הפיליפינים - באגיו - יום א', 9/6/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  הפיליפינים - באגיו - יום א', 9/6/1957

 

 

יום א',  9/6/1957

 

 

הפיליפינים - באגיו

 

 

שוב פקח הבוקר עיניו העייפות על שמיים קודרים. אחרי ארוחת הבוקר נסעה צפורה עם סימקה ועם האברר לסיור בשוק המהולל של באגיו. ביום א' ניקהלים בשוק זה כפריים מסביבה קרובה ורחוקה, רובם איגורוטים, בני הגזע הקדמון של איים אלה אשר תרבות המערב לא הניחה עליהם עדיין חותם כלשהו והם ניבדלים בפרצופם ובלבושם ובכל אורח חייהם תכלית ההבדל מהפיליפינים שהינם בני גזע מלאיי, שקלטו לתוך עורקיהם דם ספרדי רב. תהילת השוק על ניקיונו המובהק ואומרים עליו כי זהו השוק הנקי בעולם.

נשארתי בבית גם משום שראיתי כבר אותו שוק בביקורי הראשון בבאגיו גם משום שגמרתי אומר להתחיל סוף סוף הבוקר בכתיבת היומן. אך אמרתי ולא קיימתי. קראתי עיתוני יום א' של מנילה וצללתי בגיליון האחרון של "טיים", ממנו נודע לי כי נורודום סיהנוק חזר להיות ראש ממשלת קמבודיה לאחר שהדיח את רה"מ, שכיהן במשרה זו בשעה שביקרתי בפנום פן, על שום שנחשד בשחיתות. שוב מצאתי ב"טיים" אישורים מובהקים לרשמים שכללתי בהרצאתי על אסיה. בין כך ובין כך שטף אותי מחדש נחשול של עייפות וכרעתי למיטה. התייגעותי המופלגת באוסטרליה ובניו-זילנד נכבשה בתוכי תחת לחץ הכורח להמשיך במאמץ עד תום התוכנית, אך משחלף הלחץ נמצאתי פולט מתוכי גל אחר גל של עייפות שהצטברה ועד שאני מספיק לנוח מהראשון, כבר באה גאות השני ושוב איני מסוגל לשום עבודה.

לעת הצהריים בא האברר לקחתני העירה לארוחת צהריים. מצאנו את צפורה ואת סימקה חורגים מהשוק ויחד נסענו לאכול במלון המפואר "Pines" [אורנים], שם סעדנו לשובע. המלון הענקי, רכוש המדינה, ריק מאדם בעונה-לא-עונה זו. באחד מאולמיו תערוכת תמונות פיליפיניות, נוף ופרצופים וצירופים מופשטים, בהן רבות עושות רושם חזק בנושאיהן ובצירוף צבעיהן ומעידות על רמת השראה אמנותית וביצוע אמנותי גבוהה ביותר.

לאחר הארוחה יצאנו לטיול במכונית, מחליקים בתוך שדרות עצים, משני עברי הכביש חורשות עבותות וממעל ניתך גשם בלתי פוסק.

שוב תקפני דיכדוך נפש שמקורותיו בקריאת עיתוני הארץ אתמול ובמחשבות על השליחות לדרום-אפריקה שדחיתי ובתהייה על מעמדי בציבור עם שובי לארץ. ביקשתי מיפלט מהעצבות בעבודת-מה של ממש ודרכתי עוז להתחיל ביומן. צפורה נרדמה בחדר הסמוך. בחוץ ירד הגשם ללא הפוגה. השבתי לתחייה את האש שעממה באָח וניגשתי לכתיבה החל מיום א' 28.4 - ארבעה ימים לפני צאתנו למסע אוסטרליה. נוכחתי לשמחתי כי רשימות שלד היומן מאפשרות שיחזור תמונת היום לפרטיה במידה הרבה יותר מקפת משחששתי.

לארוחת ערב נפגשנו שוב עם שני ידידינו אנשי מנילה. גם בארוחת הצהריים גם בארוחת הערב הטרידוני בשאלות משאלות שונות בענייני ישראל והעם היהודי וברית-המועצות וארצות-הברית והמצב העולמי וכיוצא בכל אלה.

בשובנו למעוננו כתבתי לזאב דובר על המוצאות אותנו ולגיורא יוספטל על שום מה דחיתי את השליחות לדרום אפריקה. המכתב לגיורא יצא טעון מרירות וטינה כלפי המפלגה רב יתר משנתכוונתי, אך כיוון שאמרתי רק דברי אמת לא מחיתי בידי עצמי.

