יום ד', 17/4/1957
בעיתוני הבוקר מקהלה של בשורות-איוב: רצח שני השומרים בעמק בית-שאן מן המארב; התגייסות מדינות ערב למערכה נגד אספקת נפט לישראל באילת; כניעת פרס ללחץ האיומים שהתבטאה במתן הוראה ממשלתית לחברות לא למכור נפט פרסי לישראל - מיפנה המעמיד בספק רציני את כל ההישג של חופש השיט במצרים עם הנחת הצינור מאילת לבאר-שבע ואילך; סימנים ברורים על נכונות ארה"ב לקבל דין מרות מצרים בתעלת סואץ; התפשרות חוסיין עם כניסת פרו-מצרים לממשלה שבראשה הועמד חוסיין חאלדי.
לאחר הרעות בא תיקון אחה"צ. לפי "מעריב" אין בדעת הקונסורציום של הנפט הפרסי לציית לממשלת טהרן וסברה כי ממשלה זו עשתה מה שעשתה רק מהשפה לחוץ, כדי לצאת ידי חובה כלפי הערבים.
ניגשתי בבוקר לע"ע והייתה לי עוגמת נפש רבה. לוריא איננו, ענבי בא והלך, קופלביץ חולה. עד שתיכנס העבודה למסלול תקין עוד ארוכה הדרך. בינתיים אני חש בהשפלת עצמי על ידי אי-הסדר שמסביב לי.
מיהרתי לחזור הביתה והשתקעתי בעריכת פרק היומן השבועי.
אכלתי ארוחת צהריים עם צפורה וביררנו אחר כך תוכנית הסיורים בארץ עד לצאתנו לאוסטרליה. צפורה חזרה לבדה לירושלים.
אחה"צ ישיבת הוועדה לחגיגת היובל של "הפועל הצעיר" - תכונה שאין לבי הולך אחריה כלל וכלל נוכח השפל שהגיע אליו השבועון בהערכת הציבור.
נפגשתי לשיחה עם יהודה ארז שפתאום הפגיז בי ובגיורא מכתב של התפטרות. נענה לי וחזר בו לאחר שהבטחתי לו שיתוף הדוק איתי בע"ע המחודש.
לארוחת ערב נסעתי למלון "השרון". הוזמנתי על ידי הזילברלסטים ומצאתי את כל שבט הקרלינסקאים מכונס. קרלינסקי היה חתנו השלישי של ר' יחיאל מיכל פינס, ידידו הגדול של אבי ואישיות נערצת במסורת משפחתנו. שני החתנים הראשונים היו דוד ילין ויוסף מיוחס. בנו של קרלינסקי זה הוא עשיר מופלג ואיש עסקים באנגליה, סרז' קרלינסקי שמו, דיבורו האנגלי כאילו רק תמול שלשום יצא מפינסק, הוא שהקים את ביח"ר "שמשון" והוא רואה - או לפחות מציג עצמו - כחסיד גדול שלי וזוקף את פתיחת ביהח"ר, לאחר תקופה של שיתוק וקיפאון מחוסר עזרה ממשלתית, לזכות התערבותי. בתו של אותו קרלינסקי המנוח היא סוניה זילברלסט. ובכן היו כאן סרז' ואשתו, וסוניה ובעלה, ושני בניה של סוניה, ילידי הארץ ותושבי לונדון, הם ונשותיהם, והוריה של אחת מהן, ובת-דוד של סרז' וסוניה, הלא היא חנה לבית מיוחס עם בעלה אברהם פולני, ונוסף על אלה גוסטב ושולמית שוקן. הארוחה הייתה ככֵרַת שְמָנים [ר' ישעיהו כ"ה 6] בכמות ובאיכות והמחמאות שספגתי מתוקות מהכיל. ב-10 חזרתי לת"א, סרתי ל"דבר" אך לא מצאתי את ההגהות של מעט החומר שהספקתי לשלוח, באתי לדירתי וישבתי עד אחרי 2 אחר חצות על עיבוד שארית הפרק והמשכו לשבוע הבא. אני עומד בעיצומה של ועידת בומבי ומגלה טפחים רבים ממה שדובר והתחולל מאחורי הפרגוד, הרי שמתחייבת זהירות תוך סיכון ועל כל פנים הקפדה רבה בניסוח הדברים.
