יום ד', 15/5/1957
שליחות לאוסטרליה - מלבורן
קמנו בשבע. השינה רוסקה על ידי ילל חתולים שמצאו להם מקום להתעלס תחת חלונותינו. תוך היקיצות הנישנות נזכרתי בסיומו של נאום שחשבתי עליו אמש בשעת הסעודה וכשהיגעתי לסוף דברי נשתכח ממני. נתאכזבתי מחדש.
צפורה נסעה לאסיפת-בוקר של נשים ואף אני יצאתי למסעותי בעיר.
ביקור ראשון אצל ראש העיר אשר ביצע מפעל חינוכי גדול: הכניסני לעובי הקורה של חוקי עיריות וסדריהן ולא נחה דעתו עד שהירצה לפנַי כל פרטיהם ודקדוקיהם וטימטם לגמרי את ראשי האומלל. משם לביקור נימוסין אצל רה"מ העורך לי היום ארוחת צהריים בבניין הפרלמנט. איחרנו כרבע שעה תוך התרוצצות ממשרד למשרד, הכל עקב בלבול שחל אצל העסקנים היהודים המקומיים. נורוק היה איתנו, נוסף על חבר הפרלמנט סניידר ועל יעקבסון. היבעתי צערי על שלא סידרתי בעצמי את הביקור, כי אז לא הייתה נופלת שום אי-הבנה והייתי מגיע למועד המדויק. ביקור זה הייתה בו יעילות-מה: סיפרתי משהו על סדרי השלטון אצלנו ורה"מ שאל ושמע הסבר על מצב העניינים בתעלת סואץ. לתימהוני התברר לי כי זה היה ביקורו הראשון של ציר ישראל אצל ראש ממשלת מדינת ויקטוריה - אפשר משום זה לא הוזמן לארוחת הצהריים. הביקור השלישי - אצל מ"מ המושל, הוא גם זקן השופטים, הוא גם גנרל לשעבר. קיבלָנו בביתו ומאוד הסביר פנים. חלק עיקרי של השיחה היו זיכרונות ממלחמת העולם השנייה. מארחנו נלחם ביוון ונהירות היו לו הנסיבות בהן נפלו 1,300 מחיילינו בשבי צר.
הגיעה שעת ארוחת הצהריים אצל רה"מ. ברגע האחרון היה בירור מתוח ומיותר בין נורוק לבין סניידר על אי-הזמנת ציר ישראל לאותה סעודה. מסתבר כי מכס המיסכן נסע כל הדרך למלבורן בעיקר על מנת להשתתף בה והנה הוצג מחוץ לתחום. סניידר טען כי כאשר נתבקש לסדר למעני את הכיבוד הזה לא הוגד לו כלל כי גם הציר יבוא איתי למלבורן ובשום פנים לא יכול לפנות אל רה"מ שוב. אמרתי למכס בכל הידידות כי הקולר כולו תלוי בצוואר הצירות. סידור ביקורי אצל ר"מ ויקטוריה היה מעניינה של הצירות, על ידי פנייה ישירה אל משרד רה"מ, ולא של חבר הפרלמנט היהודי או העסקנות היהודית המקומית. הצירות פונה למשרד רה"מ ומודיעה כי עומד לבוא אדם זה וזה וברצונו להתכבד על ידי ביקור אצל רה"מ. אם יסיק מזה רה"מ מסקנה כי עליו להזמינני לארוחת צהריים - הרי זה עניינו. אם יסתפק בקביעת מועדה משרדית - אף זה שפיר. אין כאן שום מקום לשתדלנות יהודית לשם סידור ארוחה.
הארוחה עצמה הייתה מוצלחת מאוד. היינו רק עשרה: רה"מ ושניים מחבריו, שהם ליברלים, מנהיג האופוזיציה, זאת אומרת סיעת הפועלים, ראש סיעת מפלגת הכפר, עוד שניים-שלושה "חשובים" וסניידר. השולחן המצומצם איפשר ריכוז השיחה. דיברתי כל הזמן וכיסיתי שטח נרחב של הסברה מדינית. ההתעניינות וההבנה היו בשיאן.
לאחר שקמנו מהשולחן הודיעוני כי שמור לי עוד כיבוד: עומדים להכניסני לבית הנבחרים ו"להושיבני על ריצפת הבית", כמובן לא על הריצפה ממש, אלא על כיסא שיוצב ליד כס הנשיא, ובזה הכבוד המיוחד, הנעלה מהזמנת אורח ליציע "הזרים הדגולים". ידעתי כי עלי לבקר לפי התוכנית בבית הנבחרים - סודר כי גם צפורה תובא לשם לאותה שעה, אך לא היה לי מושג כי הדבר ייעשה בטקס כה חגיגי. ובכן קודם כל הובלתי ללשכתו של נשיא הבית - ספיקר בלע"ז - שהיה מוזמן לסעודת רה"מ אך נבצר ממנו להיפנות. ראיתי לפני יושב ראש שקומתו כפולה משלנו וכולו אומר עין פקוחה ויד חזקה. לאחר שיחה קצרה ביקשני להמתין בלשכתו הסמוכה לאולם הישיבות. נכנס ופתח את הישיבה. מייד קם רה"מ, הודיע כי יש בוויקטוריה אורח חשוב, שמו כך וכך, והציע (moved בלע"ז), להזמינו ולהושיבו "על ריצפת הבית". קם מנהיג האופוזיציה הפועלית והכריז כי הוא תומך בהצעה (motion the seconds). התייצב הספיקר על רגליו הארוכות וקרא לכל המחייב את ההזמנה לאמר הן. נשמעה מקהלה של קוראי "אַיי". קרא לכל שולל לאמר לאו. איש לא אמר לאו. מייד יצאו השמשים דחופים והבהילוני להיכנס לכשהם נושאים כורסה לפנַי וקובעים אותה ליד הספיקר. נכנסתי והרכנתי ראשי ליושב ראש והושיט לי יד ולחצתיה וישבתי. בקצהו השני של האולם ראיתי את צפורה עם בן-לוויה.
הסעיף בסדר היום שהקשבתי לו היה מעניין ביותר. מנהיג סיעת הפועלים התקיף את הממשלה בשל אופי תשובותיה על שאילתות. טען - לאורה של תשובה מסוימת - כי השר המשיב אינו מסתפק בתשובה ישירה על שאלה שהוצגה לו, אלא משתמש בהזדמנות כדי לספר על מעשי תוקפה וגבורתה של ממשלתו, להודיע ברבים גדולתה וחין ערכה, ונמצא מנצל את הנוהג הפרלמנטרי של מתן תשובה על שאילתה למטרות של תעמולה מפלגתית בזכות המימשל הקיים, גייס הרבה התלהבות אזרחית והתמרמרות נדיבה להוכחת צידקתה של טענתו זו. השר הנוגע בדבר ענה בזעם כבוש כי תשובתו הכילה פרטים עובדתיים וחיוניים להבנת העניין ששימש נושא לשאילתה - וכי לא הוא, הנוקט נוהג זה של מתן תשובה מקיפה על שאלה, אלא מי שחולק עליו הוא המבקש כאן עילה להיאחז בה לשם תעמולה מפלגתית עוינת לממשלה. קם היושב ראש לפסוק הלכה במחלוקת זו ועשה זאת בתבונה רבה. הן מצד אחד הוא איש מפלגה ומגמתו הייתה, כמובן, להגן על המימשל, אך עם זה, ובראש וראשונה, הוא יו"ר הכנסת, שחובתו להיות מעל למפלגות ולהתכוון רק לטובת הבית בכללותו ולהיגיון החוקתי והפרלמנטרי שבהליכיו. ובכן אמר כי אומנם התשובה צריכה להיות מכוונת לשאילתה ואין להתפשט בה אך ורק על מנת להשכיל את הרבים אך עם זה לא יגונה מֵשיב אם מדאגה להבנת העניין על ידי השואל ולמען בהירות תשובתו הוא מסתייע בעובדות שאינן נדרשות באורח ישיר ומפורש בשאילתה. משנפתרה כך הבעיה חשבתי כי הגיעה שעתי להסתלק ועשיתי זאת לאחר שנטלתי בירכת הפרידה מידי היו"ר הפיקח.
מהפרלמנט נסיעה ארוכה אל מחוץ לעיר, לביקור בבית-הספר היהודי "מאונט סקופוס" על שם הר הצופים. כאן חיכתה לנו אפתעה רבה. בית ספר זה, שהוקם ביוזמה ציונית - לא רשמית אלא למעשה - והנחשב למוסד קהילתי כללי, הוא "בי"ס של יום", היינו הילדים לומדים בו הכל והמקצועות נלמדים בו אנגלית, לרוב מפי מורים לא יהודים, אבל העברית נלמדת כשפה חיה וכהלכה, בהברה הספרדית, והוא כולו מוקף אווירה יהודית-לאומית רווית תוכן ציוני וישראלי. הפתיעונו הממדים - המגרש הנירחב, מערכת הבניינים המרווחים ומספרם הרב של התלמידים, שהם 700 בסה"כ. בקבלת הפנים שנערכה לנו נכחו כ-200 תלמידי הכיתות הגבוהות, מבני י"ב עד ט"ו-ט"ז. מנהל ביה"ס, יליד ישראל, מיוצאי יסוד המעלה, עברית שכח, אנגליתו משובחת וכנראה ידו רב לו בהשלטת משמעת למופת. [על כך העידו] קימת התלמידים וישיבתם והשקט ששמרו עליו ואמירתם במקהלה קצובה ומדודה "גוּד אַפְטֶרְנוּן מיסטֶר אֶנְד מיסיס שרת!" משהתיישבנו כולנו נקראה נערה קטנה לשאת דבריה. קראה נאום נחמד בעברית. אחריה קראה דברי ברכה בעברית עוד נערה אחת, גדולה מהראשונה, ולבסוף השמיעה נאום ברכה אנגלי נערה עוד יותר קשישה. משום-מה לא השתתף במיבצע אף נער אחד. כל שלושת הנאומים היו מלאים להט ציוני והכרזות על אדיר חפץ כולם לעלות ולהתיישב בארץ לכשיגדלו. אחרי כן נאמתי אני ופתחתי בסיפור זיכרונות מימי ילדותי, כיצד הייתי תלמיד בבי"ס יהודי מעין זה, אשר כל המקצועות נלמדו בו רוסית אבל פנינת התוכנית שלו היה השיעור העברי, וכיצד דבקנו לאהבה את שפתנו זו, הישנה-החדשה, לבסוף נשא ראש הוועד המפקח נאום נרחב על ערך המוסד ועל חשיבות ביקורנו. עברנו אחרי כן בחדרים - במחלקות, במעבדות ובספרייה ושתינו תה בחדר המורים. בינתיים קורָא דרור לתלמידים והללו התפזרו להקות להקות לאוטובוסיהם, כשהם צוהלים ורועשים ככל ילדי תבל.
נסענו לביה"ס וחזרנו בחברת סם וין וקיפן. סם הוותיק סיפר כיצד לא הושם לב בתחילה לחינוך הבנים ואיזה מחיר יקר שילמו המהגרים [היהודים] הראשונים בעד הזנחה זו על ידי התרחקות בניהם מכל תודעה, מסורת והוויה יהודית, נישואי תערובות והתבוללות סתם. רק במאוחר נתנו ראשי הציבור דעתם על התקלה ועתה הם מתאמצים להציל את הנכדים. קיפן, חניך "תרבות" בפולין, דובר עברית צחה ושוטפת, מהגר מאחרי השואה, טען כי גם עכשיו אין הציונים עושים די למען החינוך העברי.
חזרנו למלון וצללתי כאבן לתהום השינה.
לארוחת ערב בבית לייבלר - גולה מבלגיה, אשתו בת משפחה תורנית, דוברת עברית. הבית מסורתי. הייתה חבורה יהודית טיפוסית. כרגיל, המטירו עלי שאלות ולא חסכתי עצמי. בין השאר פרץ ויכוח נוקב על גורלה של שפת אידיש. הבולט בין האורחים היה העו"ד אשכנזי, אחד מגדולי הפרקליטים כאן, מועמד לסנאט מטעם מפלגת העבודה, מאוּנְגַל כליל, אישיות מודגשת. שאלתיו על המשבר במפלגה. דעתו הייתה כי המפלגה הולכת ויוצאת בשלום מהמיבחן.
מבית לייבלר לאסיפת מגבית שנייה - הנאום העשרים שלי. שוב אולם גדול מלא וממולא. צורפו יחד חברי "המזרחי" ו"חירות", גולי רומניה ועוד מספר אגודות. גמרתי אומר בלבי לקצר - והארכתי יותר מאי פעם. לא עצרתי כוח להתגבר על יצר ההסברה. נאספו הפעם 13,000 לי"ש.
שכבנו ב-1.45. במשך היום שלחתי מיברק לארתור לשאול אותו לפשר ההודעה כי נשלח אונייה לסואץ ונראה במניעת מעברה פעולה מלחמתית. הדרכה בעניין זה הכרחית לי לקראת הביקור בקנברה.
