יום ו', 12/4/1957
שם הספר  יומן אישי 1957
שם הפרק  יום ו', 12/4/1957

 

 

יום ו',  12/4/1957

 

הסעודים הודיעו, כאילו, לארה"ב כי תותחיהם יפתחו אש על אוניות ישראליות שתיכנסנה למצרי טירן - שכן אלה מהווים מי חופין שלהם. נראה כי הוטל על ערב הסעודית לשמש קרניים לנגח את ישראל. תשובת ארה"ב אינה ברורה, אך שוב מתנבאת, כנראה, מחמ"ד על כורח ההכרעה המשפטית לגבי מצרי טירן.

ב"דבר" אכזבה: לא הכניסו את כל פרק היומן - קטמו את סופו באווילות גמורה: ריסקו את הקטע שלפני האחרון ועל ידי כך נטלו כל טעם מכותרתו, גם דחו לשבוע הבא את הקטע האחרון שטעמו עמד בו רק כסיום לפרק כולו ועתה נותר כאבר מדולדל שאין דינו אלא לגניזה וחבל, כי זהו קטע מלא צבעים. היה רצון לזעוק: "אידיוטים!"

ב"הארץ" תשובה של ליבנה. הכותרת "עולם של אתמול" - מחוצפת מאוד. כן מחוצף המאמר כולו, אם כי שפתו תרבותית לכאורה. הוא מוקיע אותי כחולק על ב"ג! - כאילו התחייבתי להיות תמים דעים עם רה"מ. לגוף העניין הוא מסלף את העובדות לגבי עמדת ב"ג - כל זה לגבי הנסיגה מעזה. מאמר זה הוא הראשון - מטפל רק בעניין המדיני. על הצד הכלכלי יבוא מאמר לחוד. מחשבתי הראשונה הייתה לענות מייד על מאמר זה מבלי להמתין לשני.

ביקרוני מיכאל דשא וגדעון בן-ישראל. הראשון הביא לי חוברת ראשונה של הירחון "מה מנגב", שהוא עורכו - ניסיון ראשון לשקף ולהציג את חיי הנגב ובעיותיו מתוכן ולא מבחוץ, לפי הרושם הראשון לא מוצלח ביותר. יותר מדי חומר הצהרתי ותוכניתי, בשפת הנוער יותר מדי "ציונות", ולא די סיפור ותיאור חי וטיפול אנושי פשוט בבעיות השעה. השני חזר זה עתה מחופשה בת"א, אותה בילה בעמידה לבחינות בביה"ס למשפט, ועתה הוא נרתם מחדש למועצת הפועלים. שאלתיו למצב התעסוקה נוכח הגאות הנמשכת בעלייה והביע תקוות טובות לעתיד הקרוב.

שוב כתבתי יומן. היו לי תוכניות כתיבה מרחיקות לכת בשביל חמשת הימים האלה, אבל נראה כי כל שאספיק - מלבד ההרצאות והסיור - יהיה רק יומן של שבועיים.

אחה"צ באו לביקור שני אישים - מזכיר המפלגה בבאר-שבע, ומזכיר ועד פועלי סדום, ראובן עשור. שניהם יוצאי צ'כוסלובקיה, בני יהדות קַרְפַּטוֹרוּס, ותיקים בארץ, שניהם חברי [קיבוץ] דורות לשעבר, שניהם היו ב"בריגדה", שניהם דוברי עברית למופת. הראשון בייחוד תלמיד חכם מובהק. השני ענק, בעל כתפיים גם מפאת האופי, מאוד שקול ומאוזן, שימש בתפקיד בצירותנו בפראג. בסדום, לדעתו, עדיין אין נחת מבחינת ארגון העבודה ותנופת הייצור. אומנם חלו שיפורים, אבל לא די. משרד הפיתוח, לפי הערכתו, מלא חדלי אישים ועושה בכללותו רושם מגוחך. הצירוף של מסירת מה"פ למפ"ם מזה ומסירת התיק ההסתדרותי של סדום בוועה"פ שוב למפ"ם מזה נותן אותות שליליים באופיו של ציבור פועלי סדום. יש שם כאלף עובדים, אך אין ארגון מקומי הסתדרותי המקיף את כולם והם מפוררים למיפעלים - אשלג לחוד וברום לחוד ועוד. אבל עכשיו הוחלט על "סיפוח" סדום למועצת פועלי ב"ש ויבוא תיקון יסודי. התפתחות חיובית אחרת היא גידול העיר דימונה, שיש בה כבר למעלה מ-2,000 נפש ועומדות להתיישב בה משפחות רבות של עובדי סדום, כשם שיושבים בה רבים מעובדי הפוספטים. תעמולתו העקשנית והקנאית של יהודה אלמוג בעד התיישבות בסדום עצמה החטיאה מטרתה ורק עיכבה את פיתוח דימונה. באסיפה מכרעת בעניין זה של מאות פועלי סדום הצביעו רק ארבעה בעד התיישבות במקום. גובה דימונה הוא למעלה מהכרמל ויש למקום עתיד גדול. מטרתו הישירה של הביקור הייתה להזמינני,

