יום א', 14/4/1957
צפורה נעדרה בסה"כ קצת יותר משלושה שבועות ואף על פי כן בשובה דמתה בעיני כחוזרת אחרי פרידה ארוכה וכל היום עבר עלי תוך הסתגלות נפשית להחזרת גלגל החיים לתיקונו בהיותנו שוב יחד.
בבוקר עשיתי כשעה ב"עם עובד". מצאתי את לוריא מתחיל סוף סוף בעבודה - ריכוז כתבי-היד וניפויים. קופלביץ בא להציע כי נבקש מהוועה"פ מיקדמה של 50,000 ל"י לרכישת נייר ולהון חוזר בשביל סידרת הספרים הראשונה. כתבתי מכתב ללבון וכשביקשתי למוסרו להעתקה במכונה התברר כי המזכירה היחידה לא באה היום לעבודה. ביקשתי מכונת כתיבה עברית ובעצמי תיקתקתי את המכתב לבל יתעכב.
ניגשתי למפלגה ושוחחתי עם גיורא. בכל הידידות העירותי לו כי הנוהג שנקט באחרונה למסור לעיתונאים הצהרות על עמדת המפלגה - ולמעשה עמדת הממשלה - בענייני מדיניות חוץ, אינו נראה לי. הודעות כאלו הן מסמכותם של רה"מ ושה"ח ולא של מזכיר המפלגה. בנוקטו נוהג זה הריהו מזמין מזכירי מפלגות אחרות שבקואליציה לעשות כמוהו. מה יהיה אם כל מפלגה תתחיל לפרש לפי נוסח שלה את מדיניות החוץ של הממשלה שהיא שותפת לה - או גם להכריז על עמדתה-היא המנוגדת למדיניות כלל הממשלה? אם שה"ח מכריז משהו הריהו עושה זאת בתוקף סמכותו כדובר הממשלה כולה בענייני חוץ. לא כן מזכיר מפלגת הרוב, שאינו יוצא מכלל נציגות מפלגתית.
העירותי גם על הודעתו בעניין פרישתי מוועדת חו"ב של המפלגה. בירכתי על גילוי הלב אבל חלקתי על גירסה מסוימת. גיורא אמר כי התפטרתי מהוועדה משום ש"העבר שלי הומעט" על ידי ב"ג. אמרתי לו כי לא דק פורתא. סיבת ההתפטרות הייתה התמרמרותי לא על קיפוח חלקי אלא על זיוף העובדות.
סיפרתי לגיורא כי פניתי אל שורר וביקשתי פגישה עם מערכת "דבר" לשם שיחה רצינית ביותר על גורל העיתון. בחצרים שימשתי מטרה לחיצי ביקורת קטלנית על "דבר". בעצמי נוכחתי בשורה של כישלונות בעצם הימים האחרונים. רצוני לעשות ניסיון אחרון להביא את חבורת "דבר" לידי התנערות פנימית. גיורא טען כי כל מאמץ כזה יהיה לשווא. אין למערכת זו תקנה. אין הוא רואה מנוס מהחלפת העורך, שאינו מבין את הביקורת הנימתחת על העיתון - רואה בכל קיטרוג איזו תרעומת אישית ואינו מסוגל להעריך נכונה את הצד הציבורי שבדבר. גיורא סיפר על שיחה שהייתה לו עם הרמטכ"ל, בה הכריז משה דיין, בעדינות האופיינית שלו, כי גיורא כבר נכשל, שכן גילה חוסר יכולת לחולל שינוי כלשהו בעיתונות המפלגתית. יש לחתור לגיוס אנשים חדשים, ויהיו גם נעדרי ניסיון ורמה מקובלת, ובלבד שיהיו חרוצים ומסורים - אחרת העניין אבוד, בכל זאת נשארתי בדעתי כי מוצדק ניסיון אחרון.
ארוחת צהריים אכלנו, אני וצפורה, אצל שאול ושרה וסיפרנו להם על הילדים - שלנו ושלהם.
בצאתנו את ת"א לנסוע על פני חולון לירושלים חל קילקול במכונה וביזבזנו שעה של עמידה על הכביש ליד קריית שלום. קצרה יד הנהג להשתלט על הפגם שנתגלה והוא היה אובד עצות. עבר עלינו שוטר רוכב אופנוע ומשראני נתעכב לברר פשר דבר. לבקשת הנהג נסע העירה והביא מומחה ממוסך מסוים. הלה החל מקרקש במנוע עד שהחליף את החלק שנפסד. השוטר לא זז מהמקום כל זמן הטיפול - רצה להיות בטוח כי אנו אוחזים דרכנו הלאה - וכשזזה המכונית הצדיע במלוא הטקס.
בבואנו לירושלים נכנסה צפורה "ברגשות מעורבים" לדירה בבלפור 19 - גם שמחה לחזור הביתה גם מדוכאה מהבלבול השורר בדירה החדשה, והעיקר שהיא אכולת עוגמת נפש מביקורה בניו-יורק.
אכלנו ארוחת ערב אצל דודיק ומירה. כשחזרנו התיישבתי על ערימת הדואר שנצטברה וכתבתי מכתבי תשובה עד אחת.
המסמר בעיתוני היום המשך התפתחות המשבר הפנימי בירדן. אין כוח המלך יפה בניפתוליו עם הכת הפרו-מצרית, משנכשל "ידידי" חוסיין חאלדי בהקמת ממשלה במקום זו של [סולימאן] נאבולסי, נמסרה האיצטלה לאחד מתומכיו של זה אשר הרכיב ממשלה שרובה בני בריתו וכנראה לא הייתה למלך ברירה אלא לאשרה - זאת אומרת להיכנע.
בעניין השיט לאילת - לאחר ההופעה המפוצצת של מכלית נפט אמריקנית במימינו - מסתמנת נסיגת ארה"ב מהערובות שנתנה לנו: פקידי מחמ"ד טוענים כי מוטב להביא את העניין להאג שעה אחת קודם ובינתיים חלילה לישראל לפעול בכוחה-היא בלבד.
