יום ג', 16/4/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  יום ג', 16/4/1957

 

 

יום ג',  16/4/1957

 

החום עמד בעינו. הבוקר עבר בנחת ובעצלתיים. ישבנו על הדשא בצילו של אילן ושוחחנו על דא ועל הא. אחר הצהריים נענינו להזמנת אחד מעולי מרוקו שבקיבוץ ושתינו תה מבושם בחדרו, כולו מרופד שטיחים שהובאו מקזבלנקה, הוא ואשתו עדיין מסתייעים בצרפתית ואפשר להסיק כי מעמדם בקיבוץ טרם נתגבש סופית.

בארבע הגיעה המכונית ויצאנו לטבריה. אני וצפורה שתינו ב"גלי כנרת" תה עם נחום ואליס גולדמן. ביררתי עם נחום עניין פנייתו לבבלר. סיפרתי לו בדיוק מה ששמעתי מפיו של זה. גירסתו של נחום הייתה אחרת. הוא פנה אומנם אל בבלר בדבר אפשרות ראיון של טיטו, אך הנושא שלשמו ביקש לראות את המרשל לא היה כלל תיווכו של זה בינינו לבין מצרים אלא התערבותו לטובת יהודי בריה"מ כלפי שליטי מוסקבה. אגב שיחה על נושא זה פתח בבלר על פי יוזמתו-הוא בבעיית ישראל ואמר כי אם יראה נחום את טיטו, מן הנמנע שלא תתגלגל השיחה גם על ישראל ואז אמר נחום אדרבה. על כל פנים, נחום לא אמר לב"ג דבר לפני פנייתו לבבלר על כוונתו ליצור מגע עם טיטו. עצם הפנייה בגינם של יהודי בריה"מ באה בעקבות יוזמתו של אריה אשל [מנהל מח' מזא"ר במשה"ח] אשר הציע לנחום לנסות מזלו אצל טיטו בכיוון זה.

שאלתי בדעת נחום על הזמנה שקיבלתי לפני ימים אחדים מלשכת ההרצאות המרכזית של "מועצת הסעד היהודית הארצית" בארה"ב - מעין מוסד תרבותי מרכזי ל[קהילות] יהדות ארה"ב: מסע-הרצאות של חודשיים בתחילת 1958, קביעת הנושאים על ידי, ההופעות הן במסיבות יהודיות חינוכיות ותרבותיות, התשלום 400-300 ד' להרצאה, או 1,400 ד' לשבוע, כל ההוצאות כולל הנסיעה לארה"ב הלוך וחזור על חשבונם. נחום היה בהחלט בעד קבלת ההזמנה. אשר לטענתי כיצד אוכל להצדיק קבלת הצעה זו לעומת סירובי לבוא לארה"ב למען "המגבית" או "המילווה" הייתה עצת נחום לשלב במסע מספר הופעות למען שתי אלו ובזה לצאת ידי חובה. עדיין לא עיכלתי את הרעיון, שמכמה בחינות יש בו כדי למשוך את לבי.

בדרך מטבריה לת"א סרנו לשער העמקים לארוחת ערב. כאן הזמינוני לפני זמן לבוא ולהרצות על אסיה ובאתי להסביר להם כי עלי לדחות את בואי ועם זה להתחייב כי בוא אבוא. קיבוץ זה טיפוסי מאוד ל"שומר הצעיר" בתרבות מישטרו הפנימי וברמת משקיותו. שרוי בו [המזרחן] אהרון כהן הידוע, עסקן הקיבוץ הארצי בענייני ערבים אשר גרם סיבוכים בשנים עברו ועתה הוא שקוע בחיבור ספר רחב-מידות על המזרח הערבי. ניגש אלי בחדר האוכל וביקש מאוד אפשרות של שיחה על בעיות וסיכויים. בידו כאילו ידיעות מיוחדות וקשרים מעניינים.

כל הדרך לת"א חשבתי על תשובתי לליבנה. מן הדין היה כי אכין את המאמר בשביל גיליון יום ו' של "הארץ", אך חישבתי כי לא אספיק - וגם אם אספיק תהיה זו מלאכת חיפזון. עלי להתייעץ בכמה נקודות עם פנחס ספיר ודוליק הורוביץ - והרי מחר כבר יום ד'. כן עלי לטרוח הפעם הרבה בעריכת פרק היומן ל"דבר". לכן כשבאנו לדירה טילפנתי לשוקן ונדברתי איתו כי אכין את התשובה בשבוע הבא.

עוד בהיותנו בחמדיה שמענו כי שני שומרים מתושבי בית שאן נהרגו בידי כנופיה ירדנית בקירבת קיבוץ מסילות. היו הרבה פגיעות של כנופיות ירדניות בימים האחרונים אך זה לא כבר לא היה מעשה דמים בו נפלו מצדנו קורבנות.

 

העתקת קישור