יום ה',  2/5/1957

שליחות לאוסטרליה - טהרן-קראצ'י-בנגקוק

מוקדם בבוקר הגענו לטהרן, שם עברנו למטוס אחר של א"פ. פגשונו דוריאלים, קוטלרים, משה טוב [יו"ר ההסת' הציונית], נציג הסוכנות יוסף בן-ניסים. סיירנו בחברתם כשעה בעיר וביקרנו במשרד העלייה הישראלי. ב-11 יצאנו לדרכנו, נחתנו ושתינו תה בקראצ'י, באמצע הלילה הגענו לבנגקוק וטבלנו בחומה בחדר האוכל המוכר לי היטב, וטסנו הלאה.

איתנו במטוס שתי משפחות של יורדים לאוסטרליה - אב ואם ושני ילדים, אישה עם בן קטן. ההורים במיטב שנותיהם, התלבושת והגינונים מעידים על רמה תרבותית ועל מִחיה בעין יפה, הילדים צברים גמורים. לא ניגשו אלינו ולא ניגשנו אליהם. באחת התחנות עברנו על פני אחד הילדים ושאלתיו: "לאן אתה נוסע?" השפיל עיניו וגימגם כי איננו יודע. שאלתיו שנית, ביתר תוקף. הרים עיניו ואמר בשפה רפה: "לאוסטרליה, אבא שלי שם". ופתאום התאושש והוסיף: "אני אשוב כאשר אהיה גדול!" במטוס עוד זוג אחד עם שני פעוטות - חברי קיבוץ כפר הנשיא הנוסעים לביקור אצל אב זקן בסידניי.

מצב רוחי בדרך היה "מזוּפּת" למדי. חשבתי כי נגמלתי כבר מתפקיד זה - להלהיב יהודי גולה. גם חששתי כי הסתייגויותי העמוקות ממדיניות הממשלה תחבלנה בכושר התנופה של.הופעותי. ניסיתי לחבר נוסח של נאום ולא עלה בידי.