 

[המכתב נמצא בתיקי מ"ש שבארכיון הציוני והועתק באדיבותו:]

 

לגיורא היקר שלום -                                                                                57.6.9

 

הארץ נראית כה רחוקה ומטושטשת עד שיש צורך נפשי לעשות משהו שימחיש את קיומה ואת שייכותנו אליה. מכתב זה מיועד, בין השאר, לספק גם מישאלת-לב זו.

השבועות באוסטרליה ובניו-זילנד היו מרקחה בלתי פוסקת - טיסות וקבלות פנים ואסיפות וסעודות וביקורים אצל מושלים וראשי ממשלה ומסיבות עיתונאים ושידורי רדיו והרצאות במועדונים ובמוסדות, וישיבות ושיחות ונאומים, נאומים בלי סוף. לאמיתו של דבר הייתה זו ההופעה הראשונה של המדינה כלפי יהדות שתי הארצות הנידחות הללו, וכלפי הארצות כשלעצמם. סחטתי מעצמי את טיפת הלשד האחרונה והגעתי לכיליון כוחות גמור. מכאן הצורך המוחלט במנוחה שאני וציפורה - אשר הייתה פעילה כל הזמן - נהנים ממנה בגן-עדן זה עלי אדמות ששמו משום-מה באגיו. כל שנות עבודתי נהגתי לטוס כמטורף לארץ מייד עם סיום השליחות, ללא כל הפוגה, ועל מנת לצלול מייד בעבודה. הפעם שיניתי ממנהגי זה תוך ניצול ברור וגלוי של חירותי האישית. בוודאי כבר הודיעוך כי אחזור לארץ רק בליל שבת, 21 ביוני.

צר היה לי מאוד להשיב פניך פעמיים, בייחוד לגבי השליחות לדרום אפריקה שעליה ביקש גם זלמן [שז"ר]. לעומת זה הרשה נא לי לומר כי מצדי הצטערתי על פנייתכם אלי. אדיר חפצי לפרוש לחלוטין מכל התעסקות בענייני מדיניות חוץ - לא רק בחזית חוץ אלא גם בפנים - והנה באים חברים וטובים ומנסים לכפות עלי דווקא התעסקות זו. לאוסטרליה נסעתי מפני שפציתי פי ליהדות הזאת - נתתי הבטחתי עוד לפני מסע סיני. זאת ועוד. הציר המרכזי של כל הופעותי היהודיות לאוסטרליה ולניו-זילנד היה עניין העלייה וקליטתה. אומנם בניתי על נושא זה בניין מדיני שלם, אבל היסוד היה העלייה. בענייני ביטחון נגעתי באסיפות היהודיות רק כלאחר יד ובעיקר כדי להוכיח כי מדינה הנושאת בנטל עצום כזה לביטחונה אינה יכולה לקבל על עצמה נטל נוסף של קליטה המונית. אבל מה שנדרש ממני בדרום אפריקה הוא עניין אחר לגמרי. שם אצטרך לגולל את כל יריעת בעיותינו במדיניות חוץ ובביטחון וממילא מובן כי לא אוכל לסטות כמלוא נימה מהקו הממשלתי בעבר ובהווה. אהיה אנוס להכניס ראשי ורובי מחדש בכל המערבולת הזאת, אשר נחלצתי ממנה, ולעשות זאת תוך לימוד תורתם של אחרים - אשר לא תמיד היא נהירה לי עכשיו - וקבלתה ללא כל ערעור. מניין הרשות לדרוש ממני זאת? אינני מפרט את כל הקשיים הנפשיים שבהם כרוכה שליחות זאת בשבילי - יארכו הדברים יותר מדי. גם אינני יודע אם רשאית המפלגה לדרוש ממני עכשיו כי אעמיד עצמי מטרה לחיצי התקפה אישית, אשר ללא ספק תיערך נגדי בכל תכסיסי הביזוי וההשמצה שהצד שכנגד מסוגל להם. ואחרון אחרון, ספק בידי אם מפלגה שהפקירה את כבודי ולא מצאה אפשרות להגן עלי מפני חילול שמי רשאית לדרוש ממני קורבנות. אני יודע כי זהו דיבור קשה, אבל הוא אמיתי, ובבקשך להבין כי אמירת האמת היא המיפלט היחיד שנותר לי מהמועקה הנפשית האיומה ששערוריית גבעת-חיים המיטה עלי.

צר לי כי עלי להשמיע באוזניך דברים כה מרים. אני מצטער מאוד על היעדרי הממושך מהארץ, אך עם שובי אתמסר שוב לכל העניינים שטיפלתי בהם ואקווה כי באלה אוכל להיות לעזר. בינתיים שלום רב לך ולסנטה משנינו.

                  שלך

                  משה

 

חזרתי ליומן והצלחתי להצר את הפיגור בשלושה ימים. נותר לי להדביק 39 יום.

 

העתקת קישור