שליחות לאוסטרליה - קאנברה - יום ג', 21/5/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  שליחות לאוסטרליה - קאנברה - יום ג', 21/5/1957

 

 

יום ג',  21/5/1957

 

 

שליחות לאוסטרליה - קאנברה

 

 

משקמתי נקלעתי מייד לתוך מתיחות לקראת שתי ההופעות שנועדו לי היום: נאום בארוחת צהריים גדולה והרצאה ב"מכון לעניינים בינלאומיים" בערב. עם השכמה ישבתי לרשום ראשי פרקים להרצאת הערב, אשר החלטתי להקדישה לא לענייני השעה אלא להסברת כיווני היסוד שבהתפתחות החברה והמשק הישראליים, אלה שקדמו למדינה והטביעו חותמה עליה. נושא זה נתחבב עלי ואני דש בו זה זמן. ניסיון ראשון לטפל בו במסוכם עשיתי בהאג והערב אמרתי להוציא לו מהדורה שנייה.

נתקיימה מישאלת ליבנו: יצאנו לסייר בחוות גידול צאן, הנקראת כאן Station Sheep [תחנת כבשים]. הופיע בחור מפקידי משרד החוץ להובילנו במכונית ממלכתית - אף לה כינוי מפוצץ והוא car Commonwealth [מכונית הממלכה]. כשיצאנו לאולם המלון מצאנו חבורה שלמה של גוברין יהודאין - נורוק ופרייליך ואיינפלד ומזכירתו ופרידמן ועוד ועוד. הללו הביעו חשק להצטרף אלינו - גם תהו אם ייתכן להניח לנו לנסוע לבדנו עם איש משה"ח ללא בני לוויה יהודים. מאוד לא רצינו הפעם בכבודה כזאת - חששנו כי תפריע למגע הישיר בינינו כזוג ישראלי לבין בעלי החווה כזוג אוסטרלי ולשיחה עניינית ופשוטה על בעיות חקלאיות ושאלות של חיי יום-יום. כל חפצנו היה בפגישה ישירה של בני אדם פשוטים ולא בהופעה מפוצצת של משלחת שלמה הנוסעת בשיירת מכוניות. פתר את הבעיה המלווה מטעם משה"ח אשר ידע לרמוז כי הסיור סודר אך ורק בשבילנו.

בחור זה, חניך אוכספורד, מלא הערצה לישעיהו ברלין, לא גילה בקיאות רבה בסובב אותו. נסענו כיברת דרך בכביש ואחר עלינו על דרך עפר. מסביב קטעי חורשות ועריית גבעות של מירעה דל. על רוב השאלות החקלאיות לא ידע המלווה לענות ולא כל מה שענה הוכח כנכון. עברנו על פני מכון אספקת המים של קאנברה. שאלתי אם המים זורמים בכבידה או טעונים שאיבה. ענה כי בכבידה. כאן לא התאפק הנהג והתערב ותיקן כי אכן שואבים את המים. מכאן ואילך דאגתי להסב שאלותינו לנהג וקיבלנו תשובות נכוחות ונבונות.

בעלי חוות הצאן פגשונו בחביבות רבה ובייחוד הסבירה פנים הגברת. הם זוג הגר ביחידות בבית חד-קומתי, נאה ומרווח, מרוהט חדישות. הוא איכר בן איכר, איש מוצק בגופו ויסודי באופיו, בקי היטב במשק גידול הצאן והבקר, מדעית ומעשית כאחד, לא רק בעל רכוש ואיש משק אלא גם מומחה מקצועי מובהק, דיבורו מאוד עממי ומיבטאו על טהרת הקוקניות האוסטרלית (אַי במקום אֵי). היא דקת גיזרה ועדינת פנים, מאוד מטופחת, בת טובים, קיבלה חינוך עירוני מעולה, דוברה אנגלית משופרת בלשונה ובמיבטאה, ועם זה בת-בית גמורה בהילכות המשק וכל נפשה בו ובבעיותיו. גילם בין 30 ו-40, להם שני בנים קטנים המתחנכים בפנימייה של בי"ס בקאנברה. האם הם חשים בבדידות? לא, חלילה, חביבים אלה חיים במבודד, אך אחת לכמה שבועות ביום א' מזדמנים הם ו"שכניהם" - בעלי חוות הפזורים על פני מרחב עצום - בעיירה שיש בה כנסייה, נוכחים בתפילה ועורכים מיפגש וסעודה ומשיחים שיחות חולין ומחדשים היכרות וידידות, ויש גם שמבקרים אצל שכנים או מקבלים שכנים לביקור. כובדנו בתה חם, עשוי כהלכה, ובכריכים מאוד טעימים ואחר כך יצאנו לסיור. שטח החווה 7,000 אקר [28,000 דונם] ומספר הכבשים הרועים עליו 12,000, הווה אומר כבש אחד לכל שני דונמים ושליש הדונם. יש בחווה מפעל השקיה מן הנהר לגידולי מספוא לבקר ולסוסים, אך ענף הצאן מושתת כמעט כליל על מירעה ברחבי השטח ותלוי ברחמי שמים, זאת אומרת בגשמי נדבות. כפי שכבר ציינתי, השנה יש חשש לבצורת רצינית, על כל פנים השמים כלאו חסדם זה חודשים והדיכאון הולך וגובר. המירעה אינו טבעי כולו. מטייבים את הקרקע על ידי תוספת דשנים הניבזקים ממטוסים וזורעים את המרחבים אספסת המזריעה עצמה תקופת שנים ארוכה. בעל החווה חפן עפר אגב הסברתו, מולל את החופן בידיו והראה לנו גרגירי אספסת הניתנים למאכל.

ביקור זה כולו היה קצר אך מוצלח מאוד. איש משה"ח לא התערב כלל בשיחה. היינו זוג מול זוג. שאלנו לעניין והם ענו כהלכה ומהצד הישראלי הייתה הפעם האישה הדובר הראשי של המשלחת. נפרדנו בידידות.

בשובנו למלון הכינותי רשימות לנאומי בארוחת הצהריים, שנודעת לו חשיבות מרובה מלנאומים שנשאתי ואשא בבירות המדינות.

הארוחה נערכה מטעם שני המוסדות המרכזיים הצמודים של יהדות אוסטרליה - איגוד הקהילות וההסתדרות הציונית. שני הראשים - איינפלד ופרייליך - ואני ונורוק עמדנו בשורת הקבלה. כ"בני מרון" עברו בתור ארוך על פנינו עשרות המוזמנים - חברי הממשלה וחברי שני בתי הנבחרים ושאר מכובדים, כולם אוסטרלים בריאים וחסונים, פתוחי פנים וארוכי גפיים, אין בפניהם עודף של רוחניות אך מורגש בהם דבר-מה מוצק ומאוזן. דומה כי לא היה סוף לתור ואולם האוכל הגדול נתמלא כולו. בין חברי הממשלה - מ"מ רה"מ שהוא שר האוצר - מנזיס עצמו מוטל על ערש דווי - ושר החוץ קייסי, מיודעי משנות המלחמה בקהיר [היה חבר קבינט המלחמה הבריטי ושר המדינה למזה"ת ב-1942].

בהגיעי אל השולחן מצאתי עצמי מיועד לשבת בין איינפלד ופרייליך. התפוצצתי מטימטום זה. מה אדבר איתם ולא דיברתי? הן זוהי ההזדמנות בשבילי להכיר יותר מקרוב את אנשי הצמרת של השלטון. אמרתי לשני ידידי אלה ולנורוק הנחמד וחסר הישע כי שטות היא להקפיד על חוקים נוקשים של טקס ביחסי עם היהודים ומוטב להתנהג לפי ההיגיון המדיני של יחסי ישראל ואוסטרליה. מייד נטרפו הקלפים והוּשבתי בין מ"מ רה"מ, שר האוצר סֶר ארתור פאדן מזה ובין נשיא הבית העליון, סנאט בלע"ז, מזה.

הרמת הכוסות הייתה כהלכה. היו"ר סיד איינפלד נשא כוס לחיי המלכה ומ"מ רה"מ הזמין לשתות לחיי נשיא ישראל. לאחר מכן החלו הנאומים. סר ארתור פאדן נשא נאום מגושם במקצת, מתובל בהלצות לא חריפות ביותר. אמר הרבה דברי שבח ואהדה לישראל והטיח טענה כלפי משה רבנו - על שום מה הוציא את בני ישראל ממצרים? קייסי לא היה מיועד לדבר אך שלח פתק לאיינפלד, שהיה שיא הרמז הדק: "אם רצוי כי אדבר אהיה מוכן לומר כמה מילים אבל אין אני מציע זאת". מובן שהוזמן. נאומו הפתיע. היה לבבי ביותר וחדור יחס נפשי חם לעם היהודי ולישראל. ספק אם באמת כה עמוק היה הרגש, אבל על כל פנים הייתה ברורה הכוונה לעשות רושם כי עמוק הוא וכנה. בנאומו הייתה כלולה הצהרה מרחיקה לכת, כי גם להבא יכולה ישראל לסמוך על אוסטרליה כי תעמוד לימינה. היה זה נאום לוהט ממש באהדה לישראל. הועלו בו זיכרונות מפגישותינו בימי מלחמת העולם עם רמזי "על חטא" שאז לא היה לו מנוס מלקיים את המדיניות הרשמית ועם עתרת מחמאות לאיש שיחו שהוא עכשיו האורח הדגול. בשם האופוזיציה הפועלית דיבר קולדוויל, סגנו של אוואט, אשר יצא בינתיים לאנגליה. אמר פסוק אחד בעל משקל: סיעתו שללה את פעולת אנגליה וצרפת בסואץ, אך הם לא כללו בשלילתם את ישראל, שפעלה תוך התגוננות.

