונם של אחרים. אין כל ספק כי הם חדורים רוח שליחות ומבלים חייהם במאמץ חלוצי.

אכלנו ארוחת צהריים בעיר, שוב באותה מסעדה סינית. לתה נסענו שוב העירה וגילינו עוד מסעדה סינית. טילפנתי לשגרירות האמריקנית במנילה וביקשתי לראות את השגריר [צ'רלס א'] בולן [Bohlen] ביום ו'. הברקתי לאדי טאוב לסייגון, תוך הנחה כי הוא שם, על פי המען של שגרירות ארה"ב וביקשתי לדעת אם אומנם כבר הגיעו, הוא ומרים לבירת וייטנאם הדרומית.

בערב טילפן סימקה ממנילה: תוכניתי לבלות יום בסייגון אינה ניתנת לביצוע: אין מטוס מהונג קונג לסייגון שיאפשר לי לקצר שהותי בראשונה ולהתעכב בשנייה.

הגשם ירד כל היום כמעט בלי הפוגה. רוב היום כתבתי יומן וקיצרתי את הפער עוד בחמישה ימים – הווה אומר, הגעתי לסופו של יום א' 5 במאי.