יום ו', 19/4/1957
בעיתונות שוב השערות נוגות על נסיגת ארה"ב מעמדתה החיובית לגבי זכויות השיט של ישראל בתעלה ובמצרים. ביחסן לעצמן נכנעו אנגליה וארה"ב לגמרי לתנאיו של נאצר בסואץ.
במפלגה ישיבה עם אנשי האיגוד המקצועי ומועצות הפועלים בהסתדרות ומח' הארגון במפלגה על גיוס תלמידים מבין עובדיהם למכון למחקר ולהשכלה ב"בית ברל". ישב איתי אהרון ידלין. הנתבעים היו בקר, מֶשֶל, בצלאלי, כרמל, שביט. הגישות לא עלו בד בבד. אני ואהרון טענו לצורך בהרחבת האופק הרוחני והעלאת רמת ההשכלה הכללית של צעירי הפעילים בתחום משק האדם של התנועה, ואילו ראשי האיגוד והארגון הדגישו את עניין ההתמחות המעשית בבעיות המהוות נושאי טיפול בחיי יום יום. היה בירור ראשון, קצר אך יסודי למדי, והצעתי ועדה של ארבעה - אהרון ומרדכי ניסיהו מזה ובצלאלי וכרמל מזה - שעליה להגיע לעמק השווה לגבי תוכנית הלימודים ואופן גיוס התלמידים ממיגזר זה.
עם מאיר אביזוהר על גיוסו למערכת האלבום של חג העשור. התברר כי הוא חוזר ללימודים ונוטש לשם כך גם את עריכת "במחנה". הציע במקומו את אהוביה [מלכין].
[א'] תורן, העורך האדוק והקנאי של "ישראל והמזרח התיכון" באנגלית בא לשטוח תוכניותיו.
נסעתי ל"ביילינסון" לשיחה עם משה כצנלסון. קבעתי איתו סידור התייעצות כללית ומכרעת בשבוע הבא על תוכנית ע"ע למחצית השנה הקרובה.
לארוחת צהריים של פסח אצל הזקנים בחולון, לשָם הגיעה צפורה מירושלים. סבא בן שמונים ושבע, סבתא בת שמונים ושתיים, שניהם מזדקנים והולכים - ומחזיקים מעמד.
נכנסתי לברקת להתייעץ אם לפתוח בשיחה על ג'איאפרקש נאריאן ההודי את התוכנית החדשה ב"קול ישראל" על "האיש המעניין ביותר שפגשתי".
נסענו לירושלים. השרב של ראשון של פסח נשבר עם צאת החג וכל הימים בת"א חשתי בצינה - בהיותי לבוש כלחמסין בעמק הירדן. בשובי לירושלים אפף אותי קור ממש ועם כניסתי לדירה הדלקתי מייד את ההסקה. שוב מצאתי גל של דואר וישבתי לכתוב תשובות.
לארוחת ערב אצל זלדה ומוסיק [עיראון] - עם צבי ורחל [שוורץ] ועם ג'ואן קומיי, שקיבלה ממני אישור להסבת שמה הראשון ל"חן".
כשחזרנו המשכתי במכתבים.