ראשית, לסדר של פסח בסדום, ואם לא אוכל לבוא,

אזי שנית, בכלל ל"הופעה" בסדום תוך השבועות הקרובים, לקראת הבחירות העומדות להיערך לוועד הפועלים, שבהן תהיה התמודדות קשה עם מפ"ם.

נאלצתי לדחות את שתי ההזמנות אך הבטחתי לבוא במשך הקיץ ואמרתי כי החום אינו מפחידני.

לארוחת ערב של ליל שבת אצל טוביהו. ליזה הכינה דג ממולא ומרק מסורתי ותרנגולת וליפתן - הכל כמו אצל אמה באוקראינה או בוולין, ואילו עשרות השנים בגבע ובירקונה ובבאר-שבע כלא היו. אירחו לחברה מיכה טלמון ורעייתו. מיכה הוא בנם של לאה וייץ [בוגרת המחזור השני של גימ' "הרצליה"] וצבי אליהו כהן [בוגר המחזור השלישי], שם בנו הבכור אליהו, חבר אלומות לשעבר, זה שנים בבאר שבע כמנהל הסניף הדרומי של מח' ההתיישבות, בחור רחב גרם, בעל ידיעות וניסיון, נסע וראה הרבה במקצועו בארה"ב ואפילו באוסטרליה, שעליה סיפר הרבה ובעניין. שמענו ברדיו בין השאר כי לקראת ליל הסדר מצטברים בחיפה 2,000 עולים ועוד כהנה בנמלים. פני טוביהו קיבצו פארור. סיפר כי נתחלחל בהיוודע לו היום כי אגף השיכון של משרד העבודה עומד לגשת בימים אלה להקמת 1,500 יחידות דיור חדשות, נוסף ל-1,200 העומדות כבר בבניינן. לכאורה דבר גדול כי מכינים שיכון של קבע לכל הקהל הרב הזה, אך דאגתו היא כיצד יתפרנסו. אֵי בתי-החרושת הניבנים להעסיק את כולם? אומנם יש התקדמות תעשייתית אך מה רחוקה היא מלהספיק, ואֵי בנייני בתי-הספר, המורים הנוספים, מיטות חדשות בבתי-החולים והתקציבים לכל אלה?

למיכה טלמון דאגות משלו. נכונה התרשמותי כי חלה התעוררות רבה במשק החקלאי של הסביבה עם בוא מי הירקון. אבל מי הירקון הזורמים עכשיו מנוצלים כבר כולם. המים שיבואו בשלב הבא של המפעל משועבדים כבר להתיישבות הקיימת. בשביל התיישבות חדשה ממש כמעט שאין יתרת מים - עד לירדן. והרי לגבי ערוץ הירדן שורר קיפאון גמור.

ודאי, בטווח ארוך לא תיתכן השקייה מצפון הירדן בלי הסדר בין-ארצי וזה הלא נסוג מי יודע לכמה שנים. וכן קיים ועומד הליטני, אבל גם השימוש בו מחייב מהפכה, קודם כל בלבבות [למען קידום השלום], והללו נאטמו ונתערלו מחדש לתקופה ארוכה. אין פיתרון לבעיות העם הזה, שהדאגה לביטחונו ורגישותו העצבנית לזכויותיו דוחפת אותו למעשי התגוננות המתפרשת כהתגרות - שבתוצאותיה מתקפחת ומתחבלת יכולתו להתפרנס ולהתבסס וממילא הריהו נמצא מנסר את הענף אשר עליו הוא יושב.