את נאומי התאמצתי להעלות "לרמה עיונית גבוהה" כמאמר [נחמן] סירקין ז"ל. שוב סקרתי השתלשלות יחסי אוסטרליה וישראל ופתחתי פרק זה בשיר הלל לאקליפטוס שלנו אשר כל ילד בארץ יודע כי אנו חייבים אותו לאוסטרליה. אחר כך על החיילים שלהם בשתי מלחמות עולם ולבסוף על התפקיד שמילאה אוסטרליה בימי הרת עולם באו"ם. כאן הרימותי על נס את פועלו של אוואט, שנוא נפשה של הממשלה הנוכחית, ואז נשמעו רעם של hear", hear" [שימעו, שימעו[ משורות חברי הפרלמנט מסיעת העבודה ומחיאות כפיים סוערות. אבל מייד עברתי לתשלום חוב התודה שאנו חייבים לעמדת מנזיס-קייסי במשבר סיני וסואץ ואז פרצה סערת תשואות מצד חברי המפלגה השלטת. הרחבתי דיבור על הבעיות שעדיין לפנינו והתרכזתי בעניין חופש השיט אגב הסברת בעיית סואץ מבחינת המשפט הבינלאומי.

לאחר הארוחה זכיתי לתשבוחות רבות בשל הצלחתי לשמור על שיווי המשקל בין שני המחנות היריבים. היהודים היו מאושרים: עוד לא זכתה יהדות אוסטרליה למעמד כזה, בו תהא היא המארחת לסגל חבורה כה רם ונישא, והכל הודות לישראל. חרה לי מאוד כי צפורה לא הייתה בארוחה זו וראיתי באי-הזמנתה דקדוק עניות. אומנם לא הוזמנו נשי המוזמנים, אבל היו גברות אחדות שהינן חברות הפרלמנט וכן הייתה כאן מזכירתו של איינפלד, ומותר היה להזמין את צפורה, שהיא אורחת-כבוד בארץ זו כמוני. היא סעדה בינתיים במסיבת נשים יהודיות, בכללן אחדות מיוהדות לרגל נישואיהן.

שבתי לחדרי במלון ושכבתי ער כעשרים דקה.

ב-3 חזרתי לפעולה. נסענו למצבת הזיכרון לחללי המלחמות והנחתי שם זֵר ברוב טקס. ליד המצבה מוזיאון המלחמה של הקומונוולת - מוסד כביר המעורר התפעלות והערצה. אשרי העם שככה לו! ראוי לנו ללמוד ממנו. אולמות נירחבים, כל אחד מוקדש לאחת מזירות הקרב במלחמות העולם הראשונה והשנייה. זירה כצרפת משתרעת על פני שני אולמים וכן זירת גליפולי. יש אולם הנושא על משקוף פתחו את השם Palestine. באולמים אלה מפות ותמונות - דיוקני מפקדים מהוללים וקצינים וחיילים שהצטיינו במעשי גבורה, תרשימי מהלך קרבות, תמונות מרהיבות של נוף המערכות ההיסטוריות, גם תמונות הקרבות בעצם סערתם, והעיקר תצוגה של כלי נשק ושלל ושרידים משרידים שונים, הכל מלוקט ומסומן באהבה ומלווה בתסבירים מפורטים להשכלת הקהל. הקירות בכל אולם מעשי כוכים מוארים, גדורים מהקהל בשמשות, בתוכם תבניות של ביצורים ושדות מערכה ותשמישי קרב ושבי ושאר אבזרים. עדיין המלאכה לא שלמה וראינו מעבדות שבהן שוקדים בקפדנות רבה על צירוף תבליטים ועיטורים לקישוט הקירות.

