יום א',  28/4/1957

 

נכנסתי כבר כהוגן לקדחת שלפני הנסיעה אך בינתיים סדר היום כמינהגו.

צפורה נסעה בבוקר השכם לתל אביב ולחיפה לסקור מוסדות ויצ"ו הנתמכים על ידי הארגונים באוסטרליה ובניו זילנד למען תדע מה לומר לנשים שם.

כתבתי מכתבים, בין השאר על ספרו של מוניה מרדור "שליחות עלומה" - תרעומת לשאול על אשר לא נישאלתי בדבר פירסום תעלומת [פיצוץ ספינת המעפילים] "פַטריה" [בנמל חיפה ע"י "ההגנה ב-25.11.40] והוקרה למחבר על הספר עצמו ועל אשר שלח לי טופס.

ישיבה אצל נתן רוטנשטרייך, עם אהרון [ידלין] ומרדכי [ניסיהו], לדיון סופי על תוכנית הלימודים במכון להשכלה ומחקר ב"בית ברל". נתן השמיע שבחים חשובים למאמרי השני ב"הארץ" ["פירכות העומדות בעינן", 26.4.57 - תשובה לאליעזר ליבנה] - איש לא אמר דברים אלה לפנַי וחשוב מאוד שהושמעו.

בא אלי יהודי ממלבורן, גזבר "המגבית" שם. הוא חבר "חירות", זאת אומרת רביזיוניסט, מוצאו מיוגוסלביה, ודאי עצמו אינו יודע על שום מה נקלע לאותו מחנה, יהודי מצוין וציוני טוב, מסור בלב ונפש לעניין. נתן לי דוח מעשי ובהיר מאוד על מצב העניינים שלנו באוסטרליה, זאת אומרת בקרב יהודיה. השיא לי עצה כי אדרוש במברק כינוס התורמים הראשיים במלבורן לפני פתיחתה הרשמית של המגבית, למען השפיע עליהם כי יגדילו תרומותיהם ועל ידי כך יקבעו רמה יותר גבוהה ל"מגבית" כולה. רק השביעני כי לא אגלה כי הוא מקור ההשראה הזאת אלא אדרוש את הדבר כיזום מצדי.

קראתי אלי את אהרון ידלין להיוועץ על הנהלת "בית ברל". ברור כי [חיים] בן-אשר לא יחזור. המצב הקיים איננו בריא. למעשה מנהלים את המוסד שני אנשים צעירים - הוא ומרדכי ניסיהו. אני נחשב למעין מפקח ראשי. באין מנהל מוסמך רואה "התנועה" אותי כאחראי. אך אין אני יכול להתמסר לעניין במידה שאוכל לשאת ממשית באחריות זו ונמצא כי אני יוצר אשליה. ההצעה היחידה שנשמעה עד כה בדבר מועמד להנהלה היא [יצחק] מאור מאשדות יעקב. הוא אישיות תרבותית מובהקת, אך אין לי כל מושג מכשירותו המינהלית. כשלעצמי הייתי מוכן להביא לידי מינויו של אהרון כמנהל, אך מסופקני אם יתקבל הדבר על דעת המזכירות ואיני רוצה ליצור סבך מיותר. אמרתי כל זאת למען דעת - ההכרעה לא תוכל לנפול לפני שובי מהנסיעה. הבינותי מתגובת אהרון כי הוא היה מוכן לקבל על עצמו את התפקיד, אם כי אדיר חפצו לסיים קודם כל את לימודיו באוניברסיטה - המשק קרא לו חזרה לפני הבחינות - והוא היה מעדיף גם היום החזרת בן-אשר.

ארוחת צהריים ב"מועדון התיירים" עם אנשי מח' הארגון של הסוכנות, ביוזמתו של ראש המחלקה צבי לוריא. גברת אחת הרצתה בתבונה על מצב העניינים בציונות של אוסטרליה וניו-זילנד.

אחה"צ התיישבתי על חיבור מאמר לגיליון היובל של "הפועל הצעיר" - לפי הצעתו של העורך ישראל כהן - זיכרונות על מסירת כרך "הפוה"צ" למחזור הראשון של "הרצליה" על ידי [העורך] יוסף אהרונוביץ [המאמר - "בכרך הראשון" - הופיע ב"הפוה"צ", 12.6.57, גיליון 39, כרך כ"ט].

לתה במלון "דוד המלך" לפגישה עם לורד וליידי כהן מאנגליה. נכחו גם נורמן בנטביץ' ואשתו. תחת לשמוע מפי הלורד המלומד את רשמיו מביקורו הראשון בארץ הוכרחתי להרצות שעה תמימה על התרשמויותי שלי ממסעי באסיה.

במלון נתקלתי במשה בוקשטיין שבא לביקור חטוף מניו-יורק. העיר כי מצבנו בדעת הקהל רם ונישא וירידת קרנו של אייזנהאור עקב רפיון כוחו הגמור מסייעת לכך.

בבית שורה של מבקרים.

אני מחדש את היומן לאחר הפסקה ממושכת, בה נשתרעה, נסתערה ונתקפלה פרשת המאמץ הכביר והמתח העליון של ביקורי באוסטרליה ובניו-זילנד. אותם השבועות חלפו עלי כגלגל סופה, תוך פעילות דרוכה שהתנהלה ברציפות ובדחיסות ללא רחם. לא הייתה כל אפשרות גופנית וכל יכולת נפשית גם לבצע את כל הפעולות גם לקלוט את כל הרשמים גם לרשום כראוי את החוויות יומיומית פרט לשלד האירועים שרשמתי בסופו של כל יום ואשר לפיו עלי "לשחזר" את כל מה שנתרחש. אפשר גם השתתפות צפורה בסיור לכל פרקיו וחיינו המהודקים יחד בכל המסע הזה שיחררו אותי מאותו הלחץ המיוחד והכורת הפנימי לנהל את היומן כסידרו אשר הם שהביאוני לקבל עלי עול נוסף זה בימי מסעי על פני אסיה - על חשבון שנת-לילה ורגעי הפוגה חטופים והיפָּנוּת לראיית מראות. בטבע הדברים ניטשטשו זיכרונות וכהו צבעים ונשתבשו פרטים והתמונה שאני ניגש עכשיו לציירה גזירה שתילקה בדֵהות גוונים ובחוסר חיות. אני מתחיל במלאכה ביום א' 9 ביוני. איווינו למושב לנו לשבוע ימים את העיירה באגיו אשר על האי לוּזוֹן בקהילייה הפיליפינית, מהלך 250 ק"מ מעיר הבירה מנילה - שעה אחת במטוס וארבע שעות במכונית. גובה המקום 5,000 רגל מעל פני הים, כל סביבתו ארץ הרים משופעת ביערות אורן והוא קריר ואף צונן כל ימות השנה. העונה עונת גשמים היורדים בכל יום ויום אחר הצהריים. שעה זו שאני פותח בה בכתיבה טורד הגשם בחוץ בלי הרף, האילנות הרמים והענפים זולגים מים, השמים קודרים ומקושרים ללא קו אור, אך יוֹרֶק הנוף חוגג ניצחונו ואווירו של עולם כולו אומר שלווה ורווייה. בחדר אח מבוערת ואודי עץ האורן משמיעים נפצים קלים בשריפתם. צפורה נמה על משכבה בחדר הסמוך. מסביב דממה. כל יצרי האדמה וצמחיה כאילו באו על מלוא סיפוקם בהיפתח ארובות השמים ואין להם אלא לרווֹת ברכה. רק בלב מועקה בלתי מתרופפת והנפש עוטה עצבות הממאנת לחלוף.

ובכן באותו בוקר שתאריכו רשום בראש הגיליון הייתי אחוז כבר כולי קדחת ערב הנסיעה שנקבעה לאחד במאי בלילה. צפורה השכימה קום ויצאה לתל-אביב ולחיפה - לסיור במוסדות ויצ"ו הניתמכים על ידי ארגוני הנשים באוסטרליה ובניו-זילנד, למען תדע מה לספר ומה לענות על שאלות באותן ארצות נידחות.

בעיתונים ידיעות מפתיעות על התבצרות המשטר של יד חזקה בירדן. לאחר פיזור הפרלמנט והפסקת תוקף החוקה הוקם מימשל צבאי ובראשו מיודעי סולימאן טוֹקאן משכם. הצי השישי של ארה"ב מתרכז במזרחו של ים התיכון. כוחות המרי של נאצר והפלשתינאים בירדן לא פיללו כנראה להעזה כזו מצד המלך ותומכיו והחליטו להצניע לכת עד יעבור זעם.

ביליתי שעות הבוקר בקבלת אנשים המתדפקים זה ימים.

מאיר שֶלי בא לבקש בשם בחור דרום אפריקני ממשפחת מחותניו, העורך רבעון מדיני לענייני אפריקה, כי אכתוב למען אותו ביטאון שני מאמרים: אחד על פרשת סיני מבחינתנו ואחד על בעיית "הגזעים" בישראל. לאותו ריבעון תפוצה רחבה ביבשת השחורה וחשוב להשמיע בו דבר ישראל. הפניתי את מאיר לאלישיב [בן חורין] - ממילא לא תספיק עכשיו שעתי לעסוק בכתיבה זו. אגב שיחה העתיר מאיר שבחים למאמרי בוויכוח עם ליבנה וקרא למאמר השני "oeuvre chef d'" [יצירת מופת].

הציוני ההולנדי הוותיק הרצברג, משארית הפליטה של הנהגת הציונות ההולנדית מלפני המלחמה והשואה, שהכרתיו לראשונה באמסטרדם בדצמבר 1939, ולא ראיתיו בביקורי האחרון בהולנד משום היעדרו, בא להמליץ על ספר הולנדי שזכה השנה לפרס חשוב כי יוצא על ידי "עם עובד" ואגב כך תהה על אפשרות תרגום הספרים אשר הוא עצמו כתב על יהדות הולנד בשואה האירופית.

הופיע פרופ' ש"ד גויטיין לדבר על לבי כי אקבל על עצמי נשיאות "החברה המזרחית" העוסקת בלימוד בעיות אסיה וטיפוח קשרינו עם היבשת. הייתה ידי בייסוד חברה זו ועתה מתבקשת השתתפותי הישירה בהנהלתה. לאכזבתו המרה של שד"ג סירבתי. אני משמש כבר יושב ראש בכמה וכמה ועדים ומוסדות ואסור לי להוסיף.

אחר הצהריים חזרה צפורה ממסעה.

בערב ביקרנו אצל אנה טולין ב"דוד המלך". היא ורבקה שולמן עושות בארץ זה שבועות. מנהיגות אלו של "הדסה" מגלות כלפינו נאמנות אישית מיוחדת. ביקשו וחזרו וביקשו להיפגש אך הדבר נמנע עקב נסיעותי לת"א. סוף סוף נועדנו. מפי אנה נודע לי דבר גדול. לאחר שנים של עמל שהשקיע אייב טולין ב"עיבודו" של המיליונר הישיש ג'רארד סוופ, נשיא "חברת החשמל הכללית" [GEC] של ארה"ב - אייב גייס גם אותי למלאכת מיצווה זו בימי ביקורי האחרון באמריקה - עלה בידו להשיג מהזקן תרומה של עשרת מיליון דולרים לטכניון, סכום אדיר, ודאי התרומה החד-פעמית הגדולה ביותר בתולדות הציונות.

בדרכנו חזרה סרנו אל ארתור וז'נט.

בבית כתבתי מאמר לגיליון היובל של "הפועל הצעיר". ישראל כהן הציע לי נושא: כיצד הגיש יוסף אהרונוביץ את כרך הפוה"צ לבוגרי המחזור הראשון של "הרצליה". הרעיון ישר בעיני ובנשימה אחת חיברתי את הרשימה. סיפרתי כבר פעם את סיפור המעשה בתכלית הקיצור בהספד שלי על אליהו. הפעם הרחבתי את היריעה בתיאור הרקע החברתי והרעיוני שעל פניו יצא מחזורנו הראשון לאוויר העולם וכיצד התייחסנו אז לתנועת הפועלים הצעירה על שני מחנותיה.