במכוניתו של טוביהו הגעתי ב-9 לחצרים. נסענו כחץ מקשת פחות מרבע שעה בכביש מצוין וסרגלי המחבר את ב"ש עם חצרים ללא תפניות ועקיפות וקפנדריות. ישבתי שעה קלה אצל אהרון ידלין, כשעדה מיניקה את הפעוט בבית התינוקות. בזכות היותם הורים לשלושה חולש זוג זה על דירה בת שני חדרים עם שירותים. חדר אחד משמש ספרייה וחדר עבודה לאהרון ונאה מאוד מראהו של תא זה כזבולו העניו של תלמיד חכם בן-קיבוץ.

מצאתי את אהרון לא נלהב לקראת הרצאה רחבת מידות על אסיה. במקום זה שידלני להסכים לערב שאלות ותשובות. תחילה נרתעתי מחשש להסתבכויות או להתחמקויות, אר לבסוף נעניתי ואמרתי אשים נפשי בכפי.

עם כניסתי לחדר האוכל נדהמתי כפליים.

ראשית, ממיעוט מספר האנשים. שאלתי אם הכל כאן. אמרו הכל. אין להם עכשיו הכשרה או חברת נוער.

שנית, מגילם הצעיר: נערים ונערות, ואילו הקשישים קצת בטלים בשישים.

הרושם הכללי - קיבוץ צנום ועול ימים, והלב מתחמץ למראהו אחרי שנים כה רבות. אמר אהרון: "חברינו אינם מזדקנים - הקשישים נושרים ונוספות תמיד השלמות צעירות". העזיבה האחרונה היא של דוד דובקין.

למעלה משעה וחצי עניתי על שאלות, שהיו ברובן קולעות ונכוחות. תחילה באה שרשרת ארוכה של שאלות על אסיה אשר את תשובותיהן אפשר היה לראות כתשזורת של הרצאה שלמה. משום זה אני רואה עצמי רשאי לחשוב ערב זה בחצרים כהרצאתי ה-45 על אסיה. אחר כך באו שאלות בענייני הקואליציה, המצב בירדן ולבסוף בא קיטרוג חריף על "דבר" ונתבקשתי להבהיר, כראש ועדת העיתונות של המפלגה, מה מתוכנן לתיקון המצב. מתברר כי לפני ימים אחדים היה בחצרים מישאל שנתי בדבר חתימות על עיתונים וחברים רבים שנימנו קודם עם קוראי "דבר" הביעו בחירתם על פני "דבר" ב"הארץ" וב"למרחב". הטענות הן - עיתון משעמם, לא אובייקטיבי, מעלים או מטשטש אירועים לא רצויים, דיווחו לוקה במגמתיות וכיוצא באלה. בתשובה הסברתי שורשי הליקויים, הבטחתי מאמץ לתיקונם, הרימותי "דבר" על נס כעיתון העולה בתרבותו ובעומק חדירתו לעניינים על כל השאר. ושוב באו שאלות על מסע סיני והמשתלשל ממנו ודיברתי פה ביתר גילוי לב מבכל מסיבה אחרת עד כה.

אחרי המעמד "הרשמי" חזרתי לחדרם של ידלינים ונתלקטו שם כתריסר ומעלה, ישבו על הספה ועל הכיסאות ועל המחצלת ואיש על גבי רעהו ואישה על גבי רעותה ושאלו ושאלו בלי סוף ושתו דברים בצמא. בחצות נפרדנו והודו מאוד על הביקור.

כשחזרתי ל"בית היא"ס" שוב מאסתי במיטה והתיישבתי לכתוב וקראתי עיתוני השבת וכך היתשתי עצמי עד קרוב לשתיים. נכנסתי מחדש לתנאי משק שינה פרוע ואיני יודע מה יהיה בסופי.

 

העתקת קישור