במוזיאון זה גיליתי משהו. אותו פסיפס, אשר הנשיא ביקשני למוצאו ולצלמו במלבורן, כאילו מירושלים נלקח, נמצא כאן והוא משַלַאל שבקירבת עזה. פסיפס עצום, מזכיר בסגנונו את זה של בית אלפא, כולו משוחזר וניצב אנכית ויש בו שנים-עשר המזלות והוא מלווה בהסברים מפורטים. הדריך אותנו בסיורנו מנהל המוזיאון, אשר הבטיח לשלוח לי חוברת מוקדשת לפסיפס זה, מכילה את תצלומיו, העומדת להופיע במהדורה חדשה. אותו מנהל לא חדל להביע צערו על קוצר ביקורנו שלא איפשר לנו לראות כהלכה את כל הצָבוּר במוסד כביר זה.

חזרנו לשעה קלה למלון וסיימתי עריכת רשימותי להרצאתי הערב. מייד הוטרדנו לנסוע למועדון של קאנברה, בו ערך לנו מרדכי נורוק קבלת פנים. שוב היו כאן קייסי ושרים אחרים ונקבצו חברי הסגל הדיפלומטי: האמריקני, הצרפתי, הקנדי, הדרום אפריקני, ההולנדי, האוסטרי, השבדי, הגרמני, האירלנדי, הציילוני, התאילנדי, הפיליפיני. הקנדי הוא מיודענו מק-דרמוט, לשעבר שגריר קנדה בישראל ומושבו באתונה. קייסי שאלני אם אומנם נשלח אונייה לתעלה ומה יקרה אם תיעצר. אמרתי כי ממשלת ישראל הכריזה כי תראה בעצירת אונייה ישראלית מעשה מלחמה אך אינני מניח כי פירוש הדבר ניסיון מצדנו לפרוץ את המעבר בתעלת סואץ בכוח. היה כאן שר "העלייה" הולט ומשסיפרתי לו על עלילת העלייה והקליטה אצלנו הפציר בי לכלול את הדברים בנאום שאשא מחר בארוחת הצהריים הממשלתית, למען ידעו חבריו מה מאוד נעלה המאמץ שלנו בקליטת העלייה על שלהם. אוכלוסיית אוסטרליה גדלה על ידי "עלייה" מאחרי מלחמת העולם השנייה ב-11% (ישראל 125%), על ידי קליטת מיליון מהגרים, אך כמה מחבריו סבורים כי זהו קצב התפתחות מהיר מדי ועומס כבד מדי.

רגלי כשלו מרוב עמידה במסיבה זו ונשמתי לרווחה כשנסתיימה. חזרנו למלון ואכלנו ארוחת ערב לגמרי לבדנו. מייד לאחר הארוחה נסענו למקום התכנס "המכון לענייני חוץ". התאספו כמאה איש, לדברי הוותיקים הרבה יותר מכרגיל. דיברתי כשלושת רבעי שעה על מגמות ההתפתחות בחיינו שקדמו למדינה. הוצגו שאלות רבות. אחד התעבר על ריבה של אנגליה. קָבַל עלי שלא הזכרתי את הצהרת בלפור, בעוד שבפירוש הרימותיה על נס, לא פקדתי את [הנציב העליון הבריטי הראשון בא"י] הרברט סמואל, והעיקר - פגעתי ב[שר החוץ ארנסט] בווין. קיטרוג זה נתן לי פתחון פה להרחיב דיבור על "פרשת "הספר הלבן" [של ממשלת צ'מברליין בשנת 1939] ומזימת [שר החוץ הבריטי ארנסט] בווין [בשנת 1947 להביא את בעיית א"י לפני האו"ם כדי לזכות באישור למדיניות הבריטית], והמקטרג יצא מההתמודדות כשידיו על ראשו. גברת אחת הפליאתנו בבקיאותה היתרה בענייני ישראל הפנימיים - הלכי הרוח בצבא, ומגמתו המדינית של לבון בהיותו שר הביטחון וסימני תגבורתה של "חירות". אחר כך התברר כי זוהי מיס תומפסון שעבדה בצירות האוסטרלית בת"א: ניגשה אלי אחרי ההרצאה ודיברה עברית. כרגיל במקרים כאלה הצטופפו סביבי יהודים עם גמר ההרצאה - קומץ קטן שהיה ערב רב, בכללו קצוות כאלו כמו אישה בגדאדית הנשואה לפולני ושתי נוכריות שהתייהדו בהינשאן ליהודים. מחמאות נשמעו למכביר.

שני נאומי היום היו ה-26 וה-27.

 

העתקת